מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

סגר / הדס גלעד

 

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל אֶפְרוֹחִים רַכִּים צְהֻבֵּי פְּלוּמָה. הַצָּהֹב הָרַךְ זָהַר בַּשֶּׁמֶשׁ וְהַלֵּב נָהָה אֶל תִּפְאֶרֶת הַזַּעֲרוּרִי כְּנָהָר בְּמִדְרוֹן. וְאָז הֵם נֶעֶלְמוּ. לֹא הָיָה טוֹרֵף מֻגְדָּר, לֹא שׁוּם דָּבָר. גַּם לֹא עֲקֵבוֹת, רַק אַיִן.

בִּתְמוּנָה אַחֶרֶת נָשְׁרוּ הַשְׁעָרוֹת מִכָּל הָרָאשִׁים וְהָעוֹלָם נִמְלָא בְּקָרָחוֹת. זֶה בָּרוּר לְמַדַּי: הַמַּצָּב לֹא טוֹב. הַסַּפָּה שֶׁלִּי מֻכְתֶּמֶת. בְּצִדָּהּ דְּחוּקָה עֲרֵמַת סְפָרִים. אֲנִי נִרְאֵית כְּמוֹ אַחַת שֶׁקּוֹרֵאת, אֲבָל כָּרֶגַע זֶה בְּעִקַּר סִפְרֵי יְלָדִים. הִפְסַקְתִּי לִקְרֹא אֶת הַסִּפּוּר שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר, עָבַרְתִּי לְסִפּוּרֵי עַמִּים וְאַגָּדוֹת. בְּכָל הַיַּבָּשׁוֹת מְסַפְּרִים עַל צַיָּדִים וְעַל צְדָדִים. רַק אֶרֶץ עוּץ הִצִּילָה אֶת הַזְּמַן הַזֶּה וּתְשׁוּבַת יַלְדִּי לַשְּׁאֵלָה מֶה חָשׁוּב יוֹתֵר, מוֹחַ אוֹ לֵב (הוּא הִרְהֵר וְאָמַר, לֵב) .

בְּעִנְיַן הַיְּלָדִים, הַכֹּל בְּסֵדֶר. הַטֶּבַע עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָם כְּפִי שֶׁתֻּכְנַן בִּמְכוֹנַת הַדּוֹרוֹת. כַּפּוֹת יָדַי הוֹלְכוֹת לְפָנַי. מְחַבְּקוֹת, מְרִימוֹת, מַגִּישׁוֹת, רוֹחֲצוֹת. כַּמָּה פְּעָמִים רָקַדְתִּי אֶת אֹסֶף הַתְּנוּעוֹת הַזֶּה? אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת פֹּה עַל גִּלְגּוּל נְשָׁמוֹת אֶלָּא עַל מָה שֶׁטָּמוּן בָּאֱנוֹשִׁי פְּנִימָה. הָאֱנוֹשִׁי הַזֶּה הוּא הָאֱלֹהִי? אֵין בֶּאֱמֶת אֶת מִי לִשְׁאֹל. הַיְּלָדִים בְּכָל אֹפֶן אוֹכְלִים וּמִתְאָרְכִים. הַיְּלָדִים יָפִים. מָה שֶׁמַּחְזִיר אוֹתִי לָאֶפְרוֹחִים. הַשֶּׁבֶר הוּא חֲרִיץ הֲצָצָה אֶל בְּאֵר הַשְּׁבָרִים. כָּל מָה שֶׁעָלוּל לְהִשְׁתַּבֵּשׁ מִשְׁתַּקֵּף בַּמַּיִם הַכֵּהִים. אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לַהוֹרִים שֶׁלִּי. הַפְּרֵדָה הַגְּדוֹלָה חוֹלֶפֶת בַּמַּחְשָׁבָה. כָּל הַנְּחָלִים זוֹרְמִים אֶל הַיָּם וְיַם הַמָּוֶת הוּא הַנָּמוּךְ מִכֻּלָּם.

הַיּוֹם שָׁכַבְתִּי מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם. מֵאָז הַסֶּגֶר, אֲנִי עוֹשָׂה כָּךְ בְּכָל יוֹם. אֵיךְ אִמַּצְנוּ אֶת הַמִּלָּה סֶגֶר בְּלִי לְמַצְמֵץ. זוֹ עוֹנַת הַסִּיסִים. אָבִיב דּוֹלֵק. עַל עַמּוּד חַשְׁמַל עָמַד תֻּכִּי בּוֹדֵד וְזִמֵּר. תַּרְסִיס עָנָן נָע בְּלָבָן וְהַסִּיסִים נְקֻדּוֹת חֵן. לְבִתִּי נְקֻדַּת חֵן נִפְלָאָה בְּכַף רַגְלָהּ הַיְּמָנִית. זֶה לֹא קָשׁוּר. הַכֹּל קָשׁוּר. סִפּוּר הָעוֹלָם נִשְׁמַע כְּמוֹ הַתְחָלָה שֶׁל בְּדִיחָה: אִישׁ אֶחָד בְּסִין אָכַל עֲטַלֵּף, חִבֵּק שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים וְהָעוֹלָם קָפָא. קְרָב וְקִרְבָה מֵעוֹלָם לֹא עָמְדוּ סְמוּכִים יוֹתֵר. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַנִּפְרָדִים, עַל מוֹתָם הַמִּדַּבֵּק, הַבּוֹדֵד. מִי חָשַׁב שֶׁכֻּלָּנוּ קְרוֹבִים כָּל כָּךְ, הוֹלְכִים זֶה בְּתוֹךְ רְסִיסָיו שֶׁל זֶה וְהָאֲוִיר מְחַבֵּר בֵּין הַגּוּפִים וְאֵין רֶגַע חַף מִמַּגָּע עִם מַשֶּׁהוּ. בִּתִּי רַק עַכְשָׁו הֵבִינָה שֶׁעוֹר הוּא כָּל מָה שֶׁעוֹטֵף אוֹתָהּ וְלֹא רַק מָה שֶׁמִּתְקַלֵּף. זֶה קָשׁוּר. אֲנִי רוֹצָה לְחַבֵּק אֶת הַהוֹרִים שֶׁלִּי שׁוּב. מַחְשָׁבוֹת עַל יַתְמוּת מִיָּד מְשִׁיבוֹת אוֹתִי אֶל בִּרְכֵּי הַיַּלְדוּת.

אֶתְמוֹל הָיוּ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל חֶסֶד. הַיְּלָדִים שִׂחֲקוּ בְּעֹמֶק הֶחָצֵר. זֶה הָיָה יָפֶה כְּמוֹ חֲלוֹם. שְׂעַר הַזָּהָב וּצְחוֹקָם בְּאוֹר אַחַר הַצָּהֳרַיִם, קוֹלוֹתֵיהֶם הַמֻּכָּרִים כָּל כָּךְ – וְעָלָה בִּי שֶׁטֶף צַעַר כִּי יוֹם אֶחָד לֹא אֶהְיֶה אִמָּא לִילָדִים קְטַנִּים וּפִתְאוֹם הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְחָצֵר מְלֵאָה בִּילָדִים בְּכָל הַגְּדָלִים. אֵיךְ שִּׂמְחָה מְיַצֶּרֶת תְּנוּעָה הֲפוּכָה. לֹא, זֶה לֹא תָּמִיד כָּכָה (לָמָּה אֲנִי בּוֹכָה?) לָרֹב הַשִׂמְחָה הִיא שִׂמְלָה אֲרֻכָּה שֶׁחָגָה בְּמַעְגָּלִים. מוֹפָע מַפְעִים שֶׁתּוֹכוֹ פַּעֲמוֹן.

אֲנִי נָעָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם. לֹא מַצְלִיחָה לַחְשֹׁב יָשָׁר. כָּל הַתְּחוּשׁוֹת נֶעֱרָמוֹת בְּמִסְדְּרוֹן הַזְּמַן הַצַּר.