דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים

אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל

שירים / נדב ליניאל

כתובה

כְּבוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים
הוּא כָּבְדָּם שֶׁל דְּבָרִים
בְּשֹׂמֶת בָּשְׂמַת הַרְדּוּף וְיַסְמִין
וְרִקְמַת צִלָּן בִּפְנֵי הָאָרֶץ.
מֵאַבְנֵי הַבַּיִת
סִתַּתִּי מַצֵּבָה לְזֵכֶר הַבַּיִת.
וְאֶת הַר הָעֲצֵבָה וְאֶת הַר הַבְּשׂוֹרָה
יִשְׁחַק הַזְּמַן
לְאָבָק אוֹ לְחַלּוּק וְאֶבֶן קֶלַע,
כְּבוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים
הוּא כָּבְדָּם שֶׁל דְּבָרִים:
עָנָן עָשׂוּי יָם וּמָטָר,
אֵשׁ עֲשׂוּיָה עֵץ וְעָפָר.


סידן

כְּמוֹ יֶלֶד וִיקְטוֹרְיָאנִי, רָזֶה, מָזֶה
הַמְּלַקֵּק אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִתּוֹךְ
מַחְסוֹר בְּסִידָן
מֵרֹב בְּדִידוּת
נָגַעְתִּי בְּעוֹרוֹ שֶׁל כָּל מִי
שֶׁהִסְכִּים לַחֲלֹף עַל פְּנֵי
אֲפִלּוּ בִּמְחִיר הַרְעָלַת הָעוֹפֶרֶת
אוֹ זַרְנִיךְ הַמֵּלַנְכּוֹלְיָה
הַדָּבֵק בָּאֶצְבָּעוֹת
עַד שֶׁבָּנִיתִי אֶת קִירוֹת בֵּיתִי
לְבֵנָה לְבֵנָה
מִטִּיחַ הַבְּדִידוּת
וְהִנֵּה, אַתָּה כָּאן
יוֹשֵׁב עַל סַפָּה
מַדְלִיק אוֹר
צוֹפֶה בַּנּוֹף הַנִּשְׁקָף בַּחַלּוֹן
מוֹזֵג חָלָב בַּקָּפֶה.


נוף

אַתָּה מֵבִין?
אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת תַּחְבִּיר הָעֵצִים:
אֶת שְׂפָתָם הַכְּבֵדָה שֶׁל עֲצֵי הַשַּׁדָּר
אֶת שְׂרִיטַת הַמְּחָטִים בָּרוּחַ
אֶת הַשֶּׁלֶג הַמַּכְרִיעַ עֲנָפִים
אוֹ אֶת עֲצֵי הַסֶּקְווֹיָה הָרְחוֹקִים
הַנִּצָּבִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַר אוֹ עֻבְדָּה

אֵינְךָ מֵבִין?
אֲנִי מֵבִין אֶת דִּקְדּוּק הַנּוֹף:
לְשׁוֹנָם הַסְּבוּכָה שֶׁל עֲצֵי הַזַּיִת
שֶׁטֶף הַדָּם בִּוְרִידֵי הַקְּטָלָב
לְשׁוֹנָם הַנִּפְתֶּלֶת שֶׁל עַנְפֵי הָאֵלָה
דִּמְעוֹת הָרִמּוֹן
רֵיחוֹ הֶחָרִיף שֶׁל הֶחָרוּב
כְּמוֹ אַחֲרֵי מַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה

כְּמוֹ עֲצֵי הַאֵיקָלִיפְּטוּס
לָמַדְתִּי לְהַעֲמִיק בָּאֲדָמָה הַסְּחוּפָה
לְדַבֵּר בְּלִי שֹׁרֶשׁ אוֹ מִבְטָא
רַק כְּדֵי שֶׁאוּכַל
לִקְרֹא בְּשִׁמְךָ

 

נטיפים

א.
כִּי הָיִינוּ יְלָדִים
וְרָצִינוּ מְאוֹד
לִגְבֹּהַּ
שֶׁיֵּאָסֵף בָּנוּ
גִּיר הַזְּמַן
בִּמְתִינוּת
שֶׁתַּגִּיר אֶל תוֹכֵנוּ
הַבַּגְרוּת
כְּמוֹ דְּבַשׁ

לֹא שַׂמְנוּ לִבֵּינוּ
לַתּוּגָה הָעֲכוּרָה
שֶׁדָּלְפָה
כְּמוֹ צִנּוֹר בָּקוּעַ
בֵּין קִירוֹת הַבַּיִת
אוֹ בֵּין חַדְרֵי הַלֵּב
שֶׁנָּגְעָה לְבַסּוֹף
בְּאַחֲרִית יָמֵינוּ
שֶׁנֶּאֶגְרָה לְאַט
מִתּוֹךְ תִּקְרַת הָאֲדָמָה

ב.
לֹא שַׂמְנוּ לִבֵּינוּ
לַתּוּגָה הָעֲכוּרָה
שֶׁדָּלְפָה
כְּמוֹ
צִנּוֹר בָּקוּעַ
בֵּין קִירוֹת הַבַּיִת
אוֹ בֵּין חַדְרֵי הַלֵּב
שֶׁנָּגְעָה לְבַסּוֹף
בְּאַחֲרִית יָמֵינוּ
שֶׁנֶּאֶגְרָה
לְאַט
מִתּוֹךְ
תִּקְרַת
הָאֲדָמָה

כִּי הָיִינוּ יְלָדִים
וְרָצִינוּ מְאוֹד
לִגְבֹּהַּ
שֶׁיֵּאָסֵף בָּנוּ
גִּיר הַזְּמַן
בִּמְתִינוּת
שֶׁתַּגִּיר אֶל תוֹכֵנוּ
הַבַּגְרוּת
כְּמוֹ דְּבַשׁ

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp