שתי פגישות עם משוררת / סיון בסקין

שמה של המשוררת היה ורוניקה דוֹלינה. ב־1988, כשהתוודענו לשירתה, היא הייתה בת 32 והוציאה שלושה תקליטים. שיריה האינטימיים המוקדמים – אלה המכונים "מוקדמים" היום, ואילו אז הם היו שיריה "החדשים" – תאמו להפליא את לילותיי, כשהייתי מקיצה פתאום, ניגשת בחושך לחלון המשקיף על כביש ועל גבעה מיוערת שבמרכזה תקוע מגדל השידור של הרדיו המקומי (ואילו מחדר אחר בדירתנו היה אפשר לראות מבעד לבנייני השכונה מגדל אחר, מגדל הטלוויזיה האיקוני של וילנה, שנעשה מפורסם מאוד כעבור שלוש שנים בלבד, כשבקרבות עליו הליטאים פדו את עצמאותם מהאימפריה הסובייטית), ומקשקשת שירים על דף תלוש ממחברת המתמטיקה.

חדוה בת שבע עשרה, משחקת טניס שולחן / דנה אולמרט

בין אזעקה לאזעקה אני מנסה לכתוב על חדוה. שגרת המלחמה המאוסה משבשת את מצב התודעה ואת התפקוד. חדוה מתה בין המלחמות, בדצמבר 2025, ועדיין לא הספקתי להתאבל עליה ולהיפרד ממנה ולא פענחתי מי היא ומה היא בשבילי. אני מוצפת בזיכרונות שנפרשים על פני שלושים שנה. אני חוזרת להתכתבויות במייל, לתמונות מהנייד ולמפגשים מן השבועות האחרונים לחייה, כדי ליצור לעצמי סקיצה התחלתית.

דבר העורכת | גיליון אפריל 2026 – עוד פגישה עם משוררת

חדוה הרכבי, שלזכרה מוקדש הגיליון הזה, מתה בין המלחמות, בדצמבר 2025. אלעד זרט, שפרסם במוסף תרבות וספרות של “ידיעות אחרונות״ בעריכתו שיחות שניהל איתה לפני מותה, כתב שהמילה “לשוחח״ הייתה אחת המילים הנפוצות בכתיבתה.
כשאני מתבוננת בשירתה של חדוה נדמה לי שהשיחה הייתה עבורה הגילום המזוקק ביותר של המפגש בין אני לאחר, מפגש שהיא מתארת אותו לפעמים כקרוב ואינטימי ולפעמים כמכאיב ופוצע.

פרק מתוך "משברים" / אריק גלסנר

על הרומן: יאיר קולמן, שמחזיק מעצמו אינטלקטואל ספרותי במשקל בינוני, מאבד את מי שרצה שיהיה אביו הספרותי, חביב שלום, אינטלקטואל ספרותי במשקל כבד.

ככה זה כשאתה קרֵב לחמישים: אתה מאבד אבות, שומט פנטזיות, רוכש חרדות מוות וסטטוס, אך אולי גם מקושש מעט תבונה?

"מִשְבָּרִים" הוא רומן על איש משפחה שמנסה להישאר נשוי, בן שממאן להתייתם, איש רוח שסובל מהתפשטות הגשמיות. על רקע הטלטלות שעברה החברה הישראלית – מגפה, מהפכה, מלחמה – קולמן חותר בטירוף לנורמליות.

מתוך רומן בכתובים / נדב נוימן

הבוקר הקצנו בלב שלם ופתוח לעבודה. האבנים ניתזו בלהט. את אותה אישה לא ראינו מאז הלילה. נודע כי היא לנה תחת השמיים בקרבת האוהלים, או עזבה את המחנה לפני עלות השחר. את שמה אינני יודע, אך יודע אני כי משהו התרגש והתחדש – אל מהות החוויה באנו שוב.

בשמורת עין אפק, קריית ביאליק / שחר־מריו מרדכי

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים בשמורת עין אפק, קריית ביאליק / שחר־מריו מרדכי 1. פרא בשדה (פַּנְטוּם) בָּעֶרֶב נָקַשׁ גֶּשֶׁם עַל הַשִּׁמְשָׁה בְּפִנַּת הָאֹכֶל אִמָּא מָזְגָה מָרָק עִם עִשְׂבֵי בַּר (גְּדֵלִים פֶּרֶא בַּשָּׂדֶה וּבַחֻרְשָׁה) אַבָּא שָׁאַל: אַתָּה מִסְתּוֹבֵב עִם פּוּשְׁטָקִים? בְּפִנַּת הָאֹכֶל אִמָּא מָזְגָה מָרָק עִם תֶּרֶד, שֻׁמָּר, כְּרֵשָׁה, שִׁנֵּי שׁוּם אַבָּא שָׁאַל: […]

שירים / רוי יהב

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / רוי יהב יקיצַת אַתָּה מִתְעוֹרֵר נֹכַח עֲקִיצַת יַּתּוּשׁ, מְגָרֵד וּמְקַלֵּל אֶת מַר גּוֹרָלְךָ וּכְבָר מַרְתִּיחַ מֵימֶיךָ, מְגַלְגֵּל, מַדְלִיק, מִשְׁתַּעֵל מִתְיַשֵּׁב, מִתְעַפֵּץ, מִתְכַּוֵּץ. אַתָּה יוֹשֵׁב שָׁעָה אֲרֻכָּה וּמְגַלֶּה אֵיךְ יוֹם מֵקִיץ אַחֲרֶיךָ. אַתָּה מַבִּיט דֶּרֶךְ חַלּוֹן כְּמוֹ חָתוּל, מַמְתִּין לְבוֹא בְּעָלֶיךָ אַךְ אָזְנֶיךָ לְפֶתַע מִזְדַּקְּרוֹת. קוֹל […]

שירים / עדן ג'ואן מ' סימן־טוב

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / עדן ג׳ואן מ׳ סימן־טוב פיפי בפה הֲרֵי כָּל מָה שֶׁיָּדַעְתְּ/ הֲרֵי אַתְּ כְּבָר אַתְּ/ הֲרֵי מָה מְשַׁנֶּה אִם כְּבָר נִכְנַס בָּךְ כָּל זֶה/ הֲרֵי נִדְבַּק בָּךְ כָּל זֶה/ לוּחִיּוֹת רִשּׁוּי/ דִּי אֵן אֵי/ הַבָּחוּר הָאַנְגְּלִי עִם הַשֵּׁן/ הַיְּדִיעָה שֶׁאֵלּוּ שֶׁנִּרְאִים מֻבְרָק מַפְחִידִים יוֹתֵר/ הֵם מַשְׁתִּינִים […]

פרולוג / ליאת אלקיים

אני רוצה לכתוב מכתב לאבי.

רצוני הגיוני, לא רק מאחר שאני בנאדם כותב, אלא משום שיש לי היסטוריה ארוכה של התכתבויות עם אבי. הוא עזב את הארץ כשהייתי בת שש, כלומר מאז שלמדתי בעצם לכתוב. כשהוא עזב הוא השאיר לי רק מכתב. הפחדן. במכתב הוא מסביר שנסע, אם כי לא בהחלט לאן, הוא אומר שתמיד הוא יהיה אבא שלי והוא יהיה כאן קושר אותי אליו במילים ובאותות, באהבה ובהבטחות. הוא כותב בקרוב. הוא כותב לנצח. הוא נשבע שזה רק רגע בזמן, קרע במרחב. מייד הוא שב. אני בת השש מאמינה לו. אני בת השש נאחזת במכתב, המילה היא גלגל הצלה.

גברתנו של הנשים הלא אהובות / גלית דהן קרליבך

לא הייתה מכשפה או מיסטיקנית שמרב לא הגיעה אליה במאמצים להשיג את אהבת בעלה.

עורכת הדין לענייני גירושים מרב עמי־אור (את "אור" ייבאה מהבעל) ידעה היטב כיצד נראית אהבה ואיך אנשים איבדו את הראש בגללה אך היא מעולם לא נטלה חלק במופע הזה. תמיד צופה מהצד – מנחה את לקוחותיה כיצד לנצל את נקודת תורפת האהבה ובכך להשיג עוד נקודות זכות בבית המשפט, נקודות שיתורגמו למשמורות, לבתים, לרכבים ולקרנות השתלמות שנצברו עד הון עתק.