בשולי השוליים של ההדף / יעל סגלוביץ

זה גואה, צומח מעלה כנגד כוח המשיכה, עומד ועולה ומסתיר את אור השמש. ובכוח הזה נע במשקלו המפלצתי קדימה, הלאה, לעבר החוף. ואפשר כבר לחוש את הכובד האדיר, הכהה, נוחת במכת נפץ ומתגלגל ומתרחב ומכסה ומחריב. ואני מתמסרת לתנופה של הזרם ומכווצת סביבי את הילדים, מתרכזת בלאסוף מן הגנים, להכין קופסאות אוכל, לקחת לחוגים, להנמיך עוף ככל האפשר, רק בגובה ההתרחשות המקומית ביותר, הקרטיב שנפל, ספירת העלים עד עשר, חולצה לבנה לחנוכה, בטווח הרצפה ממש. ובכל פעם שמשהו בי מתקומם ומתעקש להתרומם, זה הולם בי בעוצמה בעורף, ואני נכנעת.

על חזי לסקלי / עודד כרמלי

להסתובב באמסטרדם ועל כל גשר לעמוד ולקרוא: הו תעלות נערצות! לדמיין את חזי יוצא ממועדון מפוקפק, כשעוד היו מועדונים מפוקפקים. לא כמו היום כשעל מועדון סקס כתוב "SEX" ועל מועדון גייז מונף דגל, ובשניהם אי אפשר לעשן. אמסטרדם שמרימה קמפיינים נגד תיירים מרוב שנמאס לה, מרוב שאבדה בהמון, מרוב שאין מקום על המדרכה (האופניים) או בתעלות (הסירות), הו תעלות נערצות!

בשבילה / לאה איני

הבקרים שבהם הבכי העירך כשעון, שבכית בהם בו ברגע שהמבט שלך נפקח, בבור שבלע ימים, שבועות, ואין לדעת כמה לילות, גם התשובה "בשבילה" לא סיפקה את ליבך ששב ושאל בלי סימן שאלה: "אבל בשביל מה, בשביל מה".

דבר העורכת | גיליון סיבות / פברואר 2024

ימים לא רגילים דורשים מאיתנו, עורכי הספרות, גיליונות לא רגילים. המילים "השבת השחורה" ו"השבעה באוקטובר" לא עוזבות אותנו, לא נותנות מנוח, משפיעות על כל היבט בחיינו, יחד עם הדאגה לחיילינו והתפילה בעבור חטופינו הנמצאים בליבנו עשרים וארבע שעות ביממה.

שאלה של שם: המסע לייצוג נשים בשם אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל / דורית זילברמן ושלומית אהרוני ליר

"אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל" בשמה המקורי, היא עמותה שהוקמה לפני מאה ושתיים שנים, בשנת 1921. מיטב הסופרים עמדו בראשה ונמנו עם חבריה, בהם חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, אחד העם, יעקב פיכמן ונחום סוקולוב. כפי שניתן לראות מפתיח זה, מספר הסופרות באגודה בראשית דרכה וייצוגן היה מועט. למעשה, אף אחת מהן לא כיהנה בוועד האגודה או בכל תפקיד מטעמה.

בין מקומות בין הזמנים / רות פוירשטיין

מתוך "ספר שכחה וגאולה: חזיון בארבע מערכות לבמה בלתי-אפשרית", העתיד לראות אור

אונו ואלי / יונתן פיין

כשאלעד נכנס הביתה מיכלי שאבה בשני הצדדים, חזהּ נתון בצינוריות השקופות של המכונה הצהובה. הוא עוד לא התרגל לסדרי העולם החדשים, וכשהיא חולצת שד באמצע שיחה בסלון לפעמים הוא מתלהט לרגע, מתוקף ההתניות הקודמות. עכשיו נדמה שהיא מחוברת למכונת הנשמה. ליבי שכבה על הבטן למרגלותיהם, נינוחה.

ארץ הגברים / אמילי מואטי

המעבר לחיים כמעט רגילים היה, בשלב ההוא, חלק מששיערה. היא כבר עמדה בקשרי עבודה עם כמה חנויות פרחים שהכירו ביכולות שלה, השיער שלה היה נקי מדבק והציפרניים בריאות התחילו לבצבץ בקצה האצבעות אחרי שנים של בניית ציפרניים באקריל והגברים שהורגלה בהם המשיכו להגיע באדיקות ודבקו בהרגלים שלהם ובה, אמרו את אותן מילות נימוס ושכבו איתה באותו אופן. היא חזרה להתקלח פעם ביום והעור חדל מלהתקלף משימוש יתר בסבון. איש מהם לא דחה אותה במיוחד ואיש מהם לא ניסה להצית בה דבר, באים, עושים את שלהם ויוצאים. כמו היו אנשי מקצוע שנתבקשו לבצע עבודת תיקון קטנה בצנרת. לפעמים נחה על מי מהם הרוח והוא היה מביא עימו מתנה כלשהי שמסמנת הכרת הטוב. פיז'מה או טובלרונים קטנים מנסיעה לחוץ לארץ.

האשם / ריטה קוגן

"קלאק" צנחו המתגים וכבו האורות. "קלאק" זעו ונסכרו שערי התאים. "קלאק" נעצמו עיניו הדלוקות של האסיר המוטל מקופל על דרגשו בתא־בודדים מספר שתיים, מן התאים שנועדו לאסיר יחיד, הנתון תחת מעקב סמוי תמידי. השמועות על מעקבי־בודדים שטפו את הכלא מעת לעת בלא שאושרו או הופרכו על ידי ההנהלה והסוהרים, ומכיוון שמעולם לא ננקטה פעולה כלשהיא כנגד מי מהמפוקחים לכאורה, שככו השמועות כלעומת שבאו. האסיר בתא־בודדים מספר שתיים, שהועבר לכלא השמור רק לפני שבועיים ומייד בודד, לא ידע דבר על הפיקוח המשוער. ואילו היה יודע, היה זועק מרה יותר ממה שזעק מאז הגיעו לכאן, בתקווה להישמע ולהיוושע. התקווה לא הייתה בתפריט.

נעליים / שירז אפיק

קרן לא תכננה שככה זה יקרה אבל דווקא שם, מול ערמת הנעליים באושוויץ, זה ברח לה מהפה. היא הניחה יד על בטנה המתעגלת ואמרה, "זה מדדי."