מֹאזְנַיִם

שירים / עירית קינן

עומדת יחפה

            לעמנואל לוינס

עוֹמֶדֶת יְחֵפָה. נְהַר הַזְּמַן שׁוֹצֵף סְבִיב קַרְסֻלַּי,
מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלַי הַחוֹל נִגָּר וּמִתְרוֹקֵן.
הוֹ עִמָּנוּאֵל, עִמָּנוּאֵל, נִכְפְּתוּ חַיַּי אֵלֶיךָ,
קְרִיאָתְךָ מְעַנָּה אֶת נַפְשִׁי, לֵילוֹת כְּיָמִים נוֹקְשׁוֹת פְּנֵי הָאֲחֵרוּת
עַל סִפִּי.
נִסְחָף שְׁעוֹן הַחוֹל, עִמָּנוּאֵל, תַּעֲצוּמוֹת קוֹלְךָ מִתְרַחֲקוֹת,
וְהַדְּמָמָה נִכְבֶּשֶׁת בְּתוּגָה שֶׁל קֹצֶר יָד.
עוֹמֶדֶת יְחֵפָה;
אוּלַי אַרְכִּין רֹאשִׁי לְרֶגַע, אַסְכִּין עִם שֶׁטֶף הַנָּהָר,
הַמַּיִם יִשְּׂאוּ אֶת גּוּפִי, וְשִׂמְלָתִי תִּתְבַּדֵּר כְּמִפְרָשׂ
בָּרוּחַ הַקַּלָּה.
מַשָּׁב רַךְ שֶׁל שִׁכְחָה יְלַטֵּף אֶת פָּנַי
וְשֶׁקֶט גָּדוֹל יָבוֹא

תכלת

אוּלַי בָּאָה הָאֱלֹהִים מִן הַיָּם.
תְּכֵלֶת פַּסְטֵלִית שֶׁאֵין לָהּ שֵׁם נִגְלֵית כְּנֵס לְהֶרֶף,
וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים לֹא תִּוָּדַע.
הַזּוֹכִים לְנֹגַהּ אוֹרָה, הֲלוּמֵי יִפְעָה וְיֹפִי, יְחַפְּשׂוּ
אַחֲרֶיהָ לְעוֹלָם. טְרוּפֵי גַּעְגּוּעִים יָשׁוּבוּ אֶל הַחוֹף,
עֵינֵיהֶם קְרוּעוֹת,
מְשַׁחֲרִים לְעִקְבַת הֱיוֹתָהּ.
יֵשׁ שֶׁיִּקְפְּצוּ אֶל הַיָּם לְבַקְּשָׁהּ,
וַיֹּאבְדוּ בִּמְצוּלוֹת כְּמִיהָתָם.
רַב הַכָּחֹל בַּתֵּבֵל וְאֵין תָּכֹל כַּתְּכֵלֶת הַזֹּאת,
לֹא בָּרָקִיעַ, וְלֹא בַּמַּיִם, לֹא בְּחֵפֶץ וְלֹא בִּתְמוּנָה.
רַק מִדֵי שָׁנִים אוֹ נֵצַח,
תַּעֲלֶה מְלוֹא שִׁפְעָתָהּ מִן הַיָּם, וְכָל רוֹאֶיהָ יִשְׁתָּחוּ.