דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
שירים / יפתח אלוני
יותר ויותר
1.
יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֵין לִי מָה לְבַקֵּשׁ.
אָחוּז קֶסֶם וְאֵימָה אֲנִי מִתְגַּלְגֵּל אָחוֹרָה,
הַכְּנָפַיִם בָּלוֹת, לְבוּשׁ הַמּוּמְיָה נִפְרָם.
מִגֹּלֶם אֶל זַחַל לַח.
בִּטְנִי אֲרֻכָּה עַל הָאֲדָמָה,
הַדְּבָרִים וְהַזְּמַן מַבִּיטִים מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה,
כְּמוֹ הַשִּׁבּוֹלִים שֶׁהָרוּחַ כּוֹפֵף מֵעָלַי
כְּשֶׁהִסְתַּתַּרְתִּי בִּשְׂדֵה הַבַּעַל.
הֵן רָכְנוּ, כּוֹלְאוֹת אֶת הַיֶּלֶד בְּצַעֲרֵי בַּצֹּרֶת.
הָיִיתִי פּוֹתֵחַ פֶּה וְסוֹגֵר, בָּטוּחַ שֶׁכְּשֶׁאֶגְדַּל
הַהִתְנַשְּׁמוּת לאֹ תִּהְיֶה גְּנִיחָה
הַבּוֹקַעַת כְּהֵד מִמִּקְוֶה יָבֵשׁ.
"תְּבַקֵּשׁ," לָחֲשׁוּ הַשִּׁבּוֹלִים,
כְּאִלּוּ אֵי־פַּעַם הִתְגַּשֵּׁם רָצוֹן.
"תְּבַקֵּשׁ," קוֹל מִסְתַּנֵּן לִשְׁנַת הַזַּחַל שֶׁלִּי,
כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּלֵב־לִבָּה שֶׁל הָאֲדִישׁוּת הַשְּׁמֵימִית
יוֹתֵר מֵעֵינַיִם. יָד
שֶׁתֶּחֱצֶה מֶרְחַקִּים וְתוּשַׁט.
2.
כְּכָל הַטְּמֵאִים, הַזְּחִילָה הִיא חַיַּי.
הָאֲדָמָה מִתַּחַת לְבִטְנִי סוּסָה.
הָרַגְתִּי אֶת מֶלֶךְ הַצַּיָּדִים, גָּנַבְתִּי אֶת סוּסָתוֹ,
וְחֶדְוַת הָרֶצַח מְכַרְסֶמֶת בִּי בְּעֹנֶג.
עַכְשָׁו הַדְּהִירָה בְּתוֹכִי.
הָרוּחַ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַפִּיל אֶת מִי שֶׁהִסְכִּים לִפֹּל.
זַחַל! לֹא קוֹל אָדָם מְצַוֶּה. זוֹ קִינַת הַצַּיָּד
הַמְּגַשֶּׁשֶׁת לִנְעֹץ אֶת רֹאשִׁי עַל כְּלוֹנָס.
בְּלִי לָדַעַת מָה עָשִׂיתִי
אֲנִי מִתְעוֹרֵר, רֹאשׁ הַסּוּסָה הֶעָיֵף
סָמוּךְ לְרֹאשִׁי, שְׁנֵינוּ מִתְנַשְּׁפִים מֵאוֹתָם נְחִירַיִם.
פִּטמת החול
נוֹלַדְתִּי בְּאַפְלוּלִית הַשָּׂדוֹת.
עוֹרִי בָּעַר בְּקֶשֶׁת הָאֵשׁ שֶׁאַחַר הַקָּצִיר.
אִמִּי קָשְׁרָה אֶת טַבּוּרִי לְעַמּוּד הָאֹהֶל
שֶׁתּוּכַל לָצֵאת לַעֲבֹד.
לָמַדְתִּי לָלֶכֶת בְּמַעְגָּלִים,
לִינֹק מִפִּטְמַת הַחוֹל,
לִמְתֹּחַ יָדַיִם כְּמוֹ צַמָּרוֹת,
לִמְצֹא הֲבָרוֹת לְצוּרוֹת הַדְּבָרִים
כְּמוֹ הָיוּ נְדָנִים.
כְּמוֹ הָיוּ נַרְתִּיקִים.
מִקַּו הַמַּעְגָּל רָאִיתִי אוֹתָהּ
נוֹשֵׂאת מַיִם בַּכַּד הַמְּחֹרָר שֶׁל נְשׁוֹת הַשְּׁאוֹל.
*
הַחֻלְשָׁה חַיָּה בִּי בְּכוֹחַ
וְנֶאֱבֶקֶת עַל קִיּוּמָהּ.
מַמָּשׁ כְּאִלּוּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת בִּי
אִם לאֹ בָּרֶגֶל, בְּצֶלַע.
אִם לאֹ מִתַּחַת לַלֵּב, בַּבִּרְכַּיִם.
מִדֵּי יוֹם אֲנִי עוֹלָה לַמִּזְבֵּחַ.
השיחה
מָה שֶׁקּוֹרֶה לְעוֹלָם לאֹ קוֹרֶה דַּי.
וְהַיּוֹשֵׁב לְיָדִי עַל הַסַּפְסָל אוֹמֵר, "יוֹם יָפֶה הַיּוֹם"
כְּאִלּוּ הַיֹּפִי מַשְׁפִּיעַ עַל הַגּוֹרָל,
עַל אֶצְבְּעוֹת הַדֶּשֶׁא הַמִּתְקַדְּמוֹת וּכְבָר מְלַחֲכוֹת אֶת כַּפּוֹת רַגְלַי,
עַל רֵיחַ הַטַּחַב הַנּוֹשֵׁב מֵהַבָּתִּים, מֵהָאַסְפַלְט, מִזֵּעָתוֹ.
שׁוּב וְשׁוּב אֲנִי חוֹרֵץ אֶת גָּבְהִי עַל גֶּזַע אֶשֶׁל.
כְּבָר אֵינֶנִּי צוֹמֵחַ, רַק מְסַמֵּן אֶת גֹּבַהּ חֲלוֹמוֹתַי.
הַאִם אִי־הִתְיַצְּבוּת אֶל מוּל הַתִּקְוָה הוּא הֶרֶס הַבַּקָּשָׁה?
לָאַחֲרוֹנָה שְׁכֵנִי לַסַּפְסָל שׁוֹתֵק. אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּדַבֵּר עַל מֶזֶג הָאֲוִיר,
אַחַר כָּךְ מִתְרוֹמֵם לְמַשֵּׁשׁ בְּאֶצְבְּעוֹתַי אַחַר הֶחָרִיץ. וּמְבַקֵּשׁ.
מְבֻגָּר שֶׁאֵינוֹ מֵעֵז לִרְאוֹת שֶׁהוּא כְּבָר מְבֻגָּר
וּמַמְשִׁיךְ לְהַצִּיג לְעַצְמוֹ אֶת הַבַּגְרוּת כְּדֶרֶךְ רְאִינוֹעַ
הַמֻּקְרָן עַל הָעַפְעַפַּיִם הַסְּחוּטִים.
אֶתְמוֹל אָמַרְתִּי לִשְׁכֵנִי, "אֲנִי מִתְעַוֵּר".
כְּבָר הָיָה לַיְלָה כְּשֶׁהוּא עָנָה, "לאֹ,
אֵלּוּ עֵינֵי רוּחֲךָ הַמִּסְתַּפְּקוֹת בְּפָנָסִים,
כְּאִלּוּ הֵם כּוֹכָבִים."
