מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

דבר העורכת / פברואר 2021

אני נרגשת לערוך כאן בחלקו הראשון של הגיליון מסיבת יומולדת 80 למאיר ויזלטיר, גיבור השירה והתרבות שלנו שהגיע לגבורות, בהשתתפות מבחר סופרות/ים ומשוררות/ים שכתבו במיוחד לכבודו שירי מחווה, מסות ומאמרים על שירתו ועל דמותו. לרגל המאורע גם ויזלטיר עצמו מפרסם כאן לראשונה ארבעה שירים חדשים.
אני חושבת שיותר מדי התרגלנו להלל ולקדש פוסט מורטם. משמח אותי להקדיש גיליון לאגדה חיה, להפליג בשבחה בפניה ולא אחרי מותה.
מי שוודאי היתה מצטרפת למחווה לו הייתה בינינו היום היא המשוררת וחוקרת הספרות טלי לטוביצקי, שנפטרה לפני כשנתיים, וזו הזדמנות להזכיר אותה ואת הדברים היפים שכתבה על ויזלטיר בבלוג שלה אחרי שיצא ספרו "מרודים וסונטות".
"שירה חזקה היא כמו יהלום: חומר אחר, לא מוכר, לא משהו שאפשר לעכל. כל שיר (שיר טוב, כלומר, שיר שיר) הוא תרכובת של חומרים אורגניים ולא-אורגניים שיוצרים יחד אלמנט חדש, שאין לו ולא יכולה להיות לו המרה, תקנה, עיבוד, עיכול, הבנה שלמה. אי אפשר לעבד ואי אפשר לאבד אותו. ולכן, אולי, השירה שורדת למרות הכול. למרות החיים המהירים והיעילים, למרות התאווה לעוד והרבה, ושיהיה שלי, שייטמע בי מהר, שיְסַפֵּק – בלב כל זה שוכן משהו שמסרב להתמסר עד תום: ואולי בדיוק בגלל זה היא נשארת נצחית. כשהיא טובה.
"האיכות הרב-שכבתית הייחודית לוויזלטיר של אלגיה-סרקזם-הומור אירוני-שנינות שנעה בין רגישות דקה לאלגנטיות כמעט צינית – כל אלה הם חלק מהדיסק הקשיח של ויזלטיר. אבל הסרקזם אף פעם לא סתם מרושע, הציניות תמיד חושפת כאב, האירוניה תמיד גם שבירה וחומלת, עם נצנוץ של הומור-עצמי.
"ויזלטיר הוא אלוף המינונים המוזיקליים הנכונים – הוא יודע לשמור על איזון נכון בתחום הערפילי האפור, בטווח שבין ניגון סימטרי והרמוני מדי, שכבר מתחיל לחרוק כמו תיבת נגינה מכנית, ובין ניגון מוזיקלי אמיתי, שכמו אצל מוצרט הוא לעולם לא סימטרי באמת, תמיד תרכובת של משקל וחרוז סדורים ופעמות 'מיותרות', חורגות, שלא מאפשרות לקבוע בדיוק את מיקום הטעם, כך שהקוראים אף פעם לא נוחתים ממש על אף מילה כמעט אלא מרקדים-מרחפים באיזון שברירי מעל כולן."
כל כך מדויקת הייתה טלי. אני חותמת על כל מילה ובטוחה שכל מי שמכיר ומוקיר את שירתו של ויזלטיר יזדהה עם התיאור הרב-שכבתי הזה.

יום הולדת שמח, מאיר, כמה טוב שנולדת. איך היו מאירים פניה של השירה העברית החדשה ללא ספרים מכוננים כמו "מוצא אל הים", "דבר אופטימי, עשיית שירים", "מרודים וסונטות"? קשה לדמיין. בעוד עמודים ספורים יעמדו על כך טובי המסאים.

ובחלקו השני של הגיליון – מקבץ של סיפורים משובחים בפרסום ראשון מאת מיטב הסופרות והסופרים, ותיקות וחדשים, וגם סיפור ביכורים מפתיע, וכמובן שירים חדשים נפלאים וגם מסה אחת משעשעת ומסה אישית כואבת.

שלכם,
מיכל חרותי