מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / אביחי קמחי

זמן

פַּעַם הָיִיתִי מִתְגַּעְגֵּעַ
וְהַגַּעְגּוּעַ הִתְחַלֵּף בִּכְאֵב.

פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד
בִּירוּשָׁלַיִם הִכַּרְתִּי אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת
שֶׁלָּבְשָׁה שְׁחֹרִים.
בַּעֲלָהּ לֹא שָׁב מֵהַמִּלְחָמָה
זְמַן רַב
וְהָאֲנָשִׁים כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים לֹא עָצְרוּ
וְהַזְּמַן לֹא הִתְמַהְמֵהַּ
וְרַק הִיא קָפְאָה.

הִיא כַּנִּרְאֶה כְּבָר מֵתָה
וַאֲנִי בְּעַצְמִי אִישׁ מְבֻגָּר
שֶׁבִּזְבֵּז הַרְבֵּה זְמַן
גַּעְגּוּעַי וּכְאֵבַי יָמוּתוּ אִתִּי
וְעַד אָז לִכְתֹּב לָךְ

נוֹתָר קְצָת זְמַן.

 

בית

רָאִיתִי זוּג עוֹבֵד בַּגִּנָּה
שְׂעָרָם מַאֲפִיר
יְדֵיהֶם מְגֻיָּדוֹת
וּפְנֵיהֶם שְׁזוּפוֹת

כָּל פְּעֻלּוֹתֵיהֶם מְתֹאָמוֹת
כְּמוֹ הָיוּ לְגוּף אֶחָד
הוּא עוֹדֵר וְהִיא שׁוֹתֶלֶת
הוּא גּוֹזֵם וְהִיא מְלַקֶּטֶת

מְעַט מִלִּים נִדְרָשׁוֹת
לָהֶם וִידֵיהֶם נָעוֹת
מַעְלָה וּמַטָּה כְּמוֹ יְדֵי
שׁוֹטֵר הַמְּכַוֵּן תְּנוּעָה

הֶאֱזַנְתִּי בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מָה
לְשִׁירַת הַצִּמְחִיָּה
עַד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה
וְהַיָּרֵחַ נָח עַל בֵּיתָם