מֹאזְנַיִם

טבע דומם עם שורות שיר

הַלֶּהָבָה מְעַרְטֶלֶת נֵר וְהָאוֹר מַלְבִּישׁ
חֶדֶר, שָׁם מַרְאוֹת מְשַׁקְּפוֹת זוֹ אֶת זוֹ
וְעֵינֵי אֵשׁ רוֹעֲדוֹת נִמְלָטוֹת
מִקִּפְאוֹן הַזְּכוּכִית אֶל אֵינְסוֹף הַזְּכוּכִית.

קוֹל-צִפּוֹר נִגָּר מִכְּלוּבוֹ הַפָּתוּחַ שֶׁל הַזְּמַן
וּמְהַדְהֵד בֵּין צִלְלֵי הַצְּלָלִים
וְגוֹוֵעַ בִּקְצֵה הַשְּׁמִיעָה וְהַדְּמָמָה;
בַּפִּנָּה אֶצְבָּעוֹת נֶעֱדָרוֹת פּוֹרְטוֹת עַל גִּיטָרָה.

בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הַמִּשְׁתַּקְּפִים זֶה בָּזֶה שָׁטָה אִשָּׁה,
רַכָּה כַּשֶּׁלֶג וְחַיָּה כְּלַחַן;
כְּשֶׁעוֹרָהּ מְבַקֵּשׁ לְהִתְגַּשֵּׁם בְּמַגָּע
הִיא מְנַשֶּׁקֶת אֶת בָּבוּאָתָהּ שֶׁלָּהּ, קָרָה וּמְרֻחֶקֶת.

וּכְלוּם אֵינוֹ קוֹרֶה בֵּין רִיסֵי עֵינַיִם לְרִיסֵי זְמַן;
וּכְלוּם אָכֵן קוֹרֶה: הִתְרַחֲשׁוּת שְׁקֵטָה שֶׁל אַיִן.
כָּךְ הַחַיִּים מְתֻרְגָּמִים לְטֶבַע דּוֹמֵם,
הָאִשָּׁה לִתְשׁוּקָה, וְהַתְּשׁוּקָה לְצִמְאוֹן הַשָּׂפָה.

(מתוך: הכתרה)

הָרֶגַע הַדָּחוּס בְּיוֹתֵר: אָיֹם הוּא זְהַב הַגּוּף,
עוֹרֵק מַתֶּכֶת הַקּוֹרֵן אֶל תּוֹךְ הָאַיִן, גַּרְגֵּר בְּלֵב הַמַּבּוּל.
כֵּיצַד תִּמְצָא קֶשֶׁת הַכִּנּוֹר אֶת צֶבַע הַצְּלִיל
הַנָּעוּל עָמֹק בְּזִכְרוֹן הָאֹזֶן.

אַחֲרֵי הָאֵשׁ, הַחֹשֶׁךְ חָשׁוּךְ עוֹד יוֹתֵר.
יְמֵי עָתִיד, כָּל אוֹתָם אוֹרוֹת וּנְבוּאוֹת שֶׁל שֶׁקֶר
יִקְרְסוּ תַּחַת מִשְׁקָלוֹ שֶׁל שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן.
כֵּיצַד לְהַצִּיל עֲרִיסָה מֵרְעִידַת אֲדָמָה.

גֶּשֶׁם דָּמִים יִמְחֶה סִימָנֵי גִּיר מִן הַלּוּחַ.
אִישׁ שֶׁלֶג יִבְחַר לְהִתְמוֹסֵס לַמָּוֶת.
רַק הַשִּׁירִים עוֹד מְשַׁמְּרִים אֶת הַמִּלָּה,
מְצַיְּרִים כְּנָפַיִם לִמְעוֹף הַיְּלָדִים.

כֵּיצַד לִבְנוֹת בַּיִת בְּכֹחַ הַמַּבָּט בִּלְבַד.
פְּרִיחַת הָעוֹלָם תּוֹבַעַת הַשְׁגָּחָה שְׁקֵטָה.

אורפיאוס ואורידיקה, גאר דו נור

וְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת
מְפִיצָה אֶת רֵיחַ הַמֶּרְחָק.
נוֹתַר נִיחוֹחֵךְ, בּוֹעֵר
בְּתוֹכִי בְּלַהַט שֶׁל לַבָּה.
אָסוּר לִי לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשִׁי,
חוּשַׁי מְקֻלָּלִים.
אָסוּר לִי לְשַׁנּוֹת אֶת הַהִמּוּר
וּלְהַבִּיט בָּךְ מִתְרַחֶקֶת.

הַמִּיתוֹס שֶׁל אוֹרְפֵאוּס מַטְעֶה.
שׁוּם נָחָשׁ לֹא הִכִּישׁ אוֹתָךְ בָּעֵשֶׂב הַגָּבוֹהַּ.
אֵינֵךְ הוֹלֶכֶת מִכָּאן לָעַד.
שִׁיר עַתִּיק אֵינוֹ נוֹגֵעַ בְּצִבְעוֹ הָאֲמִתִּי
שֶׁל שְׂעָרֵךְ. אָסוּר לִי לְהַחֲיוֹת
מִדְבָּר בְּתוֹךְ מַרְתֵּף בֵּטוֹן
וּלְהַבִּיט בָּךְ מִתְרַחֶקֶת.

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוֹלֵךְ, הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
נִשְׁאָר בְּלַיְלָה שֶׁל נֵרוֹת נֵאוֹן.
וְנֶעֱדָר זְמַן וּמָקוֹם,
אֲנִי רוֹאֶה תְּמוּנוֹת שָׁבוֹת וְנִשְׁנוֹת: חֲדָרִים
כְּחֻלִּים, סְדִינִים לְבָנִים וְקָפֶה,
עֵירֹם תַּחַת הַכּוֹכָבִים.
אָסוּר לִי לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשִׁי
וּלְהַבִּיט בָּךְ מִתְרַחֶקֶת.

אָסוּר לִי לְהַבִּיט אֶל הַמֶּרְחָק הַהוּא
שֶׁלָּכַד עַד מָוֶת
אֶת יְרֵכַיִךְ. אָסוּר לִי לִבְכּוֹת.
אָסוּר לִי לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשִׁי
וּלְהַבִּיט בָּךְ מִתְרַחֶקֶת.