ישו / קרן להמן

אמא נשארה בבית. אני אוהבת שיש לי את הבית קצת לעצמי, הסבירה כששאלתי. היא הגישה לאבא את התיק שארזה לנו: יש בפנים גם ירקות ופירות חתוכים, שלא תאכלו רק שטויות כל הזמן, היא אמרה ונתנה לי נשיקה על כל לחי ועל האף. צעדתי מאחורי אבא אל הסוזוקי הכחולה, זו שהוא רוצה להחליף כבר מזמן אבל מחכה כי קודם הוא צריך למצוא עבודה. התחלנו את הנסיעה לירושלים. אבא החליט שנוסעים דרך כביש 443, הכביש שאמא תמיד מפחדת לנסוע בו אחרי שירו שם על מכוניות. זו דרך הרבה יותר יפה, הוא הסביר. אמרתי לאבא שאני מפחדת והוא אמר שאין לי מה לפחד, אף אחד כבר לא יורה על מכוניות מאז שבנו את הגדר, והוסיף: אל תגלי לאמא.

שירים / גילת קול

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים שירים / גילת קול 1,320 אַתָּה מַתִּיז מֵי סַבּוֹן מִמַּזְרֵק חֲסַר מַחַט וְשׁוֹאֵל אֵיךְ בָּאִים לָעוֹלָם יְלָדִים. אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה הֵיטֵב וְאוֹהֵב לְהַעֲמִיד פָּנִים בָּאַמְבַּטְיָה שֶׁאַתָּה שׁוּב תָּא שׂוֹחֶה בְּתוֹךְ מַבְחֵנָה. כִּמְעַט שָׁנָה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת לְהֵרָיוֹן (סְפּוֹנְטָנִי), כְּדֵי שֶׁבְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת הַזֶּה תּוּכַל לְבַקֵּשׁ אוֹפַנַּיִם חֲדָשִׁים (גַּם בְּיָדַיִם […]

הספר שהכניס אותי אל דת הספרות

הסופר יונתן יבין, המשורר שחר-מריו מרדכי, הסופרת בלה שייר וחוקרת הספרות נורית גרץ מספרים על הספר שהכניס אותם אל דת הספרות.

עונה / מרים גולן

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים עונה / מרים גולן אֵצֶל הַיְּהוּדִים גּוּף וְנֶפֶשׁ הֵם אֶחָד לֹא הַרְבֵּה מְבִינִים אֶת זֶה נֶאֱחָזִים בְּדִינֵי טָהֳרָה לוֹמַר הַגּוּף מְתֹעָב טֻמְאָה וּמֶרְחַקִּים אֲבָל הַגּוּף מָתוּחַ כְּמוֹ קְרוּם בֵּין מֵיתָרִים וּכְשֶׁחוֹלֵף בָּם רַעַד וּכְשֶׁהַנֶּפֶשׁ שִׁירָה אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת כְּמוֹ מְכוֹנָה הָעוֹר תַּחַת שַׁרְווּלִים אֲרֻכִּים בַּסְּתָו הוּא […]

מבחן הכפור / תמר וייס גבאי

כאשר קור מקפיא אותנו, אנחנו מנסים להיאטם אליו. השכבה החיצונית נעשית נוקשה כקרח, ואילו בתוכנו מנסה להבה פנימית, נואשת, להוסיף ולבעור.

דבר העורכת | גיליון אמונה / אוקטובר 2022

כל העסק הזה של האמונה
גיליון "אמונה" רואה אור פוסט תקופת החגים, תקופה שמסכמת משפחתיות אינטנסיבית, חילופי עונות, מנהגים, כאבים ושמחות, ולחלק מאיתנו גם התמודדות עם שאלות אמוניות.
אנחנו חיים בתקופה מוזרה, משברית ומרתקת מן הצד האמוני; תקופה מלאת שאלות, שזקוקה לספרות עברית שתגבה אותה.

שירים / מיטל נסים

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים שירים / מיטל נסים קראתי לך יערה "שֵׁם מַהוּ? נִקְרָא לְשׁוֹשַׁנָּה בְּשֵׁם אַחֵר, הַאִם יֹאבַד לָהּ רֵיחַ נִיחוֹחָהּ?" (רומיאו ויוליה, שייקספיר) לֹא עַל שְׁמָהּ שֶׁל אַף סָבְתָא וְאֵין הוּא צוּרָה נְקֵבִית שֶׁל אַחַד מִשְּׁמוֹת סָבַי וְאֵין הוּא נִזְכָּר בְּכָל עֵץ הַשָּׁרָשִׁים הַמִּשְׁפַּחְתִּי שֶׁעוֹד תְּצַיְּרִי בָּאַחַת מִכִּתּוֹת הַיְּסוֹדִי עַל […]

ארץ אין דור / אוראל רייך

מרצפותיה של רצפת האולם היו מכוסות כמעט לחלוטין בעיסת שיירי מזון ושברי גרוטאות, כלי אוכל מלוכלכים וסחבות בערבוביה. מרבד שרוי בריר רָקָב. מתחת לכפות הרגליים היחפות המתנודדות באוויר שעטו כלבים בני זנים שונים שפרוותם הבריקה בטינופת, מזנקים בלשונות מתנפנפות לאורכו ולרוחבו של האולם, בוטשים במדמנה, מחפשים בחוטמיהם את תכולתם המהבילה של חיתולים שבצבצו מתוך תילי הזבל.

קצת אוויר / נתלי רשבסקי

היא הופיעה בבית הוריה עם אוריקי בסל קל ושני תיקי גב כבדים. אביה לקח את התיקים אל חדרה הישן ואמה חטפה את אוריקי והודיעה שהקטנה תישן איתה בחדר: ״ואת תוכלי לצאת. לנשום קצת אוויר.״ כשניסתה להתגנב אל חדרה בתום ההנקה אמה עצרה אותה: ״לכי לטייל, אל תדאגי, אני אתן לך לישון בבוקר.״

מבעד לשמשות הגדולות / ורד קופיץ

מסדרונות בית הספר יוצרים ריבוע מדויק מסביב לחצר הפנימית שבכל אגף. לוקח לְךָ שתיים וחצי דקות להקיף את האגף הימני פעם אחת. אתה הולך בגרירת רגליים עייפה, לא חיילית, אבל רצוף בלי לעצור.