מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

בית / משה וינשטוק
ביכורי שירה

אַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת
שֶׁאֲנִי תָּמִיד חוֹזֵר אֶל אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע הַמֶּטְרִים,
אֶל תַּנּוּר הַנֵּפְט שֶׁחִמֵּם בְּמֶרְכַּז הַקִּיטוֹן הַצַּר
מְגַשֵּׁשׁ אֶל מְקוֹמִי בֵּין אַרְבַּעַת אַחַי הַיְּשֵׁנִים לְמַרְגְּלוֹתָיו
כְּשֶׁהַסְּעָרָה בַּחוּץ רוֹחֶשֶׁת
וְהַבָּרָד נוֹקֵשׁ, מְאַיֵּם לִשְׁבֹּר אֶת הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל.
שֶׁאֲנִי עֲדַיִן צוֹעֵד בִּזְהִירוּת עַל קֶרַח הַבֹּקֶר הַדַּק הַמְּכַסֶּה אֶת הַשְּׁלוּלִיּוֹת,
בְּדַרְכִּי לְבֵּית הַסֵּפֶר הָאֲזוֹרִי.
שֶׁאֲנִי עֲדַיִן בּוֹרֵחַ מִן הַבַּיִת,
מִתְחַבֵּא בִּקְצֵה הַמִּגְרָשׁ עַד שֶׁהַקְּרִיאוֹת יִשְׁתַּתְּקוּ,
וּמִתְגַּנֵּב חֲזָרָה מִן הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית, בְּלִי שֶׁיַּבְחִינוּ.
מְיַבֵּב בְּשֶׁקֶט בַּלַּיְלָה, שֶׁאִמָּא תָּבוֹא לְנַשֵּׁק
אֲבָל שֶׁאַבָּא לֹא יִשְׁמַע.

אֲנִי נָע בְּגַמְלוֹנִיּוּת מִצַּד לְצַד, בֵּיתִי עַל גַּבִּי.
סְלִילֵי זִכְרוֹנוֹת שֶׁהָפְכוּ לְשִׁרְיוֹן רִבּוּעִים נֻקְשִׁים
מֵגֵן, שׁוֹמֵר, וְמוֹתִיר אוֹתִי זָר
לָעוֹלָם.
תִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ עַל הַגַּב, אָמַר אָבִי
וְהִדְגִּים עַל הַצָּב שֶׁמָּצָאתִי בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה,
מוֹתִיר אוֹתוֹ מְפַרְפֵּר בְּרַגְלָיו, חֲסַר אוֹנִים
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חָשׁ בִּמְסִבּוֹת חֶבְרָה
וּבִכְנָסִים אָקָדֵמִיִּים.

יְדֵי הַמּוּסָךְ הַחֲזָקוֹת, הַשְּׁחֹרוֹת וְהַסְּדוּקוֹת שֶׁל אָבִי,
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְנַקּוּ בַמִּשְׁחָה הַצְּהֻבָּה הַמַּסְרִיחָה שֶׁהֵבִיא מֵהָעֲבוֹדָה
כְּבָר לֹא תּוֹמְכוֹת בִּי שֶׁלֹּא אֶתְהַפֵּךְ.
גַּם הַשְׁכֵנָהּ הַמָּכָשׁוּשָׁה שֶׁיָּרְקָה אֶת שְׂרִידֵי הַמַּחֲנוֹת אל יַלְדוּתֵנוּ,
נֶאֶלְמָה.
הַשִּׁרְיוֹן הִתְנַפֵּץ כִּקְלִיפַּת בֵּיצָה אֶל מִשְׁבְּרֵי הַחַיִּים
תַּנּוּר הַנֵּפְט הַמְּפֻחָם הִתְקָרֵר לְאִטּוֹ, קָפָא.

וְאָז בָּאת,
מְעַבָּה בְּאִטִּיּוּת מְהֻסָּה אֶת הַקְּלִפָּה הַמְּבֻקַּעַת.
מַצִּיבָה בְּיָד רַכָּה וְרוֹעֶדֶת
בְּרִיקֵי גַּעְגּוּעַ קְטַנִּים, מַלְבְּנִיִּים,
זֶה עַל גַּבֵּי זֶה
בּוֹנָה מֵחָדָשׁ אֶת רְסִיסֵי הַקִּיטוֹן הַיָּשָׁן
וְאֶת תַּנּוּר הַנֵּפְט שֶׁהֵחֵל שָׁב וּמְחַמֵּם.