מֹאזְנַיִם

שירים / יעל גלוברמן

סנאית

הִיא לָמְדָה לִהְיוֹת זְהִירָה,
מַטְמִינָה אֶת לִבָּהּ כְּמוֹ סְנָאִית
מֵרָעָב לְרָעָב
בֶּעָפָר, בֵּין פְּקָעוֹת אֲחֵרוֹת
שֶׁמְּחַכּוֹת לְעוֹנָה נְכוֹנָה, עָמֹק
תַּחַת שָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים וְעָלִים יְבֵשִׁים,
וְאָז חוֹמֶקֶת לְהִתְחַבֵּא בְּמָקוֹם אַחֵר,
נִפְרָד מִן הַלֵּב

עַל מִי אַתְּ עוֹבֶדֶת, סְנָאִית,
בְּמִי אַתְּ מְשַׁטָּה
הַגַּעֲגוּעַ פֹּה וְאַתְּ שָׁם, חַ

וּבְאֶמְצַע הַחֹרֶף
אוֹ בִּקְצֵה הָאָבִיב, נַנִּיחַ, אֵיזוֹ עוֹנָה
מִישֶׁהוּ זָלַל לָךְ אֶת הַבַּלּוּט הַהוּא, לֵב

עֻבְדָּה, עַכְשָׁו
הַחֹר פָּעוּר, הַבּוֹר חָפוּר
עָמֹק יוֹתֵר

לְמַטָּה

הֵם מְתַקְּנִים אֶת עֵינֵי הַבֻּבּוֹת
וּמַשְׁחִיזִים אֶת לַהֲבֵי הַסַּכִּינִים.
אֶת קִירוֹת הַבַּיִת הֵם צוֹבְעִים
בְּלָבָן שַׁמֶּנֶת.
הֵם מְטַיְּחִים אֶת הַסֶּדֶק הָאָרֹךְ
שֶׁחָצָה אֶת הַתִּקְרָה כְּמוֹ בָּרָק, בְּרֶגַע
שֶׁצָּנַחְנוּ מִתְנַשְּׁמִים חֲזָרָה אֶל הַסְּדִינִים.
הַיַּלְדָּה אוּלַי יְשֵׁנָה עַכְשָׁו בְּשֶׁקֶט
בַּמִּטָּה הַקַּלָּה, שֶׁנִּסְחֲפָה אֶל קִיר אַחֵר.
עַכְשָׁו כְּבָר לֹא תִּשְׁמַע כָּל הַלַּיְלָה אֶת הוֹרֶיהָ
מְדַבְּרִים עַל הָרָעָב בִּשְׁתֵּי צוּרוֹת שׁוֹנוֹת.

הֵם מְנַעֲרִים אֶת הַכְּסָתוֹת
וּמְמַלְּאִים חֲלָלִים בֵּין הַסְּפָרִים.
מוֹצִיאִים אֶת הָעֲצִיץ עִם הַפִיקוּס הַיָּבֵשׁ
מִחוּץ לַדֶּלֶת.
הֵם זוֹרְקִים אֶת הַמַּרְאָה הַיְּשָׁנָה
עִם הַכֶּתֶם בַּפִּנָּה הַשְּׂמָאלִית.
עוֹד מְעַט לֹא תִּשָּׁאֵר מִמֶּנִּי שְׁגִיאָה אַחַת.