מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שתי סונטות מתוך כליל סונטות בידוד / אורי פרסטר

חדר התבגרות

עוֹד עֶרֶב יוֹרֵד עַל חַדְרֵךְ הַסָּגוּר,
אַתְּ שׁוֹכֶבֶת לְבַד בְּמִטַּת נְעוִּרים.
עֲרֵמַת הַבְּגָדִים עַל כִּסְּאֵךְ הַשָּׁבוּר –
מַצֵּבָה שֶׁתַּזְכִּיר: אַתְּ בְּבֵית הַהוִֹרים.
אַתְּ חָזַרְתְּ לַיַּלְדוּת, אֶל חֲדַר בֵּית אִמֵּךְ,
אֶל סְדִינִים נְקִיִּים, מְתוּחִים בִּקְפִידָה.
הַזְּמַן בּוֹ עָצַר, אַךְ רָחְבּוֹ הִצְטַמֵּק.
הַבְּגָדִים הֵם שֶׁלָּךְ, אַךְ אֵינָם בַּמִּדָּה.

הַשְּׂמִיכָה יְבֵשָׁה אַךְ הַבַּד מְגָרֵד,
הַמִּזְרוֹן קַר וְרַךְ אַךְ הַחֹם לֹא יוֹרֵד.
הַסְּדִינִים נְקִיִּים אַךְ רֵיחָם רֵיחַ זָר.
כְּשֶׁתַּחַת רֹאשֵׁךְ הֶעָבָר מְשֻׁחְזָר,
נוֹצוֹת הַכָּרִית מִתְכַּסּוֹת זֻהֲמָה.
אֵין סִימַן מַחֲלָה. אֵין סִימַן הַחְלָמָה.

בעולם שמבעד תריסים מוגפים

קְרִיאָתָהּ מַטְבִּיעָה בָּךְ סִימַן נְשִׁיכָה.
כְּבָר שְׁבוּעַיִם חָלְפוּ וּבַחוּץ מַגֵּפָה.
אֲבָל תֶּכֶף תָּמָר תְּקַיֵּם הַבְטָחָה:
תִּכָּנֵס אֶל חַדְרֵךְ וְתַדְבִּיק אֶת גּוּפָהּ.

עוֹד רֶגַע הִיא כָּאן. אַתְּ טְרוּפַת צִפִּיּוֹת.
כְּבָר שָׁכַחְתְּ אֵיךְ לָלֶכֶת וְאֵיךְ לִהְיוֹת
בָּעוֹלָם שֶׁמִּבַּעַד תְִּריסִים מוּגָפִים,
אֵיךְ לָגַעַת כְּשֶׁכָּל עוֹלָמֵךְ נְגִיפִים.

כָּל מַגָּע אֱנוֹשִׁי מַעֲבִיר מַחֲלָה –
אַךְ הִיא לֹא מְפַחֶדֶת מֵחֹם, מֵחֻקִּים
הַחֹלִי פָּשַׁט גַּם בַּחוּץ מִמֵּילָא.

וְהַגּוּף כְּבָר קוֹדֵחַ, מֻכֵּה חֲשָׁקִים.
כְּשֶׁבַּחוּץ סַכָּנָה וּבִפְנִים חֲשֵׁכָה:
תָּמָר הִיא כָּל מָה שֶׁעַכְשָׁו אַתְּ צְִריכָה.