שירים / לי ממן
מהו
what is the word
(Samuel Becket)
מַהוּ שֶׁבָּעַט בְּתוֹכָהּ בְּכָל הַדְּפָנוֹת
מָה הִתְמַלֵּא וּמָה הִתְרוֹקֵן
מָה קָדַם לְמָה, מַהוּ שֶׁבַּלֵּילוֹת
מְכַרְסֵם, שֶׁאֵינֶנּוּ נִשְׁמָע
לִסְפִירַת הַשָּׁבוּעוֹת, הִתְרַבּוּת הַתָּאִים, הַקֶּצֶב
הַמְּקֻבָּל שֶׁל הַגְּדִילָה, שֶׁאֵין לוֹ פֶּתַח
כְּנִיסָה אוֹ יְצִיאָה
שֶׁהִתְפִּיחַ אֶת רַחְמָהּ, דַּוְקָא אַחֲרֵי
שֶׁהַתִּינוֹק כְּבָר יָצָא, מַהוּ
שֶׁהָלַךְ וְגָדַשׁ אֶת גּוּפָהּ, חָצַץ
בֵּינָהּ לְבֵין הָעֲגָלָה, בֵּינָהּ לְבֵין
הַמִּלָּה –
מָה לֹא סִפְּרוּ לָךְ כְּשֶׁהָיִית יַלְדָּה
בְּכָל אִמָּא יֵשׁ חַיָּה
בְּסַכָּנַת הַכְחָדָה
בינתיים את אוהבת אותי וחושבת שאני הכי
אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָךְ סִפּוּר עַל אֵם וּבַת שֶׁתָּעוּ יַחַד בַּיַּעַר
קוֹלַעַת אִתָּךְ נַחֲשֵׁי בָּצֵק לְחַלָּה עֲקֻמָּה מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים
רַכָּה, מַשְׁכִּימָה אוֹתָךְ בַּבְּקָרִים וְאַתְּ מַבִּיטָה בִּי
כְּאִלּוּ בְּמוֹ יָדַי בָּרָאתִי אֶת הַבֹּקֶר
לְמַעֲנֵךְ. לֹא מַעְלָה בְּדַעְתֵּךְ
עַד כַּמָּה הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן.
אַתְּ מַאֲמִינָה מֵעֵבֶר לְכָל צֵל שֶׁל סָפֵק
שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה בִּשְׁבִילֵךְ כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת
וּבֶאֱמֶת אֲנִי מְנַסָּה
לְהַגִּישׁ לָךְ אֶת מִנְחוֹתַי כְּשֶׁהֵן שְׁלֵמוֹת
אוֹ לְפָחוֹת לְהַסְתִּיר הֵיטֵב אֶת כָּל הָאוֹרֵב
לְכַרְסֵם בְּשׁוּלֵיהֶן, צוֹבֵט
מִדֵּי לַיְלָה בִּשְׁנָתִי, אוֹמֵר
שֶׁאֶפְשָׁר יוֹתֵר. אֶפְשָׁר יוֹתֵר
משירת הבית
לֹא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ בְּרִיָּה בּוֹדְדָה כְּאִשָּׁה
שָׁעָה שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת בֵּיתָהּ.
מְקַפֶּלֶת אֶת הַבְּגָדִים וְעוֹרֶמֶת.
מַנִּיחָה כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ וְאֶת דַּעְתָּהּ אֵינָהּ מַנִּיחָה.
מִדֵּי יוֹם שָׁב הָאָבָק לְכַסּוֹת עַל זִכְרוֹנוֹתֶיהָ
עַד שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת עוֹד מָה רָצְתָה. מָה פֵּרוּשׁ אֵשׁ
שֶׁאֵינָהּ כּוֹרַעַת תַּחַת כָּבְדּוֹ
שֶׁל תַּבְשִׁיל.
אֵין זוּלַת בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה פְּרָט לְאִשָּׁה. רַק הִיא
וְעִתּוֹתֶיהָ הַחוֹלְפוֹת עַל יָדָהּ. עֲתִידָה
פָּרוּשׂ לְפָנֶיהָ, צַר כִּפְרוֹזְדוֹר.
עֲבָרָהּ רָחָב וּפָקוּחַ בְּגַבָּהּ
כְּאֹפֶק מְהֻפָּךְ. כְּחוֹפִים שֶׁנִּשְׁטְפוּ.
הָאִשָּׁה מְנִיסָה מִפָּנֶיהָ מַיִם עֲכוּרִים בִּתְנוּעָה רְחָבָה.
מַבְרִיחָה כְּתָמִים וְאָבָק, מְפַנָּה מָקוֹם
לַאֲחֵרִים שֶׁיָּבוֹאוּ תַּחְתָּם.
הִנֵּה הִיא יוֹצֵאת אֶל הַמִּרְפֶּסֶת, גּוֹרֶרֶת שָׁטִיחַ כָּבֵד.
מְטִיחָה שׁוּב וָשׁוּב אֶל הַמַּעֲקֶה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל.
כָּל הַצִּפּוֹרִים נָסוֹת עַל נַפְשָׁן.