מֹאזְנַיִם

חוֹמִגְדָּל / גלית דהן קרליבך

הַקַּבְּלָן שֶׁלִּי בַּחַיִּים לֹא הָיָה בּוֹנֶה אֶת חוֹמָה וּמִגְדָּל.
אֵינְמַצָּב.
אֵיפֹה הוּא וְאֵיפֹה חוֹמָה וּמִגְדָּל?
בִּזְמַן שֶׁהַטִּיחַ מִתְיַבֵּשׁ,
הוּא שׁוֹתֶה קָפֶה.
כְּשֶׁהַשְּׁטִיכְמוּס מִתְיַצֵּב,
מַדְלִיק סִיגַרְיָה.
כְּשֶׁהַבָּלָטָה שְׁקוּעָה בְּמַיִם,
קוֹפֵץ לְכַמָּה רְגָעִים לְאָנְשֶׁהוּ
וּבְשָׁלוֹשׁ אֶפֶס אֶפֶס הַכֵּלִים נוֹפְלִים לוֹ מֵהַיָּדַיִם.
בַּזְּמַן הַזֶּה אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹת מֵחֲנִיתָה עִיר! מְדִינָה! יַבֶּשֶׁת!
שְׁלוֹשִׁים קַנְיוֹנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת גַּנֵּי שַׁעֲשׁוּעִים.
וְגַג.
לֹא לִשְׁכֹּחַ גַּג,
לְפִי הַחֹק הָעוֹתְ'מָאני.

"אֶצְלִי זֶה מַ-קְ-סִ-י-מ-וּ-ם שָׁבוּעַ
חֹדֶשׁ גַּג,
כְּדֵי לִצְבֹּעַ אֶת הַקִּירוֹת, גִּיבֶרֶת
וְעוֹד חָדְשַׁיִם לְהִכָּנֵס לָגוּר בַּבַּיִת,
אַתְּ בֶּטַח לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה כָּכָה, וְתַעֲשִׂי לִי קָפֶה."
וּפוֹזֵל לַבִּנְיָן הַסָּמוּךְ,
כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת שֶׁהוּא בּוֹגֵד בִּי עִם הָרִצּוּף שֶׁל הַשְּׁכֵנָה.