מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שני שירים / הדס גלעד

מַעֲבֶה/הדס גלעד

אָבִי מֵעִיר לִי עַל שַׂעֲרוֹתַי הַלְּבָנוֹת.
אֲנִי בַּת אַרְבָּעִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ, מֻתָּר לִי.
גַּם לוֹ מֻתָּר. הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ מִתְקַצֵּר.

אָבִי צוֹעֵד בִּשְׁנָתוֹ הַשִּׁשִּׁים וְתֵשַׁע
כִּבְתוֹךְ יַעַר. זְאֵבִים אוֹרְבִים לוֹ
בַּחֲלוֹמוֹתָיו. בַּבֹּקֶר הוּא מַשְׁכִּים אֶל מַעֲשָׂיו
וּמַקְדִּים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ. יָדָיו עֲסוּקוֹת
בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אָבִיו מֵת בִּשְׁנָתוֹ הַשִּׁשִּׁים וְתֵשַׁע.
אָחִיו הַבְּכוֹר מֵת בִּשְׁנָתוֹ הַשִּׁשִּׁים וְתֵשַׁע.
הוּא חוֹצֶה אֶת חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה בְּלִי לוֹמַר עַל כָּךְ מִלָּה.
נוֹסֵעַ עַד קְצוֹת תֵּבֵל לִרְאוֹת דֻּבְדְּבָן פּוֹרֵחַ, שׁוֹתֵל
צִמְחֵי תַּבְלִין בַּגִּנָּה, מַשְׁקֶה צוּפִיּוֹת, מַתְקִין מַדָּפִים.

עוֹד מְעַט יֵצֵא מֵהַיַּעַר
אֶל שְׁנָתוֹ הַשִּׁבְעִים
יוֹנָה תְּבַשֵּׂר שֶׁכָּלוּ הֶחֳדָשִׁים
הַמִּישׁוֹר יוּאַר

אוּלַי אָז נִמְצָא אֶת הָאֹמֶץ
לְסַפֵּר סִפּוּרֵי זְאֵבִים
נֵשֵׁב עַל יַד עֵץ גָּדוֹל
נַקְשִׁיב לְלַחַשׁ הַשָּׁרָשִׁים
וּבְלִי חֲשָׁשׁ
נְלַטֵּף שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת
בְּצַמְּרוֹת הָרָאשִׁים

התאו/הדס גלעד

עֶשְׂרִים שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר, אֲנִי מְבִינָה אֶת הַתְּאוֹ
שֶׁדָּהֲרָה לִקְרָאתִי בְּזַעַם בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד.
הָיוּ לִי דַּוְקָא מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת עַל אַהֲבָה בַּבֹּקֶר הַהוּא,
לָבַשְׁתִּי חֻלְצָה סְגֻלָּה עִם צַוְּארוֹן סִירָה פָּתוּחַ שֶׁהֶחְמִיא לְעַצְמוֹת הַבָּרִיחַ,
מִשְּׂמֹאלִי נִפְרְשׂוּ טֶרָסוֹת יְרֻקּוֹת, הַשְּׁבִיל הָיָה צַר
(הַזִּכָּרוֹן יוֹדֵעַ לְהִתְחַדֵּד בְּדִיעֲבַד, לְהֵאָחֵז בְּכָל פְּרָטֵי
הָמָה-קָרָה-לִפְנֵי כִּמְנַסֶּה לְפַצֵּחַ חִידָה סְבוּכָה)
עֶשְׂרִים שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַבֹּקֶר הַהוּא
שֶׁלָּהּ. חַיָּה גְּדוֹלָה כְּפוּתָה לְצַעֲרָהּ. עֶגְלָהּ נִלְקָח מִמֶּנָּה
הִתְפַּתֵּל בְּיָדַיִם זָרוֹת. רַךְ מִכְּדֵי לְהִמָּלֵט. נַפְשָׁהּ סָעֲרָה.
לֹא הָיָה לִי מַזָּל. הָיִיתִי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּקְרְתָה בְּדַרְכָּהּ.
הָיוּ לִי דַּוְקָא מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת עַל אַהֲבָה בַּבֹּקֶר הַהוּא
הַנּוֹפִים זָהֲרוּ כִּגְלוּיָה. נָשַׁמְתִּי הֵיטֵב גַּם בַּגְּבָהִים. הָיִיתִי חָפְשִׁיָּה.
הַתּוֹדָעָה הָיְתָה שְׁקֵטָה, הַהַכָּרָה קָלְטָה – אִישׁ וְעֵגֶל קָט. כּוֹחוֹת
הִתְנַגְּדוּת. צְבִירָה. הַחַיָּה הַגְּדוֹלָה הִסְתַּכְּלָה אֶל תּוֹךְ עֵינַי וְנִנְעֲלָה.
הִיא הִגְבִּירָה מְהִירוּת. הִיא שָׁעֲטָה קָדִימָה. הַשְּׁבִיל הָיָה צַר. רָחְבּוֹ מְלוֹא רָחְבָּהּ.
הָיָה לִי מַזָּל. הִיא הָיְתָה מֵהַזַּן שֶׁקַּרְנָיו נוֹטוֹת לְאָחוֹר. זוֹ הָיְתָה הַשְּׁהוּת
הַהֶכְרֵחִית כְּדֵי שֶׁאֶדְבַּק בָּעוֹלָם הַזֶּה
(יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁנִּדְחָסִים בַּזִּכָּרוֹן בִּזְמַן קָצָר. הַהֲטָחָה בָּאֲדָמָה. יְרִיעַת עוֹרָהּ. כַּמָּה שְׁנִיּוֹת חָלְפוּ עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ בָּא. הֶבְזֵק הַמַּחְשָׁבָה, זֶה סוֹפִי הַמּוּזָר. יְדִיעָה בָּעִתּוֹן עַל צְעִירָה בְּנֶפָּאל. מַרְפֵּק מֵעַל רֹאשׁ. זוֹ אֲנִי בְּחַיַּי הַיָּפִים מוּטֶלֶת כְּעֻבָּר)
אַחַר כָּךְ הָיוּ סִימָנִים כְּחֻלִּים וְקֶרַע בַּחֻלְצָה. וְהָיָה עִרְעוּר רִאשׁוֹן עַל חֹק הַקַּארְמָה
שֶׁאִמַּצְתִּי חָדְשַׁיִם קֹדֶם לָכֵן בְּלַהַט בּוּדְהִיסְטִי חָדָשׁ. הַשֵּׁן שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּנְּפִילָה כָּאֲבָה
בָּרוּחוֹת הַקָּרוֹת. שִׁטְפֵי דָּם פָּשְׁטוּ עַל הַגּוּף כַּאֲגַמִּים קְפוּאִים. אֲבָל הַנּוֹפִים
הָיוּ מַלְהִיבִים. שֶׁלֶג לָבָן אָחִיד. שָׁמַיִם כְּחֻלִּים אוֹ שְׁחֹרִים. צְבָעִים מֻחְלָטִים. בַּלֵּילוֹת
יָשַׁבְנוּ סְבִיב שֻׁלְחָן אֶחָד שֶׁתַּנּוּר מִתַּחְתָּיו. יַלְדֵי כָּל הָעוֹלָם, בֶּרֶךְ
אֶל בֶּרֶךְ בְּקַיְטָנַת הֶהָרִים.
הָיִיתִי לְאַגָּדָה מְקוֹמִית בַּכְּפָרִים, שְׁמוּעָה עוֹבֶרֶת – הַהִיא
עִם הַשָּׂפָה הַנְּפוּחָה, עִם הָעַיִן הַמְּצֻמְצֶמֶת,
גִּבּוֹרָה אוֹ נִצּוֹלָה.
(שְׁמוּעוֹת מַעְפִּילוֹת מַהֵר יוֹתֵר מֵהוֹלְכֵי הָרֶגֶל)

הִגַּעְתִּי לַפִּסְגָּה. לַמְרוֹת הַכֹּל. הִצְטַלַּמְתִּי כְּמוֹ כֻּלָּם בְּחִיּוּךְ נִצָּחוֹן עִם הַדֶּגֶל.

עֶשְׂרִים שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר (הַזִּכָּרוֹן לֹא שׁוֹאֵל מָתַי לְהָרִים רֹאשׁ. הוּא פִּתְאוֹם
נֶעֱמָד עַל רַגְלָיו) אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּחֲצַר בֵּיתִי מוּל עֵץ וְחוֹמָה. הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי יְשֵׁנָה.
לוּ רַק אַזְכִּיר אֶת שְׁמָהּ, יֵחָלֵץ הֶחָלָב מֵעַצְמוֹ. אֵינִי נַעֲלָה. כְּכָל בַּעֲלַת חַיִּים
אִם תִּהְיֶה לִי סִבָּה אֲמִתִּית, אֲנִי מוּכָנָה לַהֲרֹג בִּשְׁבִילָהּ.