נדמה שהטענה שהאישי הוא הפוליטי, שכמו התיישנה והתרוקנה מתוכן בעשורים האחרונים, החלה ללבוש ממשות חדשה, גלויה ומיידית מאוד, בישראל של קיץ 2023.

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים קומה חמישית / לורן מילק מוֹתִי הוּא אֵבָר פָּעִיל בְּגוּפִי שֶׁהִתְחִיל לַעֲשׂוֹת בָּלָגָן בַּמִּשְׂרָד. מִישֶׁהוּ מוֹפִיעַ בְּנַעֲלֵי

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שש סונטות על שירים גנובים / עופרה עופר אורן “מה עושות האיילות בלילות? הן עוצמות את עיניהן

בסיעתא דשמיא כל מילה שאני אומר לכם אמת. מה שקרה קרה בחוץ לארץ ששמה גרתי הרבה שנים והרבה דברים רעים קרו לי שם לא עליכם. בגלל זה אני אומר רק בירושלים. רק על אדמת קודש. אתם שפה כל החיים ואף פעם לא ירדתם לשמה לארצות הרחוקות, אתם לא יודעים כמה שונאים יש לישראל.

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שליחת מכתבים מאוקיינוס הלילה / אוהד אוחיון Dear Nisim, נִסִּים שָׁלוֹם, כָּאן אֹהַד מְדַבֵּר, אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת נַרְקִיסֶיךֳ,

הסופר שמעון צימר, שעל שם הרומן שלו, המועמד לפרס ספיר לשנת 2017 נקרא הגיליון, מפרסם, לראשונה במאזניים, קטע מרומן בכתובים ומישיר מבט אמיץ וגם מבודח אל המשפחה ושברה.

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / שי שניידר־אֵילת פֵּרודים, שיבושי התרחשויות א. פִּתְאוֹם בָּעִיר, בְּגַבְּךָ אֵלַי, לִפְנֵי מִזְנוֹן, מַזְמִין מַשֶּׁהוּ, מָזוֹן

שש נשים מתכנסות בכיתת לימוד, בבית ספר יסודי במרכז תל אביב, ל"סדנה ניסיונית, רדיקלית, סדנה של דחיפות ולא של פנאי, שאינה מתמצה בקריאה וכתיבה…" שיזמה יעל, אישה החיה בגפה, שפוטרה לאחרונה ממשרתה כמרצה מן החוץ באוניברסיטה ובמקום להיכנע לפעולה האלימה של הפיטורים היא מחליטה לעשות מעשה – מעשה שראשיתו בהקמת קבוצת נשים והמשכו ב"מופע תיאטרלי מרהיב של זיקוקין די נור שלא עומד לשנות דבר בעולם רק להפגין את עצם הופעתו המטאורית…" (עמוד 10), ובעקבות אותן פגישות ליליות חשאיות בבית הספר מחוץ לזמן ולמקום לכאורה – כמו ביקשו הנשים לחזור לילדוּת, לאנרכיסטיות המוּלדת אולי, לפני שנמחקה לטובת הסדר החברתי המשעבד, לעידן קדום של תמימות שבו החיץ בין הפנים לחוץ היה נזיל, מפעפע, ואולי גם החיץ בין הפנטזיה למימוש שלה היה גמיש יותר – הן מבשילות לקראת פעולה ויוצאות לדרך.

בבואך להתחתן יש כמה דברים שהם אלף בית. לפנייך המדריך השלם:

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / אורי פרץ ז  י  כ  ר  ו  ן     א' הִסְתַּכַּלְנוּ עַל בּוֹר וּבוֹ אִשָּׁה. אִמָּא

נפגשנו אחרי הרבה שנים. דווקא בלוויה. ייתכן שכבר הזדמַנו בעבר למקום אחד באירוע רב משתתפים, אלא שלא הבחנתי בו. השנים ריבדו שכבות עור, אחת על גבי השנייה, עד שאפילו צלקת כבר לא נשארה. רק שכחה, והתעלמות. בזמן ההספדים על חברנו המשותף, אנחנו עומדים במרחק זה מזה, עושים תנועת ראש קלה של זיהוי, חיוך זהיר, לא מביטים בעיניים. ודאי לא נרחיב את הדיבור. ככה אנחנו – מזהים, מסמנים ומניחים.