מֹאזְנַיִם

שירים / מירון ח. איזקסון

קוֹלוֹת נוֹסָפִים

הַחֲפָצִים רוֹעֲשִׁים יוֹתֵר. אֵין כִּמְעַט
קוֹל שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע.
לֹא נוֹתְרוּ דְּבָרִים עַל הַשֻּׁלְחָן
שֶׁאֵין לָהֶם קוֹל מִשֶּׁלָּהֶם,
פַּרְצוּפִים חֲבוּיִים מַצִּיגִים אֶת רַעֲשָׁם,
מַכְשִׁירִים חֲדָשִׁים פּוֹעֲרִים אֶת הַטֶּרֶף.

הַבְּלִיעָה שֶׁהָיְתָה מֵהַסְּמוּיוֹת בְּיוֹתֵר בְּגוּפֵנוּ
מַצְרִיחָה אֶת כְּלֵי הָאֹכֶל וְהַחֲרָדוֹת,
מָה שֶׁדּוֹרוֹת הִתְלַחֵשׁ בָּהּ רַק עִם עַצְמוֹ
מוֹסֵר עַתָּה בְּרָצוֹן אֶת נַפְשׁוֹ לִמְדִידַת הַקּוֹל.

קוֹלוֹ שֶׁל הָעִכּוּב, עִם קוֹל הַמְּאַחֵר,
מִשְׁפְּטֵי נִמְנוּם עִם מִלּוֹת הָעוֹד,
בִּטּוּי הַחִסָּרוֹן מוֹצֵא לוֹ אוֹתִיּוֹת
בְּהֶבֶל הַפֶּה שֶׁל הַדְּמָמָה.

אֵינוֹ מַבִּיט

מִמָּתַי אָדָם אֵינוֹ מַבִּיט
בְּמִי שֶׁדּוֹבֵר לְיָדוֹ:
יֹאמַר הַקּוֹל הַשָּׁכֵן מָה שֶׁיֹּאמַר
וּמַדּוּעַ צְרִיכוֹת גַּם פָּנָיו לְהֵרָאוֹת?

מֻתָּשׁ אָדָם מִלְּהַבִּיט
בְּמִי שֶׁדּוֹבֵר בִּפְנֵי הָרַבִּים,
טוֹב לוֹ לִשְׁלֹחַ אֶת עֵינָיו
לְאַדְמַת הָרְצָפוֹת שֶׁתַּחְתָּיו –
הֲרֵי עָלֶיהָ יַצִּיבוֹת סַכָּנוֹתָיו.

לְפֶתַע, בְּלִי לִבְדֹּק אֶת כּוֹחוֹתָיו
הוּא מְזַנֵּק מִכָּל הָעִכּוּבִים
אֵלֶּה שֶׁגִּדֵּל לִבּוֹ וְאֵלֶּה שֶׁאָסְפוּ יָמָיו
וּמַדְהִיר לָאוֹר אֶת עֵינָיו הַמִּתְאַוּוֹת.

שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַחַת

יום השנה לאִמא האהובה רות ז"ל. אייר תשפ"ג

מֻכְרָח אִישׁ שֶׁבְּכָל חֶדֶר
יְהֵא לְפָחוֹת אָדָם אֶחָד
מִמֶּנּוּ הוּא מִתְבַּיֵּשׁ
כַּאֲשֶׁר בְּגָדָיו עֵירֻמִּים וְרֵיחוֹ זָר.

אִמִּי עָבְרָה בֵּין הַחֲדָרִים לִפְנֵי שֶׁאַגִּיעַ
יָדְעָה הֵיטֵב מַהוּ הַחֶדֶר הַבָּא,
רַעְיָתִי דִּיְּקָה בְּחִשּׁוּבֶיהָ
כְּדֵי לִהְיוֹת מִי שֶׁאֵבוֹשׁ מִמֶּנָּה בִּזְמַנָּהּ.

כְּבִסְפִירָה חֲשָׁאִית שֶׁבָּהּ אַחַת הִיא שְׁתַּיִם
וּשְׁתַּיִם הֵן אַרְבַּע וְכָל הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַנּוֹסָפוֹת,
אִמִּי יָצְאָה מֵהַחֲדָרִים וְרַעְיָתִי לֹא הִתְמַהְמְהָה
וּמְעַט אַחֲרֶיהָ אָסְפָה אֶת רַחֲמֶיהָ מִמֶּנִּי.