מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / אורין רוזנר

נשיונל ג'יאוגרפיק


בְּגִיל תִּשְׁעִים

הַזָּקֵן מַשִּׁיל אֶת עוֹרוֹ

וְזוֹחֵל בַּמַּדְרֵגוֹת. אִשָּׁה זָרָה

רוֹחֶצֶת אֶת גּוּפוֹ. הוּא אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ

בְּגוּפוֹ. הוּא יוֹדֵעַ: הוּא דּוֹמֶה לְכָל הַזְּקֵנִים

הוּא דּוֹמֶה לְכָל נִצּוֹלֵי הַשּׁוֹאָה

הוּא דּוֹמֶה לְכָל הַחַיָּלִים הַנָּאצִים

בִּלְחָיֵיהֶם הַשְּׁמוּטוֹת

בְּעֵינֵיהֶם הַקֵּהוֹת

בַּהִשָּׂרְדוּת הַנּוֹאֶשֶׁת

הָעִקֶּשֶׁת, בַּמִּלְחָמָה, בָּרָעָב

בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט

בְּסָלוֹן הַבַּיִת, בַּכֻּרְסָה הַגְּדוֹלָה

מוּל טֵלֵוִיזְיָה דּוֹלֶקֶת כְּמוֹ חֶבֶל תְּלִיָּה

קְרוֹבִים אֶל הַמָּוֶת, הָרוֹדְפִים וְהַנִּרְדָּפִים

רְפוּיִים אֵלֶּה עַל אֵלֶּה, כְּמוֹ נֶאֱהָבִים.

 

עָלַי לְהִתְקָרֵב אֶל אָזְנוֹ וְלִלְחֹשׁ

אֵיךְ שָׂרַדְתָּ? כְּמוֹ שֶׁכַּלְבָּה

טוֹרֶפֶת אֶת גּוּרֶיהָ, כְּפִי שֶׁאָדָם שׁוֹדֵד

מֵאָדָם אַחֵר אֶת נַעֲלָיו,

כְּפִי שֶׁנָּחָשׁ בּוֹלֵעַ טֶרֶף

וּמְקַבֵּל אֶת צוּרוֹתָיו,

כְּמוֹ שֶׁלֹּא שָׁכַחְתָּ אֶת שְׁמוֹת נְכָדֶיךָ

כְּפִי שֶׁלֹּא הִכַּרְתָּ אוֹתָם

וְהֵם לֹא הִכִּירוּ אוֹתְךָ,

כְּמוֹ שֶׁאֶצְבְּעוֹתֶיךָ תּוֹפְסוֹת בַּהֲלִיכוֹן

כְּפִי שֶׁעַיִט אוֹחֵז בִּטְפָרָיו

בְּגוּר אַרְנֶבֶת

כְּפִי שֶׁהַטֵּלֵוִיזְיָה מוּלְךָ מְהַבְהֶבֶת

וְאַתָּה חַי, וְאַתָּה לְבַדְּךָ

צוֹפָה בַּחַיָּה הַחַלָּשָׁה בְּיוֹתֵר בָּעֵדֶר

בּוֹעֶטֶת עַד כְּלוֹת כּוֹחָהּ.

 

 

בבית שלה


הַשּׁוֹאָה הָיְתָה אוֹנוֹמָטוֹפֵּאָה

נִלְחֶשֶׁת מִן הַשְּׂפָתַיִם,

רִשְׁרוּשׁ שׁוֹאָה כְּמוֹ שִׁיר

עַרְשִׂי וּמָתוֹק, כְּמוֹ קוֹמְפּוֹט

כְּמוֹ בַּיִת עָשׂוּי שׁוֹקוֹלָד,

לִקּוּק שׁוֹאָה חַמָּה

וְרֵיחָנִית כְּמוֹ דַּיְסָה,

כְּמוֹ הַנְּשִׁימוֹת

הַקְּצוּבוֹת מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה,

שׁוֹאָה כְּמוֹ בֵּית מַמְתַּקִּים

וּבְתוֹכוֹ מְכַשֵּׁפָה שֶׁנִּדְחֲפָה לַתַּנּוּר

וְחָזְרָה, שֶׁלֹּא רָצְתָה לֶאֱכֹל אוֹתָנוּ

יוֹתֵר מִשֶּׁרָצְתָה לֶאֱכֹל אֶת עַצְמָהּ,

וּבָרַחְנוּ מִמֶּנָּה, וְחָזַרְנוּ

וְלִקַּקְנוּ אֶת הַתִּקְרָה

וְאָכַלְנוּ אֶת הַחֲדָרִים

וְנָתְנוּ לָהּ לְבַשֵּׁל בְּכַפּוֹת יָדֵינוּ

וּלְחַלֵּק לְכָל הַיְּלָדִים,

סִיּוּטֶיהָ הָיוּ הַצִּפּוֹת

עַל פּוּךְ חֲלוֹמוֹתֵינוּ הַטּוֹבִים.

הַאִם סָכַרְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּסֻכָּר מִפָּנֶיהָ

כִּי לֹא רָצִינוּ לָדַעַת, כִּי רָצִינוּ לִישֹׁן,

אוֹ שֶׁכְּבָר יָדַעְנוּ

שֶׁהַחַיִּים נִמּוֹחִים

כְּמוֹ סֻכָּר עַל לָשׁוֹן.