מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / אודי שרבני

ער

הִתְעוֹרְַרתִּי פִּתְאוֹם
מוֹפָע שֶׁשְּׁמוֹ אָדָם –
אֲנִי הוּא הָאָדָם!

תמ״א סופרים ומשוררים

אִם אַתָּה רוֹאֶה דִּירוֹת לְהַשְׂכָּרָה
וְאַתָּה – חָלִילָה לֹא עָלֵינוּ – עוֹסֵק בִּכְתִיבָה
וּבֵין כָּל “הָאָרוֹן הַזֶּה נִשְׁאָר?״ וְ״מָה עִם הַמְּכוֹנַת כְּבִיסָה?״
וְהַמַּעֲלִית, אַרְנוֹנָה וְהַחֲנָיָה,
אַתָּה רוֹאֶה עַל אַחַד הַמַּדָּפִים סֵפֶר שֶׁלְּךָ –
לֵךְ מִשָּׁם.
הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁאַתָּה צִָריךְ זֶה לִסְמֹךְ עַל מִישֶׁהוּ
שֶׁקָּרָא אוֹתְךָ.

בפנים

אֵיךְ אַף אֶחָד לֹא רָאָה אוֹתָנוּ שָׁם
עוֹמְדִים
עִם הַנְּשָׁמָה שֶׁל הָאַחֵר עַל הַנָּדָן.
יֵשׁ לָנוּ אֶת זֶה בִּפְנִים –
רַחְמָנָא לֵיצָן.
פִּסּוֹת עוֹר, תְּשׁוּרוֹת לַאֲחֵרִים
לֹא מְאַיְּמִים וְלֹא מְאֻיָּמִים.
בֶּצַע בַּלֵּב –
יֵשׁ לָנוּ אֶת זֶה בִּפְנִים.