מֹאזְנַיִם

דבר העורכת

“עֶרֶב קַיִץ נִשְׁפָּךְ עַל רֹאשִׁי כְּמוֹ מַיִם חַמִּים/ מַשֶּׁהוּ עוֹלֶה בָּאֵשׁ/ חֶדֶר קוֹרֵס אֶל חֶדֶר/ קוֹרֵס אֶל חֶדֶר/ הוֹפֵךְ לְאֵפֶר/ הַכֹּל בְּסֵדֶר/ אֵין בֵּית סֵפֶר/ הַכֹּל בְּסֵדֶר״ – השורות החותמות את “1 בספטמבר״, שירה האיקוני של המשוררת אנה הרמן, הן גם המוטו המתבקש לגיליון אוגוסט־ספטמבר של מאזנים; גיליון שרואה אור על סף פתיחת שנת הלימודים בבתי הספר ובעיצומו של אחד המשברים הקשים ביותר שידעה מערכת החינוך הישראלית, שנדמית בימים האלה כעומדת על סף קריסה.

  הגיליון הזה מוקדש, באהבה ובסיאוב, למוסד שאחראי לייצורם של כמה מהזיכרונות – שלא לדבר על הסיוטים – שרדפו לאורך שנים את מיטב הסופרים, המשוררים והמסאים שמשתתפים בגיליון. חלקם עוסקים בבית ספר במובן הקונקרטי ביותר, וחלקם נוגעים במובניו הרחוקים ולעיתים גם המטפוריים של הצירוף: לאה איני, בקטע מתוך רומן שעתיד לראות אור בקרוב, על אב ש״עושה בית ספר״ אכזרי במיוחד לבנו; אסתר פלד, בסיפור חדש, חוזרת אל בית הספר כחומר הטראומטי שביסודו מתגלה הפרעת אכילה ארוכת שנים; עילי ראונר בסיפור שהוא כשלעצמו שיעור קטן ומזהיר; עודד וולקשטיין במסה שהיא מחווה לספרו המונומנטלי של גיש עמית “שנות לימוד״ ואוהד אוחיון, שמקדיש לחרם הכיתתי מחזור שירים מצמרר (שיר מתוכו מופיע על הכריכה האחורית של הגיליון) ומפיח חיים חדשים ב״יהונתן״ של יונה וולך. עוד כותבים על הפצעים (וגם על כמה נשיקות) בחצר בית הספר: מיטל נסים וסתיו אתלן בשירים חדשים, מיה סביר בממואר נוקב על חוויות הוראה באוגנדה, אריאלה גולדמינץ, עודד מנדה־לוי ונילי לנדסמן כותבים על בית הספר הישן בנוסטלגיה לא־דביקה בהחלט, וגם ורד קופיץ ונתלי רשבסקי בפרוזה חדשה ומרגשת.

  לצידם, מיטב המשוררים, הסופרים והמסאים – ותיקים ומוכרים לצד קולות חדשים: דותן ברום בתרגום חדש מיידיש למחזור שירים סוער למבוגרים של קדיה מולודובסקי; שירים חדשים של אלכס בן ארי, גלית דהן־קרליבך, ורד דור, מיתר מורן, צילה זן־בר צור, עירית קינן, שלומית ליר ואחרים; סיפורים חדשים של אילה בן לולו, רינת שניידובר ואוראל רייך; מאמר מרתק של אלכסיי סורין על הספרות הישראלית־רוסית נוכח המלחמה באוקראינה; רבקה איילון במחווה לעמינדב דיקמן שנפטר לפני כחודשיים, ועוד ועוד.

  מאחלת לכולם קריאה סוחפת ומשמעותית!

שלכם,
תמר מרין
עורכת מאזנים