מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

דבר העורכת, דצמבר 2020

אחרי יציאתו של הגיליון הקודם חסרו מעימנו שני הנפילים ששינו במידה רבה את פני הספרות העברית בפרוזה ובשירה, יהושע קנז ונתן זך. בשבועות שחלפו מאז מותם נאמר כבר הכול, הסופדים ספדו ואושיות הקהילה הספרותית כתבו, בין היתר, על המהפכה שחולל זך בשירה העברית ועל לשון הדיבור השירי שהוליד. "זך לימד את השירה העברית לדבר ולהקשיב לדיבור," כתב אריאל הירשפלד, "ובעצם הרבה יותר מזה: הוא נתן לה זהות."
גם על גדולתו של קנז כפרוזאיקון נכתב רבות, ועל ספריו שרבים מהם בוראים מיקרוקוסמוס של הישראליות על כל רבדיה. המרד של זך באלתרמן היה אומנם ממשי ומובהק, אבל גם קנז בדרכו השקטה והמרחיקה מראש חוצות מרד בפרוזה המצוחצחת של יפי הבלורית והתואר, וקירב את השוליים ואת הלשון הצנועה והאותנטית אל המרכז. עבורי יהושע קנז היה הסופר הגדול מן החלומות. הרומנים שלו עיצבו במידה רבה את טעמי הספרותי בשדה המקומי ואת המצפן שלי כעורכת.
אז אומנם נאמר כבר הכול, ובכל זאת בגיליון שלפניכם שתי פּרֵדות אחרונות, מזווית אישית, אחת מזך (חיים פסח) ואחת מקנז (איריס רילוב), ומאמר מפליא אחד של זך שלא פורסם מעולם, שמצאו עבורנו בתיקייה נשכחת במכון גנזים, סרוק כפי שהוא, בתיקוני המחבר.

על אף האבדות הגדולות שהספרות שלנו חוֹוה בשנים האחרונות, אני לא מתחברת לקולות המספידים את הספרות העברית כולה עם שקיעתם של עמודי התווך. זוכרים את שירו של זך, "אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות את יפי העולם?" היופי קיים, רק העיניים לא תמיד רואות. הספרות נמשכת, רוחשת ומתחדשת, ולראיה אחת מני רבות החוברות האחרונות של מאזניִם ששפעו פניני שירה, פרוזה ומסה. גם בגיליון שלפניכם מגוון עשיר של עשייה ספרותית, רוחבית ובין-דורית, מהוותיקים ביותר (יעל מדיני הנפלאה שלא מזמן מלאו לה 90!) ועד כישרונות צעירים וחדשים בפרסום ראשון. עוד בגיליון (ובאיור השער) – תרגומים חדשים לשיריה של זוכת פרס נובל הטרייה לספרות לשנת 2020, לואיז גליק.
הקשיבו לצוואתו של זך: "שִׂימוּ לֵב לַסָּגֹל הָרוֹעֵד, / מַשְּׁשׁוּ אֶת הָרוּחַ, הֵיטֵב / גְּעוּ בָּעֵץ. הוּא יָרֹק וּבַצַּמֶּרֶת / מוֹרִיק עוֹד יוֹתֵר וְהַגֶּזַע / מְאֻכָּל מְעַט אַךְ עוֹדוֹ אוֹכֵל בְּכָל פֶּה / אֶת לְשַׁד הָאֲדָמָה שֶׁאֵינֶנָּה / נִרְאֵית כָּאן לָעַיִן בָּעִיר. / שִׂימוּ לֵב, מַשְּׁשׁוּ, גְּעוּ הֵיטֵב. כִּפְלַיִם / לִשְׁאֹף אֶת הָאוֹר, לְהָאִיר / כָּל עָנָן. הוּא עוֹבֵר. וְהַלַּיְלָה / לֹא יְאַחֵר." (מתוך "כל החלב והדבש")

                                                                                                                        שלכם,
                                                                                                                        מיכל חרותי