אֶגְלִיזָאוּ 43' / פואמה מאת
יצחק מאיר

הָרַיְין שֶׁעַל גְּדָתוֹ טִיַּלְנוּ בִּימֵי רִאשׁוֹן אַחֲרֵי הַמִּיסָה

פְרוֹיְלַיְן פְרִידָה, זָ'קִי וַאֲנִי,

הָיָה הוֹלֵךְ רָחָב וְיָרֹק וְשָׁלֵו־מֵעוֹלָם כְּאֶחָד מִנְּהָרוֹת גַּן הָעֵדֶן,

כָּךְ הַיּוֹם אֶזְכְּרֶנוּ. הַיּוֹם בִּימֵי זִקְנוּתִי 

כַּאֲשֶׁר אֲנִי שָׁב וּמַבִּיט בְּעֵינַיִם לַחוֹת אֶל תּוֹךְ מַרְאוֹת יַלְדוּתִי

שֶׁיֵּש בָּהֶם כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת אֲבָל גַּם לָבָן, אֲבָל גַּם אָפֹר,

אֲבָל גַּם מָה שֶׁנִּשְׁבָּר לִרְסִיסִים, אֲבָל גַּם הָרַיְין הַהוּא.

הָיִינוּ יוֹרְדִים מִבֵּית בְּרָאוּנְשְׁוַיְג שֶׁלָּנוּ, עֲבוֹר בְּחֶלְקַת הַקְּבוּרָה הַשְּׁלֵוָה

אֲשֶׁר רָגְעָה עַל צְלָבֶיהָ כְּגַן לְמַרְגְּלוֹת כְּנֵסִיַּת הַכְּפָר,

וּבָאִים אֶל הַשְּׁבִיל שֶׁמָשַׁךְ אֶת דַּרְכּוֹ מִן הַמֵּזַח אֵלָיו נִקְשְׁרוּ עוֹד סִירוֹת,

עַד אֶל גֶּשֶׁר קְשָׁתוֹת שֶׁנִבַּט מֵרָחוֹק רָם עַד עָנָן וּתְכֵלֶת,

נִצָּב אֵיתָן עַל גְּבוּל הָאֹפֶק, מְשַׁמֵּר מִפְּנֵי מָה שֶׁמֵעֵבֶר מִזֶּה.

כָּל הַדֶּרֶךְ פְרִידָה הָיְתָה מְסַפֶּרֶת, אוֹמֶרֶת דְּבָרִים נָאִים שֶׁשָּׁכַחְתִּי

וּמְחָרֶזֶת קְלִילוֹת לְפִרְחֵי הָאָבִיב, לַשִּׂיחִים, לְאִילָן שֶׁתָּעָה   

מִן הַיַּעַר אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר וְעָשָׂה שְׂדֵרָה מְהַרְהֶרֶת בָּרוּחַ,

וְכַנִּרְאֶה גַּם דְּבָרִים שֶׁהָיוּ מְבַדְּחִים כָּלְשֶׁהוּ אֶת הַדַּעַת,

כִּי אֶזְכֹּר כְּמוֹ הַיּוֹם כִּי הָיִינוּ מַרְבִּים לַהֲלֹךְ בַּמִּישׁוֹר בְּלִי דִּלּוּג וְהִדּוּס   

כַּיָּאֶה לִנְעָרִים הַלּוֹמְדִים לִשְׁמֹר אֶת צַעֲדֵיהֶם בְּכָל זְמַן וּמָקוֹם,

וּפוֹרְצִים בִּצְחוֹק שֶׁהָיָה מִתְגַּלְגֵּל כְּמוֹ הוֹדָיָה עַל הָעֹנֶג אֲשֶׁר

עָשְׂתָה לָנוּ פְרוֹיְלַין פְרִידָה שֶׁלָּנוּ בַּטִּיּוּלִים הָהֵם עַל הָרַיְין.

הִיא הָיְתָה אִשָּׁה נְמוּכַת קוֹמָה, שְׂעָרָהּ הָאָפֹר אָסוּף וּמֻקְפָּד,

עֵינַיִם בּוֹרְקוֹת, פָּנִים מְאִירוֹת, עֲנָק פְּנִינִים זְעִירוֹת עַל צַוָּאר.

לֹא לָבְשָׁה צִבְעוֹנִים, אַךְ גַּם לֹא שְׁחֹרִים; כְּחֻלִּים עֲמֻקִּים, צָחֹר, קְצָת אָפֹר,

וּמִנְעָלִים שְׁטוּחֵי סֻלְיָה אֲשֶׁר הֵאִיצוּ קַלּוּת הִלּוּכָהּ

בְּקוֹמָה זְקוּפָה, בְּרַכּוּת גְּמִישָׁה, עַלְמָה זְרִיזָה בַּת שִׁשִּׁים וְכַמָּה

לָא מֵעָלְמָא הָדֵין, אֲצִילָה קְרוֹבָה, מְיַשֶּׁרֶת אֳרָחוֹת בְּעֶדְנָה.

לֹא אֶזְכֹּר אֵיךְ דִּבַּרְנוּ תְּחִלָּה. עוֹדִי יֶלֶד דִּבַּרְתִּי לָשׁוֹן בְּלָשׁוֹן

שֶׁאָסַפְתִּי – אֵיךְ, לֹא אֵדַע, אִם בִּכְלָל – בַּתַּחֲנוֹת שֶׁרָדְפוּ אֶת יָמַי,

וְהִיא – שֶׁהֵיטִיבָה כָּל כָּךְ לְדַבֵּר, וּלְסַפֵּר, וְלוֹמַר הַכֹּל בְּבָהִיר

בְּנִגּוּן שְׁוַיְצֶר דוֹיטְשׁ, בְּהוֹךְ דוֹיטְשׁ אַדְנוּתִי, בְּאַנְגְּלִית רְהוּטָה שֶׁל אוֹקְסְפוֹרְד הַהִיא

שָׁם לָמְדָה תְּקוּפָה, וְגַם צָרְפָתִית, בַּת כְּפָרִים שֶׁיָצְאָה מִמְּקוֹמָהּ בַּת חוֹרִין

אֶל צָמְתֵי הַשָּׂפָה שֶׁעוֹשִׂים אֶת שְׁוֵיצַרְיָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִשֶּׁהִיא מְכִילָה –  

עָשְׂתָה עִמָּנוּ לָשׁוֹן מִשֶּׁלָּהּ וְשֶׁלָּנוּ יַחְדָּו, הִיא וַאֲנַחְנוּ מֻפְלָא.

אוּלַי כָּךְ דִּבַּרְנוּ, אָמַרְנוּ, שָׁמַעְנוּ, עַד שֶׁלָּמַדְנוּ דַּבֵּר גֶּרְמָנִית

und ruhig fliesst der Rhein[2] שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא בְּחֻבִּי מֵאָז בְּקוֹלָהּ.

אוּלַי.

בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁאַל אוֹתָהּ זָ'קִי, לָמָּה נַעֲצֹר, נֵלֵךְ עַד לַגֶּשֶׁר

הָרָם וְנִרְאֶה, הַקְּשָׁתוֹת הֵן כְּמוֹ שַׁעַר, פָּתוּחַ, מֻתָּר, וְנַעֲבֹר, מָה שָׁם.

רָחוֹק, הִיא אָמְרָה, לֹא בְּקִילוֹמֶטְרִים. אֲבָל יוֹם אֶחָד תֵּלֵךְ גַּם לְשָׁם.

זָ'קִי שָׁתַק. קִבֵּל. אַךְ בָּעֶרֶב לָחַשׁ לִי, הַפְרוֹיְלַיְן שֶׁלָּנוּ שִׁקְּרָה.

לֹא הָיִיתִי מֵעֵז. אֲבָל זָ'קִי הָיָה אוֹמֵר בְּתָמִים דְּבָרִים עִם לִבּוֹ.

אָמַרְתִּי, אָמְרָה חִידָה, לֹא שִׁקְּרָה, הַפְרוֹיְלַיְן אֵינָהּ מְשַׁקֶּרֶת. אַךְ הוּא

הִפְנָה אֶת גַּבּוֹ וְאָמַר בְּשֶׁקֶט, חִידָה כָּזֹאת, שֶׁקֶר. וּכְבָר נִרְדַּם.

בְּכָךְ זֶה נִגְמַר. אֲנִי לֹא שָׁאַלְתִּי פִּתְרוֹן לַחִידָה. שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה

חִידָה וְשׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה פִּתְרוֹן לְחִידָה שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא תְּפִלָּה סְמוּיָה.

הָיָה לִי פָּשׁוּט. אֶגְלִיזָאוּ נִגְמֶרֶת בַּגֶּשֶׁר הַהוּא כְּמוֹ סוֹף הָעוֹלָם,

וּלְסוֹף הָעוֹלָם לֹא הוֹלְכִים יְלָדִים לְטַיֵּל עַל גְּדוֹת הָרַיְין.

בְּסוֹף הָעוֹלָם הָיְתָה לָנוּ אִמָּא, פְרוֹיְלַיְן אָמְרָה כִּי זֶה בְּלוּזָן,

וְגַם אָחִינוּ, תִּינוֹק אִיוָן פְּיֵיר, הָיָה עִם אִמָּא בְּסוֹף הָעוֹלָם, 

כִּי זֶה כָּךְ הָיָה הָעוֹלָם שֶׁיָּדַעְתִּי, פָּשׁוּט, אִמָּא שָׁם, תִּינוֹקָהּ, לְבַדָּהּ,

מֵעֵבֶר לַגֶּשֶׁר, וְזָ'קִי וַאֲנִי הָיִינוּ פָּשׁוּט יְלָדִים שֶׁל אִמָּא

שֶׁלָּנוּ, שֶׁכָּךְ אָהַבְנוּ אוֹתָהּ וְכָךְ, פָּשׁוּט, הִיא כָּךְ אָהֲבָה

אוֹתָנוּ, פָּשׁוּט, מִסּוֹף הָעוֹלָם.

הָיָה לָנוּ גַּם סוֹף עוֹלָם אַחֶרֶת, אָבִינוּ הָיָה שָׁם בְּסוֹף עוֹלָמוֹ. 

לָקְחוּ אוֹתוֹ לַיְלָה, מַרְסֵי, הַגֶּסְטַפּוֹ, מֵאָז עוֹלָמֵנוּ שֶׁלָּנוּ כָּזֶה

שֶׁהוּא גַּם הוּא מֵעֵבֶר לַגֶּשֶׁר שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיו אוּלַי עוֹד גֶּשֶׁר

רָחוֹק כַּנִּרְאֶה לֹא בְּקִילוֹמֶטְרִים, אֶלָּא כָּל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ אִמָּא

מֵעֵבֶר לַגֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ אֵינֶנָּה יוֹדַעַת הֵיכָן הוּא הַגֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ.

כָּל זֶה לֹא הָיָה חִידָה, כָּל זֶה הָיָה פָּשׁוּט. לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ

לִשְׁאֹל אֶת פְרוֹיְלַיְן לָמָּה אָמְרָה לְזָ'קִי אָחִי, עוֹד תֵּלֵךְ לְשָׁם.

פָּשׁוּט. אֲבָל, לָאֱמֶת, פָּחַדְתִּי רֶגַע שֶׁזָ'קִי יֵלֵךְ גַּם הוּא,

אַךְ זָ'קִי וַאֲנִי הָיִינוּ כֹּה יַחַד כִּי בַּאֲשֶׁר הָיָה הוּא הוֹלֵךְ

הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֲנִי־גַּם־אֲנִי אִתּוֹ חוֹבֵק אֶת כְּתֵפוֹ. 

אִם כֵּן, מָה.

זָ'קִי רָצָה לָלֶכֶת עוֹד הָלְאָה. אֲנִי לֹא רָצִיתִי יוֹתֵר מֵאֶגְלִיזָאוּ.

זָ'קִי חִפֵּשׂ. אֲנִי מָצָאתִי. בֶּן שְׁמוֹנֶה הָיִיתִי. הוּא רַק בֶּן שֵׁשׁ,

וּבַעֲבוּרוֹ, הוּא וַאֲנִי לְבַדֵּנוּ בְּסוֹף הָעוֹלָם בּוֹ הָיִינוּ אַחִים.

רָצִיתִי אֲנִי רַק עַד אוֹתוֹ גֶּשֶׁר, וְהוּא לָמָּה נַעֲצֹר. וְאָסוּר לְשַׁקֵּר.

אֵינֶנִּי בָּטוּחַ, אֲבָל כָּךְ זָכוּר לִי, עַל גְּדוֹת הָרַיְין

שָׁמַעְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם.

אֶפְשָׁר לֹא נָכוֹן, אֶפְשָׁר כְּבָר דִּבְּרוּ בֶּאֱלֹהִים מִן הַסְּתָם הָעוֹבֵר,

וַאֲנִי אִם דִּבְּרוּ, לֹא יָדַעְתִּי עַל מָה וּוַדַּאי לֹא חָסַרְתִּי דָּבָר עַל מִי,    

וְרַק עַכְשָׁו עַל גְּדוֹתָיו שֶׁל הָרַיְין הַפְרוֹיְלַיְן דִּבְּרָה בִּמְשׂוּרָה בֶּאֱלֹהִים 

כְּמִי שֶׁהִיא מַכִּירָה, כְּמִי שֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת יוֹם יוֹם. כְּמִי

שֶׁדָּר בַּכְּפָר, וְהוֹלֵךְ בַּכְּרָמִים, וְעוֹלֶה בַּגְּבָעוֹת וְיוֹרֵד לַנָּהָר

וּמוֹנֶה כָּל אִילָן, וְשׁוֹמֵר בַּלֵּילוֹת אֶת שְׁנָתָם שֶׁל חוֹלְמֵי חֲלוֹמוֹת

וְנוֹתֵן אַחֲרֵי סְעָרָה בֶּעָנָן אֶת קַשְׁתּוֹ הָרַעֲנַנָּה

וְתוֹלֶה בָּהּ צִבְעֵי שָׁלוֹם.

כָּל זֶה הָיָה מְשֻׁנֶּה בַּתְּחִלָּה, כִּי הָאֱלֹהִים בְּפִי פְרוֹיְלַיְן הָיָה

בְּכַנְפֵי הַפַּרְפַּר הַחוֹנֶה עַל עָלֶה, בְּגֶדֶם עָנָף שֶׁהֻכָּה בְּבָרָק,

בְּפָתִית זָעִיר שֶׁל שֶׁלֶג אָמְרָה, בְּלַבָּה רוֹתַחַת שֶׁל הַר שֶׁנָּמַס,  

בְּעֶדְרֵי הַצֹּאן, אֲפִלּוּ אָמְרָה בֵּין הַזְּאֵבִים וְהַכְּרִישִׁים,

וְעַד שֶׁבָּאתִי לְאֶגְלִיזָאוּ כָּל הַדֶּרֶךְ אֵיפֹה הָיָה אֱלֹהִים.

וְלֹא עוֹד הִיא אָמְרָה, הוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל,

וְלֹא עוֹד הִיא אָמְרָה, הוּא שׁוֹמֵעַ הַכֹּל,

וְלֹא, הוּא לֹא בַּכְּנֵסִיָּה שָׁם הוֹלְכִים הִיא אָמְרָה לִזְכֹּר כִּי הָאֱלֹהִים

שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הוּא בְּכָל הָעוֹלָם, וְהוּא טוֹב אֱלֹהִים, הִיא אָמְרָה.

כָּל זֶה בְּתוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה, בְּתוֹךְ כְּדֵי סִפּוּרֵי אַגָּדוֹת

עַל נְעָרוֹת זְהוּבוֹת שֵׂעָר שֶׁטָּבְעוּ בְּאַהֲבָה בְּמֵימֵי הַנָּהָר[3]

עַל עֲנָקִים וְעַל גַּמָּדִים וְעַל גָלִילֵיי וְעַל וִילְהֵלְם טֵל

וְעַל הַכֹּל, עַד שֶׁהָאֱלֹהִים לֹא הָיָה אֶלָּא כְּכָל הַדְּבָרִים

וְכָל הַשְּׂמָחוֹת וְכָל הַגְּבוּרוֹת עֲלֵיהֶם מְדַבְּרִים בְּטִיּוּל

כְּמוֹ מָה שֶׁהָיָה אֶתְמוֹל וּכְמוֹ מָה נֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה כְּבָר מָחָר,

וּכְמוֹ הַזְּמַן שֶׁאֵין בּוֹ יוֹתֵר מֵרוּחַ צַח שֶׁל גְּדוֹת הָרַיְין

וְשׁוּרָה שֶׁל שִׁיר עַם קָטָן.

בַּדֶּרֶךְ הָיוּ בָּאִים וְהוֹלְכִים בִּימֵי הָרִאשׁוֹן הָאֵלֶּה צְמָדִים

שֶׁל אֲנָשִׁים, נָשִׁים, שֶׁחָלְפוּ אֵלֶּה עַל פְּנֵי הַהוֹלְכִים עֻמָּתָם  

וּבֵרְכוּ זֶה אֶת זֶה בִּ'גְרוּצִי' צָלוּל כְּמוֹ עִנְבְּלֵי פַּעֲמוֹנִים קְטַנִּים,

אֲבָל יְלָדִים לֹא הָיוּ בַּמְּטַיְּלִים, רַק זָ'קִי וַאֲנִי וְהַפְרוֹיְלַיְן לְבַד,

וְהָיָה כְּאִלּוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כָּל הַיְּלָדִים בָּעוֹלָם נִמְצָאִים

בַּאֲשֶׁר שָׁם מְשַׂחֲקִים יְלָדִים בְּמָקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלָּהֶם,

וּכְמוֹ לֹא הָיִינוּ זָ'קִי וַאֲנִי כְּמוֹ הַיְּלָדִים הָהֵם אֶלָּא

כְּמוֹ מִינֵי אֲחֵרִים בֵּין בָּאִים בַּיָּמִים הַהוֹלְכִים עַל הָרַיְין

וְרַק לָנוּ בִּלְבַד יֵשׁ פְרוֹיְלַיְן אַחַת מִכָּל יַלְדֵי הָעוֹלָם.

הִיא הָיְתָה הַפְרוֹיְלַיְן פְרִידָה שֶׁל מַקְס. בֶּן אֲמִידִים מִלֶנְגְנָאוּ

אוֹ אוּלַי מֵאֶנְדִינְגֶן,[4] כְּפָר, הַיְנוּ הַךְ, שֶׁהֻגְלָה לְבַדּוֹ לְאֶגְלִיזָאוּ

לְבַל יְבַיֵּשׁ בְּאָרְחוֹת חַיָּיו הַמְּשֻׁנִּים אֶת מוֹרֶשֶׁת הוֹרָיו, 

וּבָנוּ לוֹ שָׁם בַּיִת וְשָׂכְרוּ לוֹ אָמָה שֶׁהָיְתָה מְטַפֶּלֶת שֶׁל בֵּית אֲצִילִים

בְּאוֹקְסְפוֹרְד עֲיֶרֶת הַמִּכְלָלוֹת בְּאַנְגְּלִיָּה הָרְחוֹקָה,

אַחַת מֵאֶלֶף בְּנוֹת כְּפָר, עֲנִיָּהּ, שֶׁחָצְתָה אֶת הַיָּם לָעוֹלָם הַגָּדוֹל 

לִלְמֹד לִמּוּדֵי תֵּאוֹלוֹגְיָה עַל פִּי אַוַּת נַפְשָׁהּ מֵעוֹדָהּ.

הִיא פְרִידָה הִיא פְרוֹיְלַיְן הִיא גַנְטֶרְט שְׁמָהּ, עוֹד בְּטֶרֶם הַמִּלְחָמָה.

וּמַקְס הָיָה יְהוּדִי.

יְהוּדִי אֶחָד יָחִיד, רַק הוּא, מוּזָר, בַּכְּפָר אֶגְלִיזָאוּ כֻּלּוֹ,

שֶׁהָיְתָה לוֹ רַק חֲלִיפָה אַחַת אוֹתָהּ הוּא לָבַשׁ רַק אַחַת בַּשָּׁנָה

בְּיוֹם הַכִּפּוּר בּוֹ הֻרְשָׁה לָלֶכֶת לָצוּם בְּבֵית הַתְּפִלָּה  

עִם כָּל בְּנֵי בְּרָאוּנְשְׁוַיְג בַּכְּפָר שֶׁלָּהֶם, וּמַקְס שֶׁהָיָה מְקַשֶּׁה לְדַבֵּר 

לֹא הָיָה חָדֵל לְסַפֵּר עִם שׁוּבוּ לִמְקוֹמוֹ כָּל יוֹם בַּשָּׁנָה שׁוּב וָשׁוּב  

מָה שֶׁהָיָה, וּמָה שֶׁרָאָה, וּמָה שֶׁשָּׁמַע בְּאוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר

בְּבֵית הַתְּפִלָּה בַּכְּפָר שֶׁל אָבִיו. וְהָיָה מְקַלֵּל בַּקְּלָלָה הָאַחַת

שֶׁאָהַב אוֹ יָדַע אֶת כָּל מִי שֶׁלֹּא כָּרָה אֶת אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ

וְהָיָה אוֹמֵר, בִּגְלַל זֶה צָלְבוּ לָכֶם אֲבוֹתַי אֶת יֵשׁוּ הַהוּא

וּבוֹרֵחַ מִפְּנֵי הַמּוֹשְׁכִים בַּכָּתֵף שֶׁלֹּא רָדְפוּ אַחֲרָיו.

הוּא הָיָה יוֹצֵא לִרְעוֹת בַּשָּׂדוֹת פָּרוֹת, וּפָרוֹת לֹא הָיוּ שָׁם,

וְשָׁב וְיוֹשֵׁב עַל סַף הַבְּאֵר בְּלֵב הַכְּפָר וּפוֹנֶה

לְכָל הָעוֹבֵר וְהָיָה אוֹמֵר, מַהֲרוּ עוֹד מְעַט הוּא יָבוֹא גַּם לְכָאן

הַהִיטְלֶר יִמַּח שְׁמוֹ וְיִקַּח אֶת כֻּלְּכֶם בַּעֲגָלוֹת לַעֲזָאזֵל

וַאֲנִי מְחַכֶּה לוֹ פֹּה בְּמַקֵּל, עָלַי – עוֹד תִּרְאוּ – לֹא יָעֵז

Und bald kommt Die Esther Hamalka!

אָז הָיָה יוֹרֵד מִסַּף הַבְּאֵר, וְעוֹזֵר לְאִשָּׁה לָשֵׂאת אֶת סַלָּהּ,

וְרוֹדֵף אַחַר חֲזַרְזִיר שֶׁבָּרַח מִדִּירוֹ וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְעֶדְרוֹ

וְעוֹמֵד מִתְנַשֵּׁף וְאוֹמֵר, קוֹל רוֹעֵם, הַזָאוּ יוּדֶה עָשָׂה אֶת זֶה שׁוּב.

אָהֲבוּ אוֹתוֹ. אִם הִצִּיקוּ לוֹ, מִיָּד הָיוּ הַכֹּל נִפְרָעִים

מִמִּי שֶׁלֹּא הֵבִין אֶל נָכוֹן כִּי מַקְס הוּא קְצָת קָדוֹשׁ שֶׁל הַכְּפָר

וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּאִישׁ מָשׁוּל כְּמִי שֶׁעָלוּל לְהָבִיא אֲסוֹנוֹת,

וִיתֵרָה מִזֹּאת הוּא הָיָה מִסְתַּכֵּן שֶׁפְרִידָה תָּבוֹא וְתוֹלִיךְ אוֹתוֹ

בְּיָד תַּקִּיפָה קֳבָל עַם וְעֵדָה לְכֹמֶר הַכְּפָר לִסְפֹּג גְּעָרָה.

לַבַּיִת הַזֶּה שֶׁל בְּרָאוּנְשְׁוַיְג בּוֹ דָּרוּ רַק מַקְס וּפְרוֹיְלַיְן פְרִידָה עִמּוֹ

לִוּוּ אוֹתָנוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּרַכָּבוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִ-La Cure

עַל גְּבוּל שְׁוַיְץ-צָרְפַת כְּבָר בְּאוֹתוֹ לַיְלָה בּוֹ פָּלְשָׁה אִמָּא,  

רַגְלֶיהָ קוֹפְאוֹת תַּחְתֶּיהָ בַּשֶּׁלֶג, זָ'קִי וַאֲנִי אוֹחֲזִים בְּיָדֶיהָ

וְהִיא מְחַשֶּׁבֶת כָּל רֶגַע לָלֶדֶת עַל קֶרַח מִפְתַּן בִּקְתַּת הַשְּׁמִירָה

אֶת בַּר בִּטְנָהּ שֶׁנָּשְׂאָה בְּרַחְמָהּ בְּנוּסָהּ עַל נַפְשׁוֹ מִפְּנֵי מִי שֶׁלָּקַח

אֶת אָבִינוּ אֶל אֲשֶׁר מִשָּׁם עֲדַיִן לֹא שָׁב, וְכָלְאוּ שָׁם אוֹתָהּ

הָעֲבַרְיָנִית, גּוֹנֶבֶת גְּבוּלוֹת, מְאַיֶּמֶת בּוֹטָה עַל נֵיטְרָלִיּוּת שְׁוֵיצָרִית,

וְאוֹתָנוּ לָקְחוּ, וְרָשְׁמוּ חַיָּלִים שֶׁשָּׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה מָה כּוֹתְבִים בְּדִיּוּק

בְּדַף הַשּׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת עֲלֵיהֶן אֵין תְּשׁוּבָה כְּגוֹן מָה הַכְּתֹבֶת, מֵאַיִן 

וְלָמָּה, וּמִי, וּמָתַי, וְאֵיךְ, וְעִם אוֹ בְּלִי יְמֵי לוּחַ בְּדוּקִים,

וַאֲנַחְנוּ, לְבַד, זָ'קִי וַאֲנִי, וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מָה מֻתָּר לַעֲנוֹת

וְרֹאשֵׁנוּ מֻרְכָּן בַּעֲווֹן חֲצִיַּת הָרֵי הַשְּׁלָגִים הַשּׁוֹרְצִים צַיָּדֵי

אָדָם שֶׁגּוֹלְשִׁים בַּלֵּילוֹת כְּמוֹ רוּחוֹת לַחְטֹף נָשִׁים וִילָדִים הַהוֹלְכִים

בַּחֹשֶׁךְ אֶל אוֹר זָעִיר אֶחָד הַמֵּאִיר וְנִמְלַט בֵּין בִּתְרֵי הֶהָרִים,

וְנָתְנוּ אוֹתָנוּ בְּיַד הַנָּשִׁים שֶׁהָיוּ חֲסוּדוֹת יֶתֶר עַל הַדִּין

וְהוֹרוּ אִמְרוּ שָׁלוֹם לְאִמְּכֶם כִּי נוֹסְעִים אֲנַחְנוּ צָפוֹנָה מִכָּאן

וּכְבָר מְחַכִּים לָכֶם שָׁם אֲנָשִׁים טוֹבִים שֶׁיֵּדְעוּ לַחְמֹל עֲלֵיכֶם,

וְזָ'קִי אָמַר אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ וַאֲנִי לֹא אוֹמֵר לְאִמָּא שָׁלוֹם

וַאֲנִי אָחַזְתִּי אוֹתוֹ בְּיָדוֹ וְהוֹלַכְתִּי אוֹתוֹ בְּכֹחִי לְפָנַי

וְאִמָּא כְּבָר לֹא הָיְתָה שָׁם, וַאֲנִי, נָשַׁקְתִּי רֹאשׁוֹ שֶׁל אָחִי.

וְנָסַעְנוּ.

בְּרֵאשִׁית חָשַׁד בָּנוּ מַקְס שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹטְלִים קְצָת מִמְּקוֹמוֹ בְּבֵיתוֹ.

כָּל הַכִּסְּאוֹת הָיוּ כִּסְּאוֹתָיו וְכָל הַפְּתָחִים הָיוּ דַּלְתוֹתָיו

וְכָל הַתְּרִיסִים שֶׁהָיוּ מוּגָפִים לֹא הוּא שֶׁפָּתַח רַק אֲנַחְנוּ, אָמַר.

הָיָה נָע וְהוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַדִּירָה וְלוֹחֵשׁ בֵּינוֹ לְבֵינוֹ דְּבָרִים

כְּמִי שֶׁמַּשְׁבִּיעַ אֶת כָּל הַכֵּלִים לְבַל יִגְּעוּ בָּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים,

וּפְרִידָה הָיְתָה מְיַסֶּרֶת אוֹתוֹ בְּרוֹךְ וְאוֹמֶרֶת אַחֶיךָ הֵם, מַקְס,

הֵם בָּאוּ אֵלֶיךָ מִן הַמִּלְחָמָה כְּמוֹ אֶל הָאָח הַגָּדוֹל,

שְׁמֹר עֲלֵיהֶם עַד אֲשֶׁר נַחְזִיר אוֹתָם שְׁלֵמִים וּבְרִיאִים לְאִמָּם,

וּמַקְס אָמַר אֶשְׁמֹר, וְאָז הִיא תִּהְיֶה גַּם אִמָּא שֶׁלִּי. 

לֹא יָצְאוּ יָמִים אֲחָדִים וּמַקְס הָיָה מִתְנָאֶה בַּכְּפָר כִּי הוּא

הַשּׁוֹמֵר עַל הַיוּדֶן בּוּבֶּן שֶׁלּוֹ, כָּךְ הָיָה שְׁמֵנוּ בְּפִיו,

וּבַכְּפָר דִּבְּרוּ בָּנוּ מְאוֹד נִכְבָּדוֹת וְהָיִינוּ Die Fluchtlings Kinder[5]

וְהַגְּבֶרֶת פְרָאוּ מָאיֶיר מִמּוּל שֶׁהָיְתָה מוֹזֶגֶת לָנוּ מִיָּד כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָנוּ

נֶקְטָר תַּפּוּחִים אוֹ אֲפַרְסְקִים קָרְאָה לָנוּ יַלְדֵי מִלְחָמָה

וְרַק הַמּוֹרֶה הֶר אִימְלֶר זָכוּר לַטּוֹב שֶׁלִּמֵּד אֶת כָּל יַלְדֵי

הַכְּפָר כֻּלָּם בְּכִתָּה אַחַת קָרָא לִי בִּשְׁמִי אֶרְוִין מָאיֶיר

וּלְזָ'קִי זַ'ק מָאיֶיר בִּשְׁמוֹ, וְהַכֹּמֶר – Die Kinder bei Frieda.

פְרִידָה הִנְהִיגָה לָנוּ יָמִים שֶׁל סֵדֶר מֻקְפָּד עַל פִּי הַשָּׁעוֹן,

שְׁעַת הַשְׁכָּמָה, אֲרוּחָה, בֵּית הַסֵּפֶר, שְׁעַת מְנוּחָה וּשְׁעַת מִשְׂחָקִים

וְיוֹם בְּשָׁבוּעַ בַּעֲבוֹדַת הַגִּנָּה הַקְּטַנָּה וְיוֹם לִכְתֹּב

שׁוּרָה אוֹ שְׁתַּיִם תּוֹסֶפֶת לְמָה שֶׁכָּתְבָה פְרִידָה לְאִמָּא מִדֵּי שָׁבוּעַ,

דְּבָרִים שֶׁהָיְתָה קוֹרֵאת לָנוּ בְּקוֹל בְּטֶרֶם סָגְרָה מַעֲטֶפֶת.

אַךְ בֵּין לְבֵין כָּל הַסֵּדֶר הַזֶּה הָיִינוּ מוֹצְאִים גַּם, זָ'קִי וַאֲנִי,

זְמַן לְשׁוֹטֵט קְצָת וּלְהַמְצִיא לָנוּ מִינֵי מִשְׂחָקִים בְּלִי יְלָדִים,  

וּמְדַמִּים כִּי אֲנַחְנוּ כּוֹבְשִׁים יַבָּשׁוֹת וְיַמִּים רְחוֹקִים וּמוֹלְכִים עַל שְׁבָטִים

וּמְלַמְּדִים אוֹתָם שִׁירִים שֶׁשָּׁרוּ בְּאֶגְלִיזָאוּ עַל מִגְדַּל הַשָּׁעוֹן,

וּמְסַפְּרִים לִפְרִידָה שֶׁאָנוּ אֵחַרְנוּ מְעַט כִּי טָעִינוּ לַחְזֹר.

וּמַקְס שֶׁהָיָה בּוֹלֵשׁ אַחֲרֵינוּ הָיָה אוֹמֵר לָהּ כִּי כְּבָר שַׁבְנוּ מִזְּמַן.

אָז הָיְתָה מוֹשִׁיבָה אוֹתָנוּ לִצְבֹּעַ מִינֵי קְלָפִים שֶׁהָיְתָה מְבִיאָה

מִן הַכְּנֵסִיָּה, דְּיוֹקְנָאוֹת קְדוֹשִׁים. כֻּלָּם, אָמְרָה, קְדוֹשִׁים שֶׁל הַבְּרִית

הַיְּשָׁנָה כְּמוֹ אָדָם, וְנֹחַ, וְאַבְרָהָם, וְיִצְחָק עַל מוֹקֵד, וְיַעֲקֹב בַּצֹּאן, 

וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת אֲנִי רוֹצָה לְהַחֲזִיר לְאִמָּא אֶת הַיְּלָדִים

יְהוּדִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ כְּשֶׁהִיא מָסְרָה אוֹתָם, לָנוּ בְּאֶגְלִיזָאוּ, 

עַד שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם וְהַכֹּל יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ, גַּם אַתֶּם, וַאֲבִיכֶם,

וְגַם אֲחִיכֶם הַקָּטָן, וְגַם אִמְּכֶם הַטּוֹבָה הַמְּחַכָּה לְכֻלָּם.

וְהָיִינוּ צוֹבְעִים קְדוֹשִׁים.

וְהָיוּ יָמִים שֶׁל שְׂמָחוֹת בַּכְּפָר, וְהָיוּ לֵילוֹת שֶׁל תַּהֲלוּכוֹת

וַאֲבוּקוֹת וּצְנוֹנִים חֲלוּלִים שֶׁהָיוּ לַאֲהִילִים לְנֵרוֹת בּוֹעֲרִים

וּמַסֵּכוֹת וּמִינֵי רַעֲשָׁנִים, וַאֲנַחְנוּ זָרִים אֲבָל כְּבָר הוֹלְכִים

כְּאִלּוּ אֵינֶנּוּ אֶלָּא גַּם אֲנַחְנוּ יַלְדֵי אֶגְלִיזָאוּ הַמְּאֻשָּׁרִים.

וְהָיוּ יָמִים שֶׁל בָּצִיר, וְיָמִים שֶׁל סֻלָּמוֹת עַל עֲצֵי דֻּבְדְּבָן

וְקָטִיף, וְיָמִים שֶׁל אִסּוּף פִּטְרִיּוֹת אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם בַּיְּעָרוֹת

וְהַרְבֵּה יָמִים אֲרֻכִּים בָּהֶם לֹא שָׁמַעְנוּ דָּבָר מִכָּל שֶׁהָיָה

בְּאוֹתָם הַיָּמִים, כִּי נִקְטַפְנוּ לְתוֹךְ יָמִים אֲחֵרִים בְּאֶגְלִיזָאוּ.

מַקְס לֹא טִיֵּל עַל הָרַיְין.

הוּא פָּחַד פַּחַד מָוֶת מִמַּיִם, חָשַׁד כִּי נָהָר עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו

וְרַק מְהַמְּרִים שׁוֹטִים אֵינָם יוֹדְעִים כִּי כָּךְ יִקְרֶה וְיוֹצְאִים

לְטִיּוּלִים עַל שְׂפַת הָרַיְין וְהָרַיְין בּוֹגְדָנִי, הוּא יָדַע.

הוּא הָיָה מְחַכֶּה לָנוּ עַד שֶׁנָּשׁוּב, וְהָיָה מְיַסֵּר בְּמַבָּט אֶת פְרִידָה

נִכְנַס לְחַדְרוֹ טוֹרֵק אֶת הַדֶּלֶת, מַשְׁמִיעַ בְּקוֹל הַקְּלָלָה הַיְּדוּעָה 

וַאֲנַחְנוּ, זָ'קִי וַאֲנִי, הָיִינוּ יוֹשְׁבִים לְיַד הַחַלּוֹן מַבִּיטִים

בַּיּוֹם הַדּוֹעֵךְ עַל הָרְחוֹב הַיּוֹרֵד מִן הַגִּבְעָה אֶל הַמַּיִם

וְלֹא יוֹדְעִים דָּבָר.

הַמִּלְחָמָה מִשּׁוּם מָה נִגְמְרָה. הַמֵּתִים לֹא יָדְעוּ. הַחַיִּים שׁוּב יָצְאוּ

לְהַלֵּךְ בִּשְׁבִילֵי הָעוֹלָם הֶחָרֵב, אִישׁ וְאִשָּׁה אֶל אֲשֶׁר שָׁם הָיָה 

מִפְתָּן שֶׁצִּפָּה לְבוֹאָם.

גַּם אֶגְלִיזָאוּ נִגְמְרָה. נִסְגְּרָה. גֹּרַשְׁנוּ. מִשָּׁם. וְאִמָּא גֹּרְשָׁה  

וְעָשִׂינוּ שׁוּב יַחַד הַדֶּרֶךְ כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ אוֹתָהּ עַד אֲשֶׁר בְּ-La Cure

הִפְרִידוּ בֵּינֵינוּ, כִּי בְּ-La Cure חָצִינוּ בְּלֹא רְשׁוּת אֶת הַמָּוֶת,

וְכָךְ זֶה הָיָה, כָּךְ כָּל שֶׁהָיָה עַד אָז הָיָה פָּשׁוּט מָה שֶׁהָיָה,

וּמָה שֶׁנִּהְיָה הָיָה גַּם פָּשׁוּט מָה שֶׁנִּהְיָה, כִּי זֶה כָּךְ הָעוֹלָם,

כָּל אָדָם וְעוֹלָמוֹ, כָּל אָדָם וְכִלְאוֹ, כָּל אָדָם וְהָרַיְין שֶׁלּוֹ.

מַקְס נִקְבַּר בְּבֵית הֶעָלְמִין שֶׁל כְּפַר אֲבוֹתָיו עָטוּף בְּטַלִּית.

פְרִידָה הָלְכָה לְבַדָּהּ לְעוֹלָמָהּ, וְאִישׁ לֹא הָיָה עַל קִבְרָהּ לְסָפְדָהּ.

הִדְלַקְתִּי נֵר לְנִשְׁמָתָהּ.

20.01.2020

[1] Eglisau – כפר בצפון שווייץ על גבול גרמניה. 

בשנת 1943 הוגלו לשם המשורר ואחיו על ידי שלטונות שווייץ. אימם הופרדה מהם והושלכה למאסר בעיר לוזאן בעוון חציית הגבול מצרפת הכבושה. עוד קודם לכן האב נתפס על ידי הגסטפו, ולאחר המלחמה נודע שנרצח באושוויץ.

בספרו "אישה אחת" (ספריית מעריב, תשע"א 2010) תיאר המשורר את מסע הבריחה.

[2] und ruhig fliesst der Rhein – בְּנַחַת שׁוֹטֵף הַנָּהָר. מתוך "לורליי", היינריך היינה (בתרגום פנחס שדה).

[3] עַל נְעָרוֹת זְהוּבוֹת שֵׂעָר שֶׁטָּבְעוּ בְּאַהֲבָה בְּמֵימֵי הַנָּהָר – הכוונה לאגדה המיתולוגית על הנערה זהובת השיער שקפצה אל מותה, ממרומי הסלע לורליי אל תוך הריין הגועש, בעקבות מי שדימתה לאהובה.

[4] הכפרים Endingen ו-Lengnau בקנטון Aargau היו המקומות היחידים בשווייץ שבהם הורשו יהודים לשבת עד 1860.

[5] Die Fluchtlings Kinder – ילדי הפליטים.