מֹאזְנַיִם

קומה חמישית / לורן מילק

מוֹתִי הוּא אֵבָר פָּעִיל
בְּגוּפִי שֶׁהִתְחִיל
לַעֲשׂוֹת בָּלָגָן בַּמִּשְׂרָד.

מִישֶׁהוּ מוֹפִיעַ בְּנַעֲלֵי בָּאמְפֶּרְס
מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה הַכְּחֻלָּה הוּא מְחַיֵּךְ אֵלַי,
יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְהֵרָשֵׁם אִתּוֹ בַּרַּבָּנוּת.

נָעִים לְהַכִּיר
גֵ'יְין,
שׁוֹלַחַת לוֹקֶיְישֶׁן.
אֵין לִי דִּירָה לְהַשְׂכִּיר,
רַק אֶת עַצְמִי.
כֵּן, זֹאת אֲנִי בַּתְּמוּנָה.
אִשָּׁה עִם אָבְדַן הִשְׂתַּכְּרוּת
תְּקוּעָה בְּמַעֲלִית הַסְּנִיף לְדִיּוּר צִבּוּרִי.

קוֹרֵאת אֶת הַשֶּׁלֶט, פּוֹתַחַת הַדֶּלֶת
אִמָּא בְּהֵרָיוֹן שֶׁקָּשֶׁה לָהּ לָלֶכֶת,
אוֹסֶפֶת בַּקְבּוּקֵי שְׁתִיָּה לְמִחְזוּר
הָרֹאשׁ מִתְמַלֵּא פְּקָקִים
מְאַחֶרֶת בִּגְלַל בְּעָיוֹת חֲנָיָה
מַסְפִּיקָה לְאַיֵּם עַל הַפְּקִידָה.

אַתְּ תְּשַׁלְּמִי עַל זֶה בַּחַיִּים שֶׁלָּךְ
אֲנִי אֶרְצַח אֶת הַיְּלָדִים וְאֶתְאַבֵּד.
אֲנִי סוֹפֶרֶת שְׁקָלִים לְמַטֶרְנָה
אֲנִי אֶדְאַג שֶׁתְּשַׁלְּמִי מְחִיר אִישִׁי כָּבֵד
עַל זֶה שֶׁלַּיְּלָדִים שֶׁלִּי אֵין מָה לֶאֱכֹל.
תַּזְמִינוּ מִשְׁטָרָה
שָׂרַפְתִּי עוֹד יוֹם בָּעֲבוֹדָה.
שֶׁיִּזְדַּיֵּן רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
שֶׁיִּזְדַּיֵּן הַכֶּסֶף שֶׁל אוֹכְלֵי הַנְּבֵלוֹת.

תִּינוֹק בַּעֲגָלָה מוֹצֵץ פִּטְמָה סְדוּקָה.