מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / יעל צבעוני

למה אני לא רוצה לדבר איתך על שקית הבגדים שלא מיינתי

זֶה סֻלַּם הַצְּרָכִים שֶׁלִּי:
קֹדֶם הַגּוּף – לֹא עָיֵף, לֹא רָעֵב.
אַחַר כָּךְ הַנְּשָׁמָה – טְבוּלָה בִּמְעַט יָם אוֹ
שִׁירָה.

וְזֶה שֶׁלְּךָ:
קֹדֶם הַבְּגָדִים – מְמֻיָּנִים.
וְהָרִצְפָּה – בְּלִי כְּתָמִים.
אַחַר כָּךְ הַגּוּף – שָׁקֵט
(מַדְלִיק סִיגַרְיָה)
וְאָז הַנְּשָׁמָה –
נוֹשֶׁמֶת.

לִפְעָמִים מְדַמְיֶנֶת שֶׁאֲנִי מַצְלִיחָה:
כָּל הַבְּגָדִים – מְקֻפָּלִים.
כָּל הַבַּיִת – מְגֹהָץ.
וְאָז אַתָּה רוֹאֶה –
אֲנִי מִזְּמַן כְּבָר לֹא כָּאן.

אַתָּה הוֹפֵךְ אֶת הַסֻּלָּם -–
מַשְׁלִיךְ אֶת הַבְּגָדִים
מִכָּל הַמְּגֵרוֹת

מְטַפֵּס אֵלַי.


עֻבָּר

וְאִם נִכְנַסְתָּ אֵלַי.
הֶחְדִּירוּ אוֹתְךָ לְתוֹךְ גּוּפִי.
וְהוּא הָיָה מוּכָן
וַאֲפִלּוּ שָׂמַח.
וְקָרָאתִי לְךָ לְהִשָּׁאֵר.
וּמְתַקְשֵׁר נְשָׁמוֹת מֻסְמָךְ
הִבְטִיחַ שֶׁאַתָּה מְחַכֶּה
רַק לִי –

לָמָּה יוֹצֵא מִמֶּנִּי דָּם
שׁוֹטֵף אֶת מָה שֶׁכְּלָל לֹא בִּקַּשְׁתִּי
לִשְׁטֹף. לָמָּה אֲנִי מִתְאַבֶּלֶת עָלֶיךָ
אִם בְּקֹשִׁי הִכַּרְנוּ.

קָפוּא וְאַחַר כָּךְ שׁוּב חַי
אוֹר זוֹהֵר עַל הַמָּסָךְ בַּחֲדַר הַגִּינֵקוֹלוֹג
(הוּא אָמַר שֶׁגָּדַלְתָּ יָפֶה בַּיּוֹמַיִם הָאֵלֶּה).

יָצָאתִי מֵהַבְּדִיקָה מְחֻיֶּכֶת.
נָסַעְנוּ לְיָפוֹ.
קָנִיתִי נַעֲלַיִם.
(הָרוֹפֵא אָמַר: תִּרְאִי תָּכְנִיּוֹת מַצְחִיקוֹת)
הָיִיתִי שְׂמֵחָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי
אֲמוּרָה לִהְיוֹת.