מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

אני אוהבת אותך, סמי אשכנזי / ננו שבתאי

רָצִיתִי לְסַפֵּר עַל אַהֲבָתִי הַחֲדָשָׁה:
סָמִי אַשְׁכְּנַזִּי, אִישׁ מֵהַשְּׁכוּנָה
הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ בַּתְּחִלָּה כְּלָקוֹחָה
הוּא אִינְסְטָלָטוֹר –
"דּוֹקְטוֹר צִנּוֹרוֹת"
סָמִי אַשְׁכְּנַזִּי מַעֲדִיף נָשִׁים בְּהִירוֹת
הוּא שָׂם לֵב כַּמָּה אֲנִי עֲצוּבָה
מִבַּעַד לְחַלּוֹן הָרַאֲוָה
כְּשֶׁבָּחַנְתִּי מְנוֹרוֹת קְרִיאָה
בַּחֲנוּתוֹ הַפְּתוּחָה
לְפֶתַע הוּא יָצָא וְחִבֵּק אוֹתִי
הֻכֵּיתִי בַּסַּנְוִֵרים
דִּמְעָה נָזְלָה עַל מִכְנָסָיו הַמְּאֻבָּקִים
כְּבָר לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ מְתַקְשְׁרִים
הַצִּנּוֹרוֹת שֶׁלִּי הָיוּ קְפוּאִים שָׁנִים
גַּם מֻרְעָלִים
בָּרַחְתִּי לַדִּירָה בִּסְעָרָה
בְּלִי מִטְִריָּה
בָּרְחוֹבוֹת הָרְטֻבִּים

עָבַר עוֹד זְמַן עַד שֶׁהוּא בָּא אֵלַי
לִבְדֹּק מִקָּרוֹב אֶת הַדְּבָרִים
וּבְגָדוֹל הַכֹּל אֶצְלִי הָיָה תַּקִּין
עִם זֹאת בָּרוּר גַּם שֶׁהָיוּ קְצָת בְּעָיוֹת
עִנְיָן שֶׁל תַּשְׁתִּיּוֹת
אֲבָל הַכֹּל,
הַכֹּל סִדֵּר לִי סָמִי בְּיָדָיו הַגְּדוֹלוֹת
וְאָז הִתְוַדָּה שֶׁחָלַם עָלַי שָׁנִים רַבּוֹת
מוּבָן שֶׁהֶעֱִריךְ שֶׁלֹּא אֶמְצָא בּוֹ שׁוּם עִנְיָן

הוּא שֶׁפּוֹתֵחַ אֲסָלוֹת
אֲנִי שֶׁסּוֹגֶרֶת סְפָרִים
אֲבָל דַּוְקָא מָצָאתִי, חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים
וְהַצַּנֶּרֶת שֶׁלּוֹ, אִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים
תַּקִּינָה לַחֲלוּטִין
לֹא שֶׁזֶּה עִנְיַנְכֶם
אֲבָל לֹא הִיא גְָּרמָה לַלֵּב שֶׁלִּי
לְהִפָּתַח שֵׁנִית אוֹ לְהַזִּיל נוֹזְלִים

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת סָמִי אַשְׁכְּנַזִּי
כִּי יֵשׁ לוֹ כָּזֶה חִיּוּךְ גָּדוֹל וּמַקְסִים
כִּי הוּא מַזְכִּיר לִי אֶת "דּוֹדִי שִׂמְחָה"
כִּי כְּשֶׁאֲנַחְנוּ גּוֹמְרִים הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת
עָרֹם כִּבְיוֹם הִוָּלְדוֹ וְשׁוֹאֵל אֶת אִמּוֹ:
"מָאמָא, הַכֹּל בְּסֵדֶר?
אַתְּ צְִריכָה מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ?"
הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, הָאֲרֻכּוֹת וְהַמִּדַּלְדְּלוֹת
מִתְנַדְנְדוֹת בְּעַלִּיזוּת כְּשֶׁהוּא מֵיטִיב לָהּ אֶת הַכָּרִיּוֹת
יָדָיו חוֹמְלוֹת וּמְנַחֲמוֹת
עֵינָיו הַחֲכָמוֹת
הֵן מְשַׁקְּפוֹת אֶת נִשְׁמָתוֹ
הַמְּלֵאָה בְּמַתָּנוֹת
וְיֵשׁ לוֹ אֶת הַכֶּרֶס הֲכִי חַמָּה
וְיֵשׁ לוֹ מִטְפַּחַת בַּד יְשָׁנָה
שֶׁבָּהּ אֲנִי מְנַגֶּבֶת אֶת הַנַּזֶּלֶת
אַחֲרֵי שֶׁבָּכִיתִי עַל חָזֵהוּ הָרָחָב וְהַשָּׂעִיר וְהַנָּעִים
וַאֲנִי בַּכְיָנִית אֲיֻמָּה, אַתֶּם יוֹדְעִים
אֲבָל הוּא מְקַבֵּל אוֹתִי עִם כָּל הַפְּגָמִים

אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁלֹּא הָיוּ לְסָמִי אַשְׁכְּנַזִּי נָשִׁים
יָפוֹת מְאוֹד אוּלַי אֲפִלּוּ חֲכָמוֹת מִמֶּנִּי
וּבְכָל זֹאת הוּא רוֹצֶה דַּוְקָא אוֹתִי
וְאַגַּב כָּךְ, שְׁנֵינוּ דֵּי עֲצוּבִים עַל שֶׁבִּזְבַּזְנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים

אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת, הַחַיִּים קְצִָרים
כָּרֶגַע הֵם הוֹוִים וְנִמְשָׁכִים
וְזֶה כָּזֶה מַזָּל שֶׁסָּמִי אַשְׁכְּנַזִּי לֹא מְזַיֵּן תַּ'שֵּׂכֶל
אֶלָּא רַק אוֹתִי
הוּא לֹא מְדַבֵּר עַל "מִינִיּוּת"
וְלֹא שָׁמַע עַל "אִיד"
הוּא לֹא קָרָא "עֵרוֹת", "מִתְעוְֹרִרים"
וְלֹא חָבֵר שֶׁל מַר אֵדוּאַרְד סָעִיד

אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים
כְּשֶׁבַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ נוֹשֶׁמֶת עוֹד אִמּוֹ בְּחִרְחוִּרים
לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים שָׁבַר לָהּ בַּעֲלָהּ אֶת הַצּוּרָה וְהַחַיִּים
פּוֹצֵץ לָהּ תַּ'פָּנִים לְיַד הַיְּלָדִים
וּבְרֹאשָׁהּ הַמְּצֻלָּק עֲדַיִן הִיא מְשַׁחְזֶרֶת סִפּוִּרים
לִי לֹא עָשׂוּ כָּאֵלֶּה דְּבָרִים
אֲבָל הִכְתַּמְתִּי עַל זֶה
דַּפִּים עַל סְדִינִים
אֲנִי מוִֹרידָה בְּפָנַיִךְ אֶת הַכּוֹבַע, גְּבֶרֶת אַשְׁכְּנַזִּי
וּבִפְנֵי בְּנֵךְ אֲנִי מוִֹרידָה אֶת הַבְּגָדִים
(שְׁנֵיהֶם, אַגַּב, מַסְכִּימִים שֶׁאֲנִי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים)
וְאָז אֲנִי וְסָמִי מִזְדַּיְּנִים
אֲנַחְנוּ מְפַצִּים עַל הַשָּׁנִים
מְחַבְּרִים רֶגֶשׁ וּמִין
עוֹשִׂים אַהֲבָה
פָּשׁוּט חַיִּים
מְשׁגֻּעָיִם