מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

אלעד זרט מחזור שירים

 

יום הולדת

בַּיּוֹם שֶׁחָגַגְנוּ לָךְ שָׁלוֹשׁ כָּרְתוּ אֶת עֵץ הָאִזְדָּרֶכֶת בֶּחָצֵר.
אָדָם חֲבוּשׁ קַסְדָּה יָשַׁב עַל עֲנָפָיו הַגְּבוֹהִים,
אֶל מוּל הַמִּרְפֶּסֶת הָאֲחוֹרִית שֶׁלָּנוּ יָשַׁב
וַחֲבָלָיו מִשְׁתַּלְשְׁלִים כְּמוֹ שָׁרָשִׁים כְּנוּעִים
שֶׁנֶּחְטְפוּ מִן הָאֲדָמָה, וְהוּא אוֹמֵר לִי:
אֲנִי מוֹרִיד מִכַּפּוֹת הָרַגְלַיִם וָמַעְלָה,
לֹא יִהְיֶה זֵכֶר לְיָרֹק.

וְנִסִּיתִי לַעֲצֹר אוֹתוֹ, בְּחַיַּי שֶׁנִּסִּיתִי
לַעֲצֹר אוֹתוֹ. שֶׁתֵּדְעִי קְטַנָּה שֶׁלִּי —
זֶה הָיָה מַאֲבָק עַל חַיִּים שֶׁל עֵץ
עַל חַיִּים שֶׁל כֻּלָּנוּ. סִפַּרְתִּי לוֹ 
שֶׁעֵצִים הֵם הַדֻּגְמָה הַמּוֹפְתִית לְמַעֲרֶכֶת מְאֻזֶּנֶת;
פוֹטוֹסִינְתֶּזָה יוֹצֶרֶת פַּחְמֵימָנִים שֶׁמְּזִינִים אֶת גְּדִילָתָם,
הֵם אוֹגְרִים בְּמַהֲלַךְ חַיֵּיהֶם עַד עֶשְׂרִים טוֹנוֹת שֶׁל
פַּחְמָן דּוּ־חַמְצָנִי בַּגְּזָעִים, בָּעֲנָפִים וּבְמַעַרְכוֹת הַשָּׁרָשִׁים. 
וּמָה יוֹתֵר חָשׁוּב בָּעִיר הַזֹּאת מִלֶּאֱגֹר 
פַּחְמָן דּוּ־חַמְצָנִי.
וְאֵיךְ שֶׁהֵם אוֹהֲבִים
תִּרְאוּ כַּמָּה הֵם אוֹהֲבִים
תַּסְבִּירוּ לִי אֵיךְ אֵינְכֶם רוֹאִים שֶׁהֵם אוֹהֲבִים;
הָאִמָּהוֹת שֶׁלָּהֶם מַעֲבִירוֹת לָהֶם סֻכָּר וּשְׁאַר חָמְרֵי הֲזָנָה. 
הֵ ן  מְ נִ י ק וֹ ת  אֶ ת  הַ תִּ י נ וֹ ק וֹ ת  שֶׁ לָּ הֶ ן.

אֲבָל הָאִשָּׁה הַצַּרְחָנִית קָבְעָה שֶׁזּוֹ הַחְלָטָה שֶׁל 
בַּעֲלֵי הַדִּירָה, שֶׁהֵם לָקְחוּ אִישׁ מִקְצוֹעַ, לְהוֹרִיד וְלִגְדֹּעַ,
הוּא כְּבָר זָקֵן הָעֵץ הַזֶּה. 
בַּנִּסּוּר הָרִאשׁוֹן נִכְנַסְנוּ עִם עוּגָה וְנֵרוֹת וְשַׁרְנוּ לָךְ
יוֹמוּלֶדֶת שָׂמֵחַ. שַׁרְנוּ שֶׁתִּזְכִּי לְשָׁנָה הַבָּאָה
עַד מֵאָה־וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. 

 

מעשיות לאור הירח והגשם

חֻמְצוֹת מֵעָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ נִשְׁטָפוֹת 
מִן הַנְּחָלִים וְהַנְּהָרוֹת אֶל הַיָּם;
שָׁם בַּמַּעֲמַקִּים הֵן מַרְבּוֹת אֶת 
גְּדִילַת הַפְּלַנְקְטוֹן,
שָׁם בַּמַּעֲמַקִּים כְּחֻלִיּוֹת
מְיַצְּרוֹת חַמְצָן לָאַטְמוֹסְפֶרָה.

 

וּבְמוֹרָדוֹת הָרֵי יַפָּן אִכָּרִים חוֹלְמִים 
עַל גִּדּוּלִים בְּשִׁטְחֵי הַדָּגָה; 
הֵם יַאֲכִילוּ אֶת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם 
בִּבְקָרִים קָרִים 
וּבָעֲרָבִים יִשְׁתּוּ סֵנְצָ׳ה.

 

אֵלֶּה יָמִים שֶׁל סַחַף הַפְּלַנְקְטוֹן
וְגֶנְג׳וּרוֹ יוֹצֵא אֶל אֲגַם בִּיוָוה 
וּמֵשִׁיט סִירָתוֹ,
הוּא פּוֹגֵשׁ בַּנָּזִיר שֶׁאוֹמֵר לוֹ: 
חֲזֹר אֶל אֲהוּבָתְךָ, גֶנְג׳וּרוֹ, חֲזֹר —
וָלֹא, הַמָּוֶת יַכֶּה בְּךָ.

וְגֶנְג׳וּרוֹ מְדַבֵּר עַל הָאִשָּׁה הָאֲצִילָה
וְגֶנְג׳וּרוֹ שׁוֹתֵק כְּשֶׁהִיא מֵתָה, 
יְמָמָה מִסְתַּגֵּר בְּבִקְתָּה קְטַנָּה 
מְצַיֵּר הַנָּזִיר עַל גּוּפוֹ
תְּפִלּוֹת בּוּדְהִיסְטִיּוֹת. 

וּבַלַּיְלָה, מַעֲשִׂיּוֹת לְאוֹר יָרֵחַ,
וְהַגֶּשֶׁם מְסָרֵק אֶת הַשְּׁבִילִים 
וְאֶת עֲלֵי הָאִזְדָּרֶכֶת.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַנָּזִיר קוֹרֵא לִי:
חֲזֹר אֶל אֲהוּבָתְךָ, חֲזֹר.
וָלֹא, הַמָּוֶת יַכֶּה בְּךָ.

וַאֲנִי שָׁב אֶל אֲהוּבָתִי כְּמוֹ אִכָּר בְּמוֹרָדוֹת
הָרֵי יַפָּן, אֲנִי שָׁב כְּמוֹ חֻמְצוֹת 
הוֹלְכוֹת אֶל הַנְּחָלִים 
הוֹלְכוֹת אֶל הַיָּם
וְהַפְּלַנְקְטוֹן מָלֵא. 
וְהַפְּלַנְקְטוֹן נִסְחָף.   

 

הפלנקטון

כַּמָּה נָכוֹן לוֹ בְּאִי־הַהִתְנַגְּדוּת
בְּרִפְיוֹן הַחֲתִירָה
הַנִּמְשֶׁכֶת
כְּמוֹ גַּרְגִּירֵי אָבָק מוּבָלִים אֶל
הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו נָשָׂא הָרוּחַ
וּבַמָּקוֹם הַהוּא — נִשָּׂאִים שׁוּב.
אֲנִי רָאִיתִי סוּסִים דּוֹהֲרִים
אֶל מוּל סְעָרָה;
שׁוֹעֲטִים וְנִלְחָמִים 
כְּאֵשׁ מִתְלַקַּחַת 
וְעֵין הַחַשְׁמַל בָּעֲרָה בְּתוֹכָהּ —
כֻּלָּם אָבְדוּ בַּמִּלְחָמָה.

וְהַפְּלַנְקְטוֹן נִשָּׂא וְהִתְרַבָּה
נִשָּׂא וְהִתְרַבָּה, 
כָּל זְמַן שֶׁהִתְגַּבְּרָה 
הָאֲבֵדָה.