מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / דעאל רודריגז גרסיה

אזהרות לנפש

וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר
מֵהַמִּלִּים שֶׁבַּפֶּה לְלֹא הַלֵּב
הַמּוּעָף בְּיַעַף.
מִמַּה שֶּׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת
לָעַיִן לִרְאוֹת
וְלַיָּד לָדַעַת. וְהִיא חוֹמֶדֶת
וְהִיא צוֹבֵאת עַל הַמַּרְאוֹת.
וּמִלַּהַק הַמַּדָּפִים הַבִּלְתִּי נִתְפָּס
הִזָּהֵר. וּמִלַּהַק הַמַּדָּפִים הַנִּתְפָּס
הִזָּהֵר. וּמִשַּׁלְהֶבֶת הַמְכַלָּה
אֶת עַצְמָהּ מֵאֵלֶיהָ.
וּמֵגַּחֶלֶת שֶׁעַל הַלָּשׁוֹן 
הַלּוֹחֶשֶׁת הִזָּהֵר.
וּמֵהַשְׁכָּמָה בִּמְהִירוּת הָאוֹר
תִּנְשֹׁם. תִּשָּׁאֵר.
וּמִיֶּלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם
וּמִמַּה שֶּׁהָיָה 
עוֹד יִהְיֶה לְעוֹלָם.
וּמִזֹּהַר הָרָקִיעַ 
הַנּוֹטֶה לְהִשָּׁבֵר
וְיוֹתֵר
מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר.

כוכב נופל

הַכּוֹכָב אָמַר לְעַצְמוֹ,
זוֹ פַּעַם אַחֲרוֹנָה,
אֲנִי לֹא נוֹפֵל יוֹתֵר.
וְכֻלָּם צָעֲקוּ, אֵיזֶה אוֹר!
אֵיךְ אַתָּה זָז כָּל כָּךְ מַהֵר
בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

התקף חרדה

הִתְבּוֹנְנוּת מְרֻכֶּזֶת כָּזוֹ.
בְּעֲמוּדֵי חַשְׁמַל מִתְרוֹפְפִים.
בְּפָנָסֵי רְחוֹב מִתְקַהִים.
הִתְבּוֹנְנוּת כָּזוֹ. בְּקֹר
רוּחַ מְדֻמֶּה. הַמְּנַסֶּה
לְאַלֵּף שֻׁלְחָנוֹת עֲגֻלִּים,
מַאֲפֵרוֹת, צַלָּחוֹת, מַגָּפַיִם
הַבּוֹרְחִים לְמַעְלָה,
נִמְלָטִים מִקַּוֵּי הַמִּתְאָר.

מֻכְרָח לְהָרִיחַ אֲדָמָה
שֶׁלֹּא אֶתְאַדֶּה מִכָּאן.
לְמוֹלֵל חֲפָצִים מַכְאִיבִים יוֹתֵר.
לִתְפֹּס מַהֵר שֶׁמֶשׁ כְּמוֹ זְקֵנִים
עַל הַסַּפְסָל. מוּל נוֹף מִתְנַמֵּל
דָּם מִתְמַלֵּא הֶלְיוּם.
טַבּוּר בְּלִי חֶבֶל
מַחֲזִיר הֵד עָמוּם
כִּקְלִפַּת אֲבַטִּיחַ מֵימִי.

הִתְבּוֹנְנוּת נֶאֱחֶזֶת כָּזוֹ,
מַאֲמָץ לְהָשִׁיב לְמַטָּה
קוֹל שָׁקוּף שֶׁנַּעֲשָׂה גָּבוֹהַּ
מִכְּדֵי לִנְשֹׁם.
כְּמוֹ דָּג הַמַּחְלִיק מֵהַיָּד שֶׁתַּנְחִית
מַהֲלֻמָּה עַל רֹאשׁוֹ
הַמְּפַרְפֵּר מִחוּץ כָּל מַיִם.

בכי דחוי

בֶּכִי דָּחוּי. 
לַחֹדֶשׁ הַבָּא. לַשָּׁנָה הַבָּאָה.
מָתַי לִלְחֹץ עַל הַמֶּתֶג.
בֶּכִי חוֹזֵר לְלֹא כִּסּוּי.
בָּאָה הַבְּשׂוֹרָה וְצָעֲקָה בְּאָזְנַי,
וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים מִסָּבִיב. אוּלַי מָחָר, לָחַשְׁתִּי לָהּ.
אוּלַי מְעַט אַחֲרֵי זֶה.
בְּכַמָּה תַּשְׁלוּמִים? הִיא צָרְחָה
בְּכַמָּה?