מֹאזְנַיִם

אני רוצה שתיתני לי את העור להתכסות – שירים מהמחלקה הסגורה / אורי פרסטר

כף היד של שני

״הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת״
דליה רביקוביץ

הַבַּיִת שֶׁל שָׁנִי אָחוּז בְּכַף יָדָהּ,
סָדוּק וְשַׁבְרִירִי, עֲשׂוּי קִירוֹת קְרִיסְטָל.
הִיא מְטִיחָה אֶגְרוֹף בַּקִּיר שֶׁכְּנֶגְדָּהּ –
הַדַּחַף מִתְגַּבֵּר, הַגּוּף שׁוּב מְטֻלְטָל.

רְאִי אֵיךְ יַד שָׁנִי דּוֹפֶקֶת בַּקִּירוֹת.
רְאִי אֵיךְ יַד שָׁנִי מַכָּה כְּדֵי לִכְרוֹת.
רְאִי אֵיךְ יַד שָׁנִי הוֹפֶכֶת לְכָחֹל.
רְאִי אֵיךְ הַבָּשָׂר הוֹפֵךְ קִירוֹת לְחוֹל.

הַבַּיִת שֶׁל שָׁנִי חוֹלוֹת מְנַצְנְצִים,
מוּטָל בְּכַף הַיָּד, נָע בֵּין דְּחָפִים גַּסִּים.
הַבַּיִת שֶׁל שָׁנִי בָּשָׂר סָגֹל מֻדְלָק.
נִצְבַָּע אַבְקַת קְרִיסְטָל. עוֹרָהּ כְּבָר מְצֻלָּק.

שָׁנִי וְכַף בֵּיתָהּ צְבוּעִים בְּצֶבַע דָּם.
עַכְשָׁו יִהְיוּ אֶחָד, הַדַּחַף שׁוּב נָדַם.
כְּשֶׁאֵין קִירוֹת בֵּטוֹן, גּוּפָהּ הוֹפֵךְ אָבָק.
הַבַּיִת וְשָׁנִי מִתְפּוֹרְרִים עַד דַּק.

לידה שקטה

חַיֶּבֶת לִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַכְּבָלִים.
רְסִיסִים יָבִיאוּ יָמִים שֶׁל שַׁלְוָה.
חַיֶּבֶת לְנַפֵּץ אֶת צִוְחוֹת הַיְּלָדִים.
קְרָעִים יְאַחוּ דִּמְמַת הַלֵּדָה.
גַּם כַּאֲשֶׁר הַחֶבֶל תָּלוּי,
גַּם כַּאֲשֶׁר מְחֻיָּבוּת מַחְנִיקָה,
גַּם כַּאֲשֶׁר מְצִיאוּת מוֹצֶצֶת,
גַּם כַּאֲשֶׁר הִיא בּוֹכָה וְנִזְקֶקֶת.
גַּם כַּאֲשֶׁר הִיא מְאֹד צְרִיכָה –

לַמְרוֹת שֶׁצְּרִיכָה, לַמְרוֹת שֶׁחַיֶּבֶת
לַמְרוֹת שֶׁחָלָב וְלַמְרוֹת שֶׁיַּלְדָּה,
לַמְרוֹת שֶׁאָמַרְתְּ לִי אֶתְמוֹל בַּחֲלוֹם –
אַתְּ חַיֶּבֶת לֶאֱחֹז בְּשׁוּלֵי הַכְּבָלִים
אַתְּ חַיֶּבֶת לִחְיוֹת בִּשְׁבִיל הַיְּלָדִים.

בן נעדר

1.
הֵיכָן בֵּן מִסְתַּתֵּר? הַחֶדֶר כְּבָר רֵיק.
הַחֶדֶר כְּבָר רֵיק וְהַשֶּׁמֶשׁ דּוֹעֶכֶת.
הַכּוֹבַע נִפְרָם וְהַקַּשׁ מִסְתַּבֵּךְ.
נוֹתְרוּ רַק טִפּוֹת עַל כִּתְמֵי הָרִצְפָּה.
אֵין לִי כִּוּוּן, וְאֵין לִי מוֹצָא.

קָרָאתִי לְבֵּן בְּקוֹלוֹת שֶׁל יַלְדוּת,
פִּתִּיתִי אוֹתוֹ בְּרֵיחוֹת הָעוּגָה.
הַשְּׁמָרִים כְּבָר תָּפְחוּ, הַבָּצֵק כְּבָר יָבַשׁ,
אַךְ בֵּן נֶעְדָּר, וְאֵין מִי שֶׁיִּירַשׁ.

קָרָאתִי לְבֵּן בְּקוֹלוֹת שֶׁל שְׁפִיּוּת.
חִפַּשְׂתִּי כְּתָמִים שֶׁל נוֹזְלִים בֶּעָפָר.
אַךְ בֵּן מִסְתַּתֵּר, אֵין נוֹצָה שֶׁתַּסְגִּיר.
הָאֲדָמָה הִתְהַפְּכָה, וְאֵין מִי שֶׁיַּסְבִּיר.
קָרָאתִי לְבֵּן, הוּא אֵינֶנּוּ חוֹזֵר.
הַטִּפּוֹת נִסְפְּגוּ,
הַבָּצֵק הִתְפּוֹרֵר.

2.
אִמָּא שֶׁל בֵּן כְּבָר בַּת מַחְלָקָה,
מְהַלֶּכֶת בַּחֶדֶר, הַדֶּלֶת טְרוּקָה.
מְבַקֶּשֶׁת לִמְצֹא אֲנִיצִים שֶׁל נוֹצוֹת.
מְפַזֶּרֶת רֵיחוֹת שֶׁל יַלְדוּת וְעוּגָה.

אִמָּא שֶׁל בֵּן כְּבָר אֵינֶנָּה חוֹלֶמֶת.
הַגָּדֵר הִיא הַבַּיִת, הַשָּׁמַיִם אֵינָם.
מְיַשֶּׁרֶת כּוֹבָעִים שֶׁקָּלַע לָהּ הַיֶּלֶד.
מִסְתַּתֶּרֶת מִשֶּׁמֶשׁ, מְבַקֶּשֶׁת לָהּ יָם.

אִמָּא שֶׁל בֵּן כְּבָר אֵינֶנָּה יוֹדַעַת
הֵיכָן מְצִיאוּת וְהֵיכָן הַתְּרוּפָה.
מְבַקֶּשֶׁת תִּינוֹק, הִיא חוֹלֶצֶת שָׁדַיִם,
מִתְחַנֶּנֶת לְפֶה שֶׁיִּינַק אֶת חֲלָבָהּ.

3.
בֵּן מְהַלֵּךְ מִקָּצֶה אֶל קָצֶה
וְאוֹמֵר לָךְ מִלִּים שֶׁאֵין בָּהֶן מַיִם.
מִתְקָרֵב וּמַבִּיט לָךְ עָמֹק בָּעֵינַיִם,
הוּא מַבִּיט וְאוֹמֵר: "תִּשְׁתִּי, אַתְּ צְמֵאָה."

משירי מיכל

מִיכַל מְחַכָּה לָךְ, שׁוֹכֶבֶת בַּחֶדֶר.
הִיא רוֹצָה לְדַבֵּר אַךְ אֵינָהּ יְכוֹלָה.
הִיא רוֹצָה לְהַגִּיד לָךְ: אֲנִי כְּבָר בְּסֵדֶר.

מְנַסָּה לְחַיֵּךְ וְלִשְׁמֹר עַל הַסֵּדֶר.
הִיא רוֹצָה שֶׁתִּרְאִי שֶׁהִיא כְּבָר לֹא חוֹלָה.
מִיכַל מְחַכָּה לָךְ, שׁוֹכֶבֶת בַּחֶדֶר,

גּוּפָהּ מְכֻוָּץ, מִסְתַּתֵּר תַּחַת סְוֵדֶר.
הִיא שׁוֹתֶקֶת, הָרַעַד הוֹפֵךְ לְקוֹלָהּ.
הִיא רוֹצָה לְהַגִּיד לָךְ: אֲנִי כְּבָר בְּסֵדֶר.

עֵינַיִךְ חַלּוֹן וְגוּפָהּ עַל הָאֶדֶן.
שִׁמְרִי עַל מִיכַל מִפְּנֵי נְפִילָה.
הִיא עוֹד מְחַכָּה לָךְ, שׁוֹכֶבֶת בַּחֶדֶר,

גּוּפָהּ מְקֻפָּל וְיָדָהּ עַל הַהֶדֶק.
הִיא שׁוֹתֶקֶת כְּדֵי לְהַחְנִיק יְלָלָה.
הִיא רוֹצָה לְהַגִּיד לָךְ: אֲנִי כְּבָר בְּסֵדֶר.

הִיא אֵינֶנָּה רוֹצָה שֶׁתִּרְאִי אֶת הַסֶּדֶק.
מְחַיֶּכֶת בַּחוּץ וּבִפְנִים מִתְכַּלָּה.
מִיכַל מְחַכָּה לָךְ, שׁוֹכֶבֶת בַּחֶדֶר.
הִיא רוֹצָה לְהַגִּיד לָךְ: אֲנִי כְּבָר בְּסֵדֶר.