מֹאזְנַיִם

שירים לנורית / גילי חיימוביץ'

להניח

נוּרִית, אַתְּ שׁוּב מוֹחֶקֶת אֶת הַמָּחוּק
מְוַדְּאָה הֲרִיגָה
כְּדֵי לָדַעַת שֶׁהָיִית.
אֵין כְּלוּם מִלְּבַד יֵשׁוּת
וְאֵין מִי שֶׁיִּתְפֹּס אוֹתָהּ.
בַּנּוֹרְמָלִיּוּת הַמְּיָאֶשֶׁת שֶׁל הַיּוֹמְיוֹם
אַתְּ נֶאֱלֶצֶת לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ
כְּדֵי לְהִשָּׁמֵר מֵהַלֹּא קַיָּם.

אוּלַי תֵּדְעִי
הֵיכָן לְהַנִּיחַ צַעַר
אֵיךְ כּוֹרְכִים מֶשִׁי בִּפְלַסְטִיק
אֵיךְ נֶחְנָקִים בְּלִי לְהַעֲלוֹת גֵּרָה.
אוּלַי דַּוְקָא אֶצְלֵךְ הוּא מוּפָז לִפְנֵי שֶׁטּוֹבֵעַ
בֵּין קְלִידֵי הַפְּסַנְתֵּר שֶׁל אִמָּא.

רָצִיתִי לָלֶכֶת לְמָקוֹם פָּתוּחַ
לְהַחְזִיק לָךְ גְּלוֹבּוּס
לִנְגֹּס בְּתַפּוּחַ הַדַּעַת וְלָרוּץ לְסַפֵּר לָךְ.
תַּמְשִׁיכִי לִהְיוֹת שָׁם וּפֹה נוּרִית
כִּי גַּם כְּשֶׁהִכְזִיב
יָדַעְתָּ שֶׁיֵּשׁ עֵדֶן,
גַּם כְּשֶׁשָּׁב וְהִכְזִיב,
יָדַעְתָּ שֶׁנּוֹעַ יָנוּעַ.

התחרה

לְנוּרִית הָיְתָה תַּחֲרָה
מִמִּלִּים
וְהִיא הָיְתָה הֲכִי יָפָה לָהּ.
בְּכָל פַּעַם שֶׁפָּכְרָה יָדֶיהָ
נִהְיְתָה לָהּ עוֹד
כְּמוֹ טָוְתָה זָהָב.
אֲבָל בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעוּץ-לִי-גּוּץ-לִי עָזַב,
עָזַב גַּם הֶהָדָר,
נוֹתְרָה אִשָּׁה הַדָּרָה עִם חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ.
בַּעֲרֹב הַדִּמְדּוּמִים נִתְאָרְכוּ,
נִשְׁמָע אַךְ מוּאַזִּין נְבִיחוֹת כַּלְבָּתָהּ.
לִבְדִידוּת בִּטְנָהּ כְּפוּלָה, חִיצוֹנִית וַחֲבוּיָה
וְעוֹד קְסָמִים רַבִּים לָהּ,
שֶׁיִּפְרְחוּ רַק שָׁמָה.
אִם תַּעֲזֹב אוֹתָם
כַּמָּה זְמַן יִקַּח עַד שֶׁנְּגַלֶּה, בְּדִיעֲבַד,
מָה רָקְחָה עִם קוֹרוֹתֶיהָ?
וְאַף יוֹתֵר,
מָה פָּרַם אוֹתָם?