ילדים צעצוע / ברוך יעקבי

והיו גם רגעים כאלה של מחנק, אין מוצָא. כעס עמד באוויר, אנרגיה לא טובה. מישהו זרק משפט, אחר הגיב ברטינה, מילה שנאמרה שלא במקום, וכבר הבנו שטוב לא יֵצא מזה. "בואו, נמאס כבר," אמר עזרא, ואנחנו הלכנו אחריו.

שבע דקות בגן עדן / יעל משעלי

הג'וב הראשון שלי כנערה, הטריק שלי להפוך למקובלת, היה למנות את עצמי ליועצת לענייני מין. את ההשראה קיבלתי מהמדור השבועי במעריב לנוער "על בנות ועל בנים". בכל שבת הקדשתי פרק זמן מיוחד לקריאת המכתבים שנשלחו למערכת על מזמוזים מתחת לחולצה וקרי לילה. בבית הספר הדתי שבו למדתי, זה היה מקור ידע בלתי רגיל, שלא היה נגיש למרבית הבנות מלבדי. לפני שנעשיתי ליועצת, תפקדתי כמתווכת: בכל יום ראשון, בהפסקה הראשונה, בנות הכיתה התגודדו סביבי לשמוע אלו מקרים נחשפו השבוע.

שירים / אלי הירש

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / אלי הירש הטיילת כַּמָּה אָהַבְתִּי לִהְיוֹת תַּלְמִיד שֶׁלָּךְ. לָמַדְתִּי מִמֵּךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים. לִמַּדְתְּ אוֹתִי לִהְיוֹת בֶּן אָדָם – לְמָשָׁל, לִמַּדְתְּ אוֹתִי אֶת הַכְּלָל הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר לְחַיִּים טוֹבִים: לֹא לָלֶכֶת לִישֹׁן כְּשֶׁהַכִּיּוֹר מָלֵא כֵּלִים. וְלָקַחְתְּ אוֹתִי לְמִסְעֶדֶת הַטַּיֶּלֶת (הָיְתָה פַּעַם מִסְעָדָה כָּזֹאת בְּתֵל אָבִיב, […]

שירים / גיתית דהן

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / גיתית דהן   אחת ביקשנו בְּחֶשְׁבּוֹן סוֹפִי, גָּדַשְׁנוּ אֶת הַסְּפָלִים בְּעֵת אַחַת, וְאַחַר בָּחַשְׁנוּ בְּמִקְצָבִים דּוֹמִים לְמֶחֱצָה, וְחַשְׁנוּ יַחַד אֶת עִלּוּי אֵדֵי עֲלֵי הַתֶּה, וְנָגַעְנוּ יַחַד – שָׂפָה בִּשְׂפַת הַסֵּפֶל, וְיַחַד נָשַׁפְנוּ לְצִנּוּן, וְיַחַד שָׁלַקְנוּ זְעֵיר אַנְפִּין שֶׁל גְּמִיעָה, וְאַחַת בִּקַּשְׁנוּ מֵאֵת הָאַהֲבָה: לִרְווֹת יַחַד. […]

הכובשת / רינת שניידובר

ליליאנה הייתה מבוגרת ממני בעשרים ושתיים שנים. היא הייתה סבוכה כמו פקעת שיער שסותמת את פתח הביוב, אבל אני האמנתי שיש לה כוח, שהיא עשויה לעזור לי לסלול את דרכי בעולם שלא היו בו תלמים חרושים.

שירים / איה סומך

לנטבחי פסטיבל הנובה, אוקטובר 2023

הנער והבז / עמרי חורש

קודם הוא לא היה כאן, אבל עכשיו כן. בחדר הלא גדול החלונות מכופתרים לאדנים שלא יפריעו לנו השכנים, שלא נפריע אנחנו להם. מיטה אחת לא גדולה, והוא גדול עליה, מונח כאן כאילו אין דבר מחוץ למחזה הזה. כל גופו הלווייתני, המשומן בקצותיו, הוא משענת רכה עבורי.

החמישי / ענת עינהר

מה היה שם, את זה היא לא בדיוק ידעה, כלומר ידעה מה התרחש בפנים, בתוך הראש של האהוב שלה אורן, זה כן, אבל בו ברגע שאימצה את הדמיון לשוות לזה תמונה, תנועה, קולות, הבעות פנים – משהו נדלק ומייד כבה, מתג ששילח חושך מוחלט אל חדרי ראשה. חושך היה גם בחדר השינה שבקומת הקרקע, אבל אורות שכנים, לפעמים גם נדבה מידו העליונה של הירח, הושלכו בו, והיא ואורן היו צלליות אוהבות בין הסדין לשמיכה, ואף שצלליות הן עַם שחור, הצללית של אורן הייתה שחורה יותר והצללית שלה שחורה פחות.

המיטה / כרמית רוזן

הם היו שלושה. עורך הדין היה ממושקף, גופו נוזל מתוך בגדיו. החבר היה נאה ממנו לאין שיעור, בחור יפה וגבוה, גרסה כחולת עיניים של עמר דיאב. בין שניהם עמד תאופיק עצמו, פניו מיוסרים.

דבר העורכת | גיליון מין / דצמבר 2023

גיליון “מין״ של מאזנים נולד כרעיון לפני ה־7 באוקטובר, מתוך דימוי חזותי: מפגש ברישום של האמן רוני חג׳ג׳, המופיע על כריכת הגיליון, הציג ספק פנטזיה ספק סיוט על מין ומיניות, וגרם לי לשאול את עצמי, איך ייתכן שלאחר כל כך הרבה שנות פעילות של כתב העת, עדיין לא הקדשנו גיליון של מאזנים לאחד הכוחות המניעים – ולפעמים גם המשבשים – של העולם?