המורה הטובה ביותר / נעה ידלין

היא זיהתה אותה מייד, לא רק בגלל שהייתה לבדה בחנות. היא נראתה כמו נערה שהזמן עבר עליה בכפייה, שרידי המאבק ניכרים בגופה ובפניה; היא נראתה כמו רונית בית־יוסף שנגררה אל גיל 50 בכוח.

דבר העורכת | גיליון אוכל / אוגוסט 2024

גיליון "אוכל" של מאזניִם מחזיר את סופרי ומשוררי העת הזו אל הצורך הבסיסי ביותר של האדם, וגם אל האופנים, הקשים והאפלים לפעמים, שבהם ניתן לעוות אותו עד לבלי הכר. חלק מהיצירות המופיעות בו עוסקות בתאוות האכילה, בשמחותיה ובנחמותיה, בקשר שלה לאהבה, למיניות ולדאגה לזולת. אחרות עוסקות בשיבושיה ובמופרעויותיה, ברגעים שבהם מניעת אוכל – מהאחר ומהעצמי – הופכת, בהתאם לרוח התקופה, לכלי נשק אכזרי שבעזרתו ניתן להכניע את הגוף וגם את הרוח.

שרלוטה / שולמית אלמוג

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שַׁרְלוֹטֶה / שולמית אלמוג שַׁרְלוֹטֶה הָיְתָה יַלְדַּת-פֶּלֶא. הִיא בַּת תִּשְׁעִים וְאַרְבַּע הַיּוֹם וְיֵשׁ לָהּ טְרַנְזִיסְטוֹר בַּלֵּב. שׁוּב הִיא חוֹשֶׁבֶת עַל תֵיאוֹ מְחַבֵּק וְּמֵצִיק וְנוֹשֵׁךְ. הִיא דּוֹמַעַת וּמוּטִי צוֹחֶקֶת, צוּ וִידִילֵךְ הַיֶּלֶד הַזֶּה. הִיא עם מוּטִי לְיַד הַפְּסַנְתֵּר וְאָז הִיא חוֹזֶרֶת זֵ'ם לֵה פְרַנְסֵז, הִיא אוֹמֶרֶת, דַּבְּרִי אֵלַי […]

שירים / סיגל נאור

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / סיגל נאור זיכרון ערב חתימת הסכם הפרידה בְּשִׂיחַת לַיְלָה בּוֹכִיָּה בִּשְׁנַת 99' אָמַרְתָּ לִי שֶׁאֲנִי לֹא מִתַּחַת לָעוֹר שֶׁלְּךָ, נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ אִם אֲנִי לֹא מִתַּחַת לָעוֹר שֶׁלְּךָ וְהֵשַׁבְתָּ שֶׁלֹּא, זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁיָּכֹלְתָּ לוֹמַר בְּעַצְמְךָ: "אַתְּ לֹא מִתַּחַת לָעוֹר שֶׁלִּי״ אֲפִלּוּ זֶה […]

שירים / קים מידן

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / קים מידן אחי הקטן ילד בר חָשְׁבוּ אוֹתָנוּ אִינְדְּיָאנִיּוֹת צַמּוֹת אֲרֻכּוֹת בּוֹהֲקוֹת חוּם אֲדָמָה בָּעֵינַיִם חוּם אֲדָמָה בָּעוֹר בַּגְּבִינוֹת שֶׁל הַסּוּפֶּר הֵאִיץ בָּנוּ הַזַּבָּן – "מָה בִּשְׁבִילְכֶן בָּנוֹת?" בִּתְנוּעָה דַּקָּה נָעַצְתִּי בְּמָתְנוֹ מַרְפֵּק חָד חֲרִישִׁי עָנָה "אֲנִי בֵּן" אָחִי הַקָּטָן נִגָּשׁ אֵלַי בִּזְהִירוּת אוֹחֵז בְּלוּחַ […]

ספרי חופשה / עמרי הרצוג

אין מחסור בספרים המציעים שחרור מעכבות או שמשרטטים אופציית חיים חלופית. כל רומן מציע בדרכו חופש – התארחות בעולם זר, התמסרות לעבודת הדמיון. אבל מחוץ לספרות, אם נודה על האמת, יש מעט מאוד חופש. שעות היממה מנומרות ללא הרף בתביעותיה כפויות הטובה של העבודה: צריך לעמול קשה כדי לשאת את המציאות. יש לעבוד במשרד או במפעל, ומאוחר יותר צריך לעבוד בגידול הילדים ובדאגה לרווחתם. צריך לעבוד על הזוגיות וצריך לעבוד על הגוף. צריך לעבוד על חיי הרוח, שיתעשרו, וצריך לעבוד כדי לשלם את החובות המשפחתיים, החברתיים והכספיים.

שירים / אודיה רוזנק

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים שירים / אודיה רוזנק אני חוזר לכתוב שירים בלשון זכר אֲנִי מְשׁוֹרֵר יְפֵה עֵינַיִם אוּרִי שְׁמִי. שְׁחֹר תַּלְתַּלִּים, נָבוֹן – בַּעַל זַיִן. הֵלֶךְ מֵנִיחַ תַּרְמִיל עַל כַּר דֶּשֶׁא, לְעֵינֵי כֹּל נִרְדָּם אֶזְרַח הָעוֹלָם. יֵשׁ לִי זְמַן. אֵין לִי רֶחֶם. בְּמַאֲמָץ אֶפְשָׁרִי אֲנִי מַרְוִיחַ אֶת לַחְמִי (בְּכָבוֹד) וּכְשֶׁאֲנִי […]

ניסויים בחירות – קריאה בשלושה שירים של דליה פלח / רוני אלדד

כמו למשוררת עצמה, גם לחוויית הקריאה בשיריה אין שם מסוים, והיא בעלת מופע חריג וחד פעמי במכלול השירה העברית. היא חסרת שם כיון שהיא נושאת צירוף חדש ומשוכלל של כמה יסודות גולמיים יחד, שחלקם אף סותרים זה את זה. כך נוצרת מעין מולקולת שיר חדשה, עזה ובלתי יציבה, שאת חלק ממרכיביה ואת פעולתם בגוף השיר, אבקש לזהות כאן ודרך קריאה בשלושה שירים של פלח, לפרק משהו מהמנגנון המשוכלל שמייצר את תחושת הכפילות הזאת. מנגנון שיוצר במעבדה של מדענית חסרת שם ורבת תעוזה, השואפת לחקור את המרחב הלימינאלי שמתקיים בין חירות ובדידות, ובין חשיפה וזרות, ומרחיקה לכת בניסיונותיה לקיים בתוך כל אלה שירה גדולה.

הבנאליות של המוות / אסתי ג' חיים

שמונה חברים איבדתי בשנים האחרונות. ארבעה בשנה הזאת. כולם וכולן נפשות קרובות, קבוצת תמיכה קטנה, קביים רגשיים כשהנפש צולעת. תמיד הענקנו זה לזה מתנות חמלה, אהבה והשתתפות. בשמחות, בעצבונות, בטרדות הקטנות והגדולות של החיים האלה, בימים של שגרה, כשטרדות קטנות נראות ענקיות כמו מבעד לעדשות משקפיים שמגדילות את גלגלי העיניים למידה לא הגיונית. בימי אסונות, כאלה שאנו חווים היום, כשאפילו האוויר רועד ואינו מספק הגנה, וכל שנותר הוא לאחוז ביד מי שמבין את כאבנו.

אוטוביוגרפיה פוליטית / מיה מיטב

צה״ל התיר לפרסום, 21 חיילי מילואים נהרגו בתקרית קשה במרכז הרצועה; פורסמו שמות עשרה. מאה ותשעה ימים למלחמת חרדות ישראל. ״חרבות ברזל״. מי ימלל גבורות. חורבות מדינת חרבו-דרבו שמלקקת את פצעיה ומוחה שאריות של הפיכה משטרית, זו שאיימה להפוך אותה לדיקטטורה. מתי נראה את הסוף? את חשה חרדה קיומית, כאב לב, ייאוש, רצון לברוח מכאן, אבל לאן? אפילו האנטישמיות חזרה לאופנה. את בוכה על החטופים והחטופות שנמקים בשבי, על המתים, על החיים שנקטפו, על החיילים יפי התואר. זה היה יכול להיות הבן שלך. זה לא. נ׳ עדיין ישן. את לא ישנת לילה אחד רצוף מזה שלושה חודשים. כבר עשרים שנה את סובלת מהפרעות שינה, ההורמונים והאימהוּת שיבשו את שנתך. בבוקר ראית קשת בענן, זו הפעם השלישית שהופיעה מאז פרוץ המלחמה. את מחפשת סימנים, אבל אין שלום ואין ברית. מאז השבעה באוקטובר המדינה מדממת ואין מרגוע לאף נפש. חמישים שנה אחרי היום ההוא שהפתיע את ישראל ונחשב עד היום למחדל. והנה ההיסטוריה חוזרת. הפתעה! את בגיל המעבר באופן רשמי. גלי חום. יש גל מחאה נגד השתתפות ישראל באירוויזיון. נתניהו ראש ממשלת החורבן. לך לעזה.