מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / רוני פינקרפלד

בַּלַּיְלָה אֲנִי נְִרדֶּמֶת עַל רצְפַּת מְעָרָה,
חֲלַל בִּטְנָהּ רָעֵב וְתִקְרוֹתֶיהָ גְּבוֹהוֹת.
כָּל הַיְּלָדִים מִתְרוֹצְצִים בִּמְבוֹךְ מְחִילוֹת,
רוֹדְפִים אַחַר זְנַב אוֹצָר, קוְֹרעִים פִּסּוֹת סְתִָרים מִן הַקִּירוֹת.
אֲנִי מְמָאֶנֶת לָרוּץ אִתָּם. רַק רוֹצָה לַחְלֹם.
שְׁנָתִי מַשְׁקִיעָה אֶת גּוּפִי בֶּעָפָר הַקַּר,
עֵינַי מְסָרְבוֹת לְהִפָּקַח.
דָּבָר לֹא מֵעִיר אוֹתִי,
לֹא זַעֲקוֹת אֲחוֹתִי הַנְִּרדֶּפֶת, לֹא הַפַּחַד
לְהֵעָזֵב מֵאָחוֹר לְלֹא אִישׁ, לֹא הָאֵשׁ הַלּוֹעֶסֶת
אֶת סְפָרַי, יוֹרֶקֶת בְּלַעַג גַּלְעִינֵי אוֹתִיּוֹת
שֶׁאֵינָן מִתְעַכְּלוֹת. לֹא חַיּוֹת טוְֹרפוֹת.
אֲנִי יְשֵׁנָה כְּאֶבֶן.

חֲלוֹמוֹת רָעִים מַבְרִיחִים אֶת יַלְדוֹתַי אֶל מִטָּתִי
וְהֵן נִצְמָדוֹת אֵלַי מִכָּל צַד. חֹם גּוּפָן
מַחְזִיר אוֹתִי מִמַּעֲמַקַּי, מֵשִׁיב לַלַּיְלָה אֶת רֵיחוֹתָיו הַמֻּכָּרִים.
אֶצְבְּעוֹתַי הַסְּרוּגוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן מַרְגִּיעוֹת: אִמָּא כָּאן, עַכְשָׁו נִישַׁן.
שֶׁל מִי הָאֶצְבָּעוֹת הַמְּדַבְּרוֹת? אֵינִי יוֹדַעַת,
אֲבָל רַק בַּהִדּוּק הַזֶּה אֲנִי נִפְקַחַת

רֵיקָה מִגּוּף וּמִמִּלָּה.

בְּנוֹתַי נוֹשְׁמוֹת אוֹר שַׁחַר בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ.
אִמָּא כָּאן, נִישַׁן.

 

הללויה (גם לאלוהים יש גרסאות כיסוי)

זוֹכֵר שֶׁנָּסַעְנוּ לְִראוֹת אֶת ג'וֹן קֵיְיל בְּתֵל אָבִיב?
הַשָּׁנָה הָיְתָה 1999
הוּא הָיָה לְבַד עִם הַפְּסַנְתֵּר
וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ יַחַד בְּיָדַיִם אֲחוּזוֹת
חָזָק־חָזָק, שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִבְרַח.
אֲנִי עֲדַיִן הֶאֱמַנְתִּי בָּנוּ
אַתָּה עֲדַיִן לֹא הֶאֱמַנְתָּ בֶּאֱלֹהִים.
רָכַבְנוּ עַל הַפֵּז'וֹ 106 הַיְּרֻקָּה שֶׁלְּךָ
וְזוֹ עַל זֶה לְעֵבֶר הַשְּׁקִיעָה.
בִּקְלִילוּת־רֹאשׁ מָתַחְנוּ אֶת הַגּוּף הַגָּמִישׁ
רֶגֶל אַחַת מֵעַל הַכִּנֶּרֶת, הַשְּׁנִיָּה עַל חוֹף בְּסִינַי.
הַזְִּריחָה הָיְתָה וְרֻדָּה וּפוֹצַעַת
כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה בְּרֵיחַ שֶׁל חֹפֶשׁ
וְסֶקְס־שַׁחֲרִית.
הַכִּפָּה הַיְּחִידָה מֵעַל רֹאשֵׁנוּ הָיְתָה
שֶׁל כּוֹכָבִים נוֹפְלִים;
שָׁכַבְנוּ עַל שְׂמִיכָה בַּחוּץ וְצָפִינוּ
בְּהִתְחַלְּפוּת הַמִּילֶנְיוּם
עַד שֶׁהִתְחַלְּפוּ כָּל הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁלָּנוּ
וְנָבְלוּ הַגְּפָנִים וּמַתְנוּ
וְזָעַמְנוּ עַל דְּעִיכַת הָאוֹר אֶל מוֹתוֹ
וּבְכָל זֹאת נִשְׁאַרְנוּ
וְלֹא נִשְׁמַרְנוּ
וְלֹא שָׁמַרְנוּ עוֹד נְגִיעָה
וְעַל הַלֵּב

 

הַצָּעַת חֲבֵרוּת    

לדליה רביקוביץ (בעקבות ריאיון בטלוויזיה)

רַעַד אַהֲבַת-הָאָב הִפִּיל מֵהַמַּדָּף בֻּבָּה יָפָה
שֶׁנָּפְלָה עַל אַפָּהּ וְהִתְרַסְּקָה, וְאַף
שֶׁהֻדְבְּקָה, הַיְּלָדִים הִפְסִיקוּ לְהִתְיַחֵס
אֵלַיִךְ. לְיֶתֶר דִּיּוּק –
הִתְיַחֲסוּ אֵלַיִךְ לֹא יָפֶה. הֵם
גֵּרְשׁוּ אוֹתָךְ מֵהַנֶּשֶׁף לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ
בָּאת לִרְקֹד וְהָיוּ לָךְ
כִּשּׁוּרִים.

יְלָדִים זֶה הַנֶּצַח, אָמַרְתְּ.
לֹא יָכֹלְתְּ לְתָאֵר לָךְ חַיִּים בְּלִי יֶלֶד
וְחִכִּית שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, עַד
שֶׁהֶחְזַקְתְּ פְּנִינָה בַּיָּד.

וְהַשִּׁירִים?
אֲנָשִׁים אוּלַי יוֹסִיפוּ לְזַמְזֵם אֶת הַשִּׁירִים,
אֲבָל הֵם אֵינָם קְרוֹבִים לִי אוֹ
מַמָּשִׁיִּים
כְּמוֹ זֶה שֶׁיָּצָא מִתּוֹכִי.

כַּדּוּר הָאָרֶץ אוֹחֵז בָּךְ בְּיָדוֹ הַגְּדוֹלָה.

דִּבַּרְתְּ אֵלַי מֵהַמָּסָךְ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אֱמֶת
וְרָאִיתִי בֻּבָּה שֶׁלֹּא נִשְׁבֶּרֶת.

אַחַר כָּךְ קַמְתִּי לַמִּטְבָּח לְהַרְתִּיחַ קוּמְקוּם
וְשָׁלַחְתִּי בַּפֵיְיסְבּוּק הַצָּעַת חֲבֵרוּת
לְעִדּוֹ שֶׁלָּךְ.

 

*

שַׁעֲטוֹת סוּסִים שְׁחֹרִים רָמְסוּ אֶת חֲלוֹמִי.
אִמָּא וְאַבָּא לֹא מַכְנִיסִים אוֹתִי לְבֵיתָם.
אֲנִי מַצְמִיחָה זָנָב שֶׁאוּכַל לְקַפֵּל
בֵּין רַגְלַי וְלַחְזֹר עַל
עִקְבוֹתַי.

כָּל הַלַּיְלָה יִלְלוֹת תַּנִּים רְעֵבִים עָשׂוּ בִּי סִימָנִים.

שְׁעוֹנֵי אַהֲבָה נְעוּצִים בְּמַעֲלֵה זְרוֹעִי
וְהֵם כֻּלָּם עוֹמְדִים מִלֶּכֶת.
רַק הַבָּשָׂר הֶחָשׂוּף מוֹסִיף לְתַקְתֵּק –
תִּיק תַּק     לְאָן אָשׁוּב?
תַּק תִּיק     לְאָן אֶבְרַח?
תִּיק תַּק     תִּיק תַּק
מִי יָשִׁיב לִי אֶת מָה שֶׁאָבַד?