שירים / אלי שמואלי

להביא את העונות

כָּל הַחֹרֶף אָדָם תּוֹפֵר לְעַצְמוֹ
מְעִיל חַם
וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא אִתּוֹ הַחוּצָה
כְּבָר קַיִץ.

כְּדֵי לִהְיוֹת הָאִישׁ שֶׁל הַיּוֹם,
עָלֶיךָ לִהְיוֹת מְטֹרָף.
לְהָבִיא אֶת הָעוֹנוֹת.

לִפְעָמִים תִּשְׁתַּגֵּעַ:
תָּכִין סַלְסִלַּת פִּיקְנִיק
כְּשֶׁבַּחוּץ יוֹרֵד שֶׁלֶג,
וּכְשֶׁתְּסַיֵּם יִהְיֶה כְּבָר
אָבִיב.

תִּשְׁכַּב עַל הַדֶּשֶׁא
עַל הַגַּב,
הַשֶּׁמֶשׁ תְּלַטֵּף אוֹתְךָ וְהָעֲנָנִים
יִבְהוּ בְּךָ.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר
אֲנַחְנוּ שְׁפוּיִים.
אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לַשֶּׁלֶג
יְחֵפִים.
 
המאחרים

מָה נוֹתָר לְאָדָם שֶׁאִחֵר אֶת הָרַכֶּבֶת הָאַחֲרוֹנָה?
לָשֶׁבֶת וּלְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֲנָשִׁים בַּתַּחֲנָה.
לְחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ שֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁם,
אֲפִלּוּ בָּעֲגָלָה יְשָׁנָה,
לְהַגִּיעַ אִתָּהּ לְעִיר מָחוֹז מְשֻׁנָּה.

לְקַוּוֹת לִבְרֹחַ מִשָּׁם בְּהִזְדַּמְּנוּת רִאשׁוֹנָה,
לְחַכּוֹת שָׁעוֹת, שָׁנִים,
עוֹנָה וְעוֹד עוֹנָה.

לִצְעֹד בָּרְחוֹבוֹת, מִפִּנָּה לְפִנָּה.
שָׁעוֹת, שָׁנִים,
עוֹנָה וְעוֹד עוֹנָה.
לָשֶׁבֶת וּלְדַבֵּר עִם הָאֲנָשִׁים בַּתַּחֲנָה.

אֵלּוּ
שֶׁהִגִּיעוּ בָּרַכֶּבֶת הַנְּכוֹנָה.
הֵם אַף-פַּעַם לֹא דִּבְּרוּ
עִם הָאֲנָשִׁים בַּתַּחֲנָה.