מֹאזְנַיִם

שירים / יעל סטטמן

זו נחמה קטנה לשמוע בקולךָ

לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ, לָשֶׁבֶת לְצִדְּךָ,
לְהַקִּישׁ כּוֹסוֹת כְּשֶׁאַתָּה בָּא,
כְּשֶׁאַתָּה פּוֹתֵחַ אֶת הַפֶּה לוֹמַר
מָה שֶׁעוֹלֶה בְּדַעְתְּךָ
וַאֲנִי עוֹנָה כֵּן, טוֹב שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתִי
לֶאֱהֹב יַיִן לָבָן קַר, לִפְתֹּחַ לְִרוָחָה
אֶת הַחַלּוֹנוֹת כְּשֶׁקָּמִים, לִפְנֵי כֵן
לֹא יָדַעְתִּי מָה אֲנִי יְכוֹלָה,
מָה אֵינֶנִּי יְכוֹלָה, קִוִּיתִי לְנֶחָמוֹת
מְפֹאָרוֹת, לְשִׁיבַת צִיּוֹן,
יָשַׁבְתִּי עַל נְהָרוֹת, אָרַבְתִּי עַל שְׂפַת
נְהָרוֹת לְנֶחָמָה הֵרוֹאִית
(אֲנִי עֲדַיִן בְּכָל הַלֵּב רוֹצָה בְּכָךְ),
אֲבָל כָּל הָעֳשָׁקִים וְהַגְּזֵרוֹת
קִבְּצוּ אוֹתִי אֵלֶיךָ וְכָל הַגָּלוּיוֹת.

בָּרַחְתִּי וְהִשְׁאַרְתִּי מֵאֲחוֹרַי אֶת הַזָּהָב,
לָקַחְתִּי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,
מָה שֶׁזָּכַרְתִּי, כַּמָּה שֵׁמוֹת,
אֲנִי לֹא עוֹזֶבֶת אֶת יָדְךָ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד,
אֶת יָדֵךְ יְרוּשָׁלַיִם,
הַתְּפִלָּה עוֹד עוֹלָה לִי בַּגָּרוֹן,
לִגְאֻלָּה גְּדוֹלָה, אֲבָל עַד אָז
נֶחָמָה קְטַנָּה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ
בָּעֶרֶב, בְּאֶמְצַע הַיּוֹם בַּטֵּלֵפוֹן,
שְׁאֵלוֹת מְנַחֲמוֹת, מָתַי אַתָּה חוֹזֵר?
קָנִיתָ מְרַכֵּךְ כְּבִיסָה?

כדור שלג

אֲנִי בָּנִיתִי אֶת כַּדּוּר הַשֶּׁלֶג הַזֶּה
בָּנִיתִי בִּשְׁתֵּי יָדַי אֶת כַּדּוּר הַשֶּׁלֶג הָעֲנָק הַזֶּה
אֶת הַכַּדּוּר הַמְּרַסֵּק, הַדּוֹרְסָנִי
בָּנִיתִי אוֹתוֹ לָבָן מִבַּחוּץ וְרוֹתֵחַ בִּפְנִים
בָּנִיתִי אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַי בְּלִי לְהַבִּיט לַצְּדָדִים
בְּלִי לְשַׁעֵר אֶת כּוֹחַ הַכַּדּוּר,

אֶת הַמְּהִירוּת שֶׁלּוֹ
אֶת חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לְהָאֵט
וַאֲנִי אֲפִלּוּ לאֹ מְדַבֶּרֶת עַל לַעֲצֹר,
עַל לַעֲצֹר בַּזְּמַן,
עַל לאֹ לְהִתְנַגֵּשׁ בִּי, לִדְרֹס אוֹתִי –
אוֹתִי! שֶׁבָּנִיתִי אוֹתוֹ
לָבָן מִבַּחוּץ וּבִפְנִים אֲנִי, רוֹתַחַת
מִתְגַּלְגֶּלֶת בִּסְעָרָה אֶל פֶּתַח הַבַּיִת.

אֲנִי בַּחַלּוֹן, הַכַּדּוּר מְנַפֵּץ אֶת הַשִּׁמְשָׁה.

{*}

וְעֶרֶב אֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁבַע
גָּדְלוּ לִי כָּל הַיְּלָדִים .
לאֹ הִתְעַצַּבְתִּי כִּי מִיָּד
פָּתַחְתִּי אֶת הַבֶּטֶ ן,
בִּקַּשְׁתִּי יָפֶה וְהֵם נִכְנְס וּ
וּמִלְּאוּ אוֹתִי
טְעָמִים עַזִּים וּמַסְעִירִים

אוֹמְרִים, אֵין בְּרֵרָה
אוֹמְרִים זֶה הַזְּמַן הָרַע
שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶם כְּשָׁפִים מוּזָרִים
וּמְלַמֵּד אוֹתָם לִקְרֹא שָׁעוֹן
וְלָלֶכֶת לְבַד

אֲבָל אֲנִי הִכְנַסְתִּי אוֹתָם עָמֹק
וְאַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי הַכֹּל
מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁתִּכְנַנְתִּי בְּיַלְדוּתִי,
וְיָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת,
וִידֵיהֶם נִשְׁאֲרוּ תָּמִיד
בְּכַף יָדִי.