שירים / אוהד אוחיון

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים שירים / אוהד אוחיון המנון לתלמיד בארון Mama, I don׳t wanna die I sometimes wish I'd never been born at all Queen שַׁבְשְׁבוֹת עֵינַי הַבּוֹרְקוֹת הֻכּוּ סַנְוֵרִים כְּשֶׁשָּׁלַחְתִּי מַבָּט אֶל אֵזוֹר חֲלָצַיִם. אֶל הַתְּחוּם הָאָסוּר שֶׁל אוֹתָם הַמּוֹרִים, רָצִיתִי לִבְלֹשׁ מִבַּעַד כְּסוּת מִכְנָסַיִם – שֶׁהֻדְּקוּ בִּקְפִידָה בַּחֲגוֹרָה נִרְתֶּמֶת, […]

פתוח / אסתר פלד

לא זוכרת בכלל מה היה לפני הרגע הזה וגם לא מה היה מייד אחריו. כן זוכרת:
ילדה בת שש וחצי גדלת גוף בתוך חולצה משובצת כחול־לבן, משבצות פפיטה קטנות מאוד וחצאית כחולה כהה, נכנסת בשער הברזל של בית הספר היסודי שעמד, ועומד עד היום, בזווית הישרה שבין הרחובות הראשיים של השכונה. מי היה איתה לא זוכרת; שניהם או רק אחד מהם, קרוב לוודאי. זוכרת צל גופו של מבוגר סמוך אליה. זה זיכרון שזוכר הגוף.

אז היום נדבר בשפה של מתים? / לאה איני

כשאבא מרגיש טוב כמו שקרה בבוקר שאחרי חג העצמאות, והוא גם לא הולך לסבתא אנה וסבא דויד, אבא מפשק את ירכיו על המושבים שלא יתחככו זו בזו, מטיל את זרועותיו לרוחב המשענות שגם בתי השחי שלו יתאווררו, ומלמד אותו במקום המורה של כיתה ב' –

דבר העורכת | גיליון הכל בסדר, אין בית ספר / אוגוסט 2022

"הכֹּל בְּסֵדֶר/ אֵין בֵּית סֵפֶר – " השורות החותמות את "1 בספטמבר", שירה האיקוני של אנה הרמן, הן גם המוטו המתבקש לגיליון אוגוסט-ספטמבר של מאזנים; גיליון שרואה אור ברגעי פתיחת שנת הלימודים בבתי הספר ובעיצומו של אחד המשברים הקשים ביותר שידעה מערכת החינוך בישראל. הגיליון הזה מוקדש, באהבה ובסיאוב, למוסד שאחראי לייצורם של כמה מהזיכרונות – שלא לדבר על הסיוטים – שרדפו לאורך שנים את משתתפי הגיליון.

רעד ראשוני / שולמית לרון

יש האומרים שככל שאנו מתבגרים אנו דומים להורינו. אני רואה פרגמנטים שונים של אמי בי ונושאת בתוכי את אהבתה. אני רואה את הדמיון בינינו וגם את השוני. אוסף של פרטים וחלקיקים הטווים תמונת קולאז' של שתי נשים: שיקול דעתה/הכעס המתפרץ שלי; האיפוק שלה/הבכי שלי; הערנות והחיוניות שלה/המופנמות והחולמנות שלי; היא חדה כתער, מעבירה את המסר לאחר בבהירות וברהיטות/אני מתרגשת מתפרצת; היא והשתיקה/אני ואי־השתיקה; היא ואחותה והקשר המיוחד ביניהן/אני ושני אחיי, האחד הרחיק לאמריקה והשני קרוב אליי.

שירים / מיכל הדר קידר

הַיְּלָדִים לֹא מְנִיחִים לִי לְרֶגַע לִהְיוֹת לְבַד
לְנַפְשִׁי. הֵם יוֹדְעִים
שֶׁעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיִיתִי לְבַד.
הֵם מְפַחֲדִים שֶׁאִם לְבַד זֶה כְּמוֹ בִּידוּד
וּבִידוּד יָכוֹל לַהֲרֹג, עָדִיף לֹא לְהָנִיחַ לִי לִהְיוֹת
לְבַד.

שירים / עמיחי חסון

דין וחשבון על המערכה האחרונה
עֵץ אַחַר עֵץ חִסְּלָה חִדְקוֹנִית הַדֶּקֶל אֶת רְחוֹב בָּרְקָאִי
וּפָלְשָׁה לִרְחוֹבוֹת סְּמוּכִים. הִשְׁמִידָה צַּמָרוֹת, הִצְהִיבָה כַּפּוֹת תְּמָרִים.
חִפּוּשִׁיּוֹת נָבְרוּ בַּגֶּזַע הַנָּגוּעַ, אָכְלוּ אוֹתוֹ מִבִּפְנִים, הִשְׁרִיצוּ בֵּיצִים.
זוֹחֲלִים פָּקְעוּ, לִסְתוֹתֵיהֶם הִתְחַזְּקוּ עַד הָיוּ גְּלָמִים.
צַחֲנָה פָּשְׁטָה בָּרְחוֹב כְּרֵיחַ פִּגְרֵי חֲתוּלִים. בְּצַד הַכְּבִישׁ
נוֹתְרוּ הַדְּקָלִים, כְּרוּתֵי רָאשִׁים כְּפִסְלֵי מַצְבִּיאִים מוּבָסִים.

המתרגמת / דאה הדר

החתול היה אמור להרגיע את דורית ובהתחלה היה נדמה שזה באמת עובד. דאגלס השיג לה אותו כי הוא קרא שחתולים יכולים לעזור לאנשים במצב שלה, לתת אהבה בלתי מותנית, נחמה, חברה. דורית שמחה לקראת החתול. הם היו מתכרבלים ביחד על הספה, מנמנמים. כשהיא הייתה קמה הוא היה הולך אחריה, אדיש למחלה, לא מכיר את מי שהייתה לפני, לא שופט או משווה או מתגעגע או הרוס, כמו דאגלס. היא ליטפה אותו ודיברה איתו. גם איתו היא דיברה רק בעברית אבל לא היה לו אכפת. בהתחלה הטונים היו נעימים אבל אז הדיבור נהיה עצבני. דאגלס לא ידע עברית והוא לא הבין מה היא אומרת. אבל היא נשמעה כועסת, ובתוך כל המילים בעברית הוא שמע את השמות שלי ושל אמא.

שירים / ריטה קוגן

אֲנִי רוֹצָה לְתַקֵּן אֶת הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי, דּוֹקְטוֹר.
לְהַזְרִיק חֻמְצָה הִיאָלוּרוֹנִית בַּשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי, דּוֹקְטוֹר.
חֵצִי בַּשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה, עִבְרִית.
וְחֵצִי בַּשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה, רוּסִית.
שֶׁיִּהְיוּ מֻבְלָטוֹת וּמְתוּחוֹת וּדְשֵׁנוֹת וּמְשֻׁרְבָּבוֹת
בְּמִדָּה שָׁוָה, בְּמִדָּה שׁוֹבָה
אֶת הַלֵּב, אֶת הָעַיִן אֶת הָאֹזֶן.

שירים / אודיה רוזנק

וְלַמְרוֹת שֶׁאוֹמְרִים כָּל מִלָּה שֶׁהֵקִימָה
לִתְחִיָּה, בְּהֶבֶל פִּיהָ הַמַּדִּיף יַסְמִין אוֹ מַלְמִילְיָאן.
כָּל הִרְהוּר זוּטָר שֶׁלָּהּ, דְּבַשׁ נִגָּר מֵאוֹתִיּוֹת סֵפֶר תּוֹרָה אֲשֶׁר
הִתְלַקְּקוּ בִּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶן הַחֲלָבִיּוֹת שֶׁל תִּינוֹקוֹת בְּטֶרֶם נִשְׁבּוּ
וּפָרְחוּ מֵעַצְמָן בָּאֲוִיר, עַד לְכִסֵּא הַכָּבוֹד.