מֹאזְנַיִם

דבר העורכת

נדמה שהטענה שהאישי הוא הפוליטי, שכמו התיישנה והתרוקנה מתוכן בעשורים האחרונים, החלה ללבוש ממשות חדשה, גלויה ומיידית מאוד, בישראל של קיץ 2023. אם יושגו מטרותיהם של מובילי ההפיכה המשטרית, הרי שהדבר עומד להשפיע במישרין על החיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו; החלטות כמו למי מותר להפוך להורה ומי זכאי לגדל את ילדיו, שלא לדבר על ההחלטה את מי מותר לאהוב, ממי מותר להיפרד ובאילו תנאים – עלולות להיות מופקעות מידיהם של רבות ורבים, והשבר של הבית הלאומי שנחווה עכשיו בציבור במלוא עוזו עשוי להפוך עבורם להדהוד כאוב במיוחד של שבר הבית הפרטי. אפילו השיח הביקורתי על ההפיכה המשטרית ועל משבר האמון הגדול שנוצר בעקבותיה בין מפלגת השלטון לבין האזרחים נדמה לפעמים כלקוח מתחום דיני המשפחה, ולחלופין מהפסיכולוגיה של הדינמיקה המשפחתית והזוגית, החל במושגים כמו ניכור, ניתוק, יחסים רעילים וגזלייטינג ועד טראומה ופוסט טראומה.

  בתוך הדרמה הלאומית־משפחתית – שאת תוצאותיה אפשר לראות ברחובות המחאה מדי שבוע – עם אזרחים, כולל ילדים, שנפגעים ונחבלים, זכויות אדם שמופרות, ומנגנוני ההגנה על המוחלשים שסמכותם הולכת וניטלת מהם, לא מפתיע לגלות גל של כתיבה ספרותית שעוסקת בחורבן הבית. המשוררים והסופרים המשתתפים בגיליון אוגוסט של מאזנים מעיזים לגעת בכאב הכי שמור, זה שמסיבים לנו הקרובים לנו ומי שאמונים על שלומנו ורווחתנו; בין השאר הם כותבים על גירושים, על נטישה והזנחה, על משפחות חדשות וחדשות־ישנות, על שחזור דפוסי עבר וגם – כן, כן – על רגעים של אהבה זוגית ומשפחתית ועל גאולה, חמלה וחסד. לצידם, כרגיל במאזנים, מיטב השירה, הפרוזה, המסה והתרגום, יוצרים ותיקים ומוכרים לצד קולות חדשים.

  כותרת הגיליון, “ולפעמים הבית הוא רוצח״, שאולה מתוך הרומן המועמד לפרס ספיר לשנת 2017 של הסופר שמעון צימר, שגם משתתף בגיליון. לצידו משתתפים ארי ליברמן, עופרה עופר אורן, לורן מילק, אוהד אוחיון, אורי פרץ, רחל שליטא, יהודית רותם, שי שניידר־אֵילת, רות פוירשטיין, יעל ישראל, אילנה ברנשטיין, דורית זילברמן, תמר סתר, רבקה איילון, מיתר הלל קורמן, דניאלה סער, טאשה קארלוקה, שי בוזגלו, רינת חיימוביץ, חנה פוטשניק, אביחי קמחי, מורן בנית, אלכס אוורבוך, רותי לביא ומאיה גז.

מאחלת לכולם קריאה משמעותית,

תמר מרין
עורכת מאזנים