דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
שירים / ענת קוריאל
תרומה
הַנַּעֲרָה חִכְּתָה שֶׁבַע שָׁנִים
כְּדֵי שֶׁשְּׂעָרָהּ יִהְיֶה אָרֹךְ מַסְפִּיק
לִתְרוּמָה. בְּבוֹא הַיּוֹם קָלַע הַסַּפָּר
מִשְּׂעָרָהּ צַמָּה אֲרֻכָּה וַעֲבֻתָּה
וְגָזַר בִּמְחִי יָד.
בְּאַפָּהּ עָלָה רֵיחַ שָׂרָף רֵיחָנִי
כְּאִלּוּ כָּל הַחֲפִיפוֹת שֶׁעָשְׂתָה
רֻכְּזוּ לְתַמְצִית.
הִיא חָשְׁבָה עַל הַמַּסְרֵק
שֶׁעָבַר בְּרֹאשָׁהּ אַלְפֵי פְּעָמִים
לְסַלֵּק מִכְשׁוֹלִים, לְהָפִיק מֶשִׁי.
אָרְזָה אֶת הַצַּמָּה הַגְּזוּזָה בִּנְיַר צֶלוֹפָן,
שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְאֹסֶף שִׁבֳּלִים עֲזוּבוֹת בַּשָּׂדֶה.
אַךְ בַּלַּיְלָה לֹא הִצְלִיחָה לְהֵרָדֵם
יָפְיָהּ נִתַּק מִמֶּנָּה,
שָׁכְכָה רוּחַ נְתִינָתָהּ.
לִפְנוֹת בֹּקֶר קָבְרָה אֶת צַמָּתָהּ בַּגִּנָּה
תַּחַת שִׂיחַ הַלִּילָךְ,
קְשׁוּרָה וּצְרוּרָה בְּתוֹךְ אֲרוֹן צֶלוֹפָן.
הטפסן
אָדָם אֶחָד בְּעִירִי
טִפֵּס עַל מִגְדַּל הַמַּיִם.
מְכַבֵּי הָאֵשׁ הֻזְעֲקוּ לַמָּקוֹם
רָאוּ אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה
שָׁר וְרוֹקֵד עַל הַמִּגְדָּל,
הוּא כְּלָל לֹא חִפֵּשׂ לָרֶדֶת
לִמְקוֹם מִבְטַחִים.
מְכַבֵּי הָאֵשׁ פָּרְשׂוּ אֶת מְנוֹף הַגְּבָהִים
וְהֶעֱלוּ צֶוֶת שִׁכְנוּעַ
אַךְ הַטַּפְסָן לֹא הִקְשִׁיב, רָצָה שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ
יִשְׁמַע אֶת תַּאֲוַת הַשִּׁירָה שֶׁהִתְעוֹרְרָה בּוֹ.
הוּא לֹא הֵבִין לָמָּה לוֹ לִכְבֹּשׁ
אֶת תְּשׁוּקָתוֹ.
לֹא הָיוּ בּוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל אוֹ מְבוּכָה
שִׁירָתוֹ הָיְתָה צְלוּלָה וּלְבָבִית
רִקּוּדוֹ הָיָה מְשֻׁחְרָר
כְּאִלּוּ הוּא מֵעִיף נַיֶּרֶת לַשָּׁמַיִם.
הוּא חָשׁ שֶׁהִגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ.