מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / אורית נוימאיר פוטשניק

מתוך מדור כתיבה בימי קורונה


עורבים

פָּלַשְׁתִּי אֶל לֵב הַמִּרְפֶּסֶת,
אֶל עֹמֶק מַלְכוּת הָעוֹרְבִים,
כְּבֵדָה, בְּלִי מָעוֹף, לֹא תּוֹפֶסֶת
עֲדַיִן עַד כַּמָּה קְרוֹבִים

קִפְלֵי הָעוֹלָם שֶׁנִּסְתָּר
בְּזַעַף נוֹצוֹת מִתְנַפְּחוֹת,
אֶל מוּל מַבָּטִי הַמּוּזָר,
עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, שׁוֹכְחוֹת

אֲנִי עוֹד אָשׁוּב לַכְּבִישִׁים הַצְּרוּבִים,
לָחֹג בְּעָשָׁן יְצוּרִים שֶׁכְּמוֹתִי.
כָּל מָה שֶׁקָּרוֹב יִוָּתֵר לָעוֹרְבִים.
הַבַּיִת הַזֶּה הוּא בִּכְלָל לֹא בֵּיתִי.

צל גופך

(I think I made you up inside my head.)
Syliva Plath

מָתַי תָּבוֹאִי שׁוּב? כְּשֶׁבָּאת כָּל הָעוֹלָם דָּמַם.
חִכִּיתִי לָךְ בְּשֶׁקֶט וְאָסַרְתִּי אֶת הָרַעַד
עַד שֶׁעָזַבְתְּ וְצֵל גּוּפֵךְ הָלַךְ וְנֶעֱלַם.

כְּשֶׁאַתְּ נִכְנַסְתְּ חִבַּקְתְּ אוֹתִי וּמַגָּעֵךְ הַחַם
כָּל כָּךְ נָדִיב וְרַךְ כָּל כָּךְ אַכְזָר שֶׁלֹּא מִדַּעַת.
מָתַי תָּבוֹאִי שׁוּב? כְּשֶׁבָּאת כָּל הָעוֹלָם דָּמַם.

בְּשֶׁקֶט חַד, פּוֹלֵחַ, אַתְּ דִּבַּרְתְּ אֶל תּוֹךְ עָמְקָם
שֶׁל רֶשֶׁת הָעוֹרְקִים, שֶׁלִּי שֶׁנִּמְתְּחוּ לָגַעַת
בְּצֵל גּוּפֵךְ בְּטֶרֶם הוּא הוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם.

מִבַּעַד לַגִּמְגּוּם שֶׁלִּי הַגַּס, הַמְּגֻשָּׁם,
פָּרְצָה אַהֲבָתִי – תְּשׁוּקָה חוֹרֶגֶת וְנִכְנַעַת.
מָתַי תָּבוֹאִי שׁוּב? כְּשֶׁבָּאת כָּל הָעוֹלָם דָּמַם.

בְּעֹמֶק מַבָּטֵךְ הָרַךְ חֲלוֹמוֹתַי אֵינָם
יוֹדְעִים לִשְׂחוֹת, אִתָּם אֲנִי הוֹלֶכֶת וְשׁוֹקַעַת
גַּם אַחֲרֵי שֶׁצֵּל גּוּפֵךְ הוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם.

שׁוּב הִתְחַבַּקְנוּ לִפְרֵדָה כִּי כָּךְ עוֹשׂוֹת כֻּלָּן
אַךְ בְּתוֹכִי בָּעַר כָּל מָה שֶׁלֹּא אוּכַל לָגַעַת.
מָתַי תָּבוֹאִי שׁוּב? כְּשֶׁבָּאת כָּל הָעוֹלָם דָּמַם.
אֲנִי רוֹאָה רַק אֶת צִלֵּךְ הוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם.