מֹאזְנַיִם

שירים / אלי הירש

מתוך ספר בכתובים

השולחן

אֶת הַסִּפּוּר הַפַנְטַסְטִי הַזֶּה כְּבָר גּוֹלַלְתִּי פַּעַם בְּשִׁיר: אֵיךְ
בְּיוֹם שִׁמְשִׁי שֶׁל שִׁלְהֵי הָאָבִיב אוֹ רֵאשִׁית הַקַּיִץ, בִּשְׁעַת
אַחַר צָהֳרַיִם מֻקְדֶּמֶת, הִתְקַשַּׁרְתְּ אֵלַי מִשּׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים,
מֵחֲנוּתוֹ שֶׁל סוֹחֵר שֶׁהִכִּירָה לָךְ חֲבֶרְתֵּךְ מִיכַל. לָמָּה נִקְלַעְתְּ

לַשּׁוּק דַּוְקָא בַּיּוֹם הַהוּא אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא זוֹכְרִים אֲבָל שְׁאָר
הָעֻבְדּוֹת יְדוּעוֹת: רָאִית שָׁם שֻׁלְחַן כְּתִיבָה בִּמְחִיר מַמָּשׁ טוֹב
שֶׁאָהַבְתְּ בִּמְיֻחָד, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה נָחוּץ לָךְ שֻׁלְחָן כָּזֶה בְּדִיּוּק
(עַד הַיּוֹם, יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים אַחֲרֵי, הוּא מְשַׁמֵּשׁ

אוֹתָךְ; לְמַעֲשֶׂה אַתְּ רְכוּנָה אֵלָיו מַמָּשׁ בְּרֶגַע זֶה, בְּעוֹדִי מְתַקְתֵּק
אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה בַּמַּחְשֵׁב) מִהַרְתְּ לִקְנוֹת אוֹתוֹ, וְהַסּוֹחֵר קָשַׁר
אוֹתוֹ לְגַג מְכוֹנִיתֵךְ (אֶת הַפוֹרְד שֶׁל אָבִיךְ נָטַשְׁתְּ בֵּינְתַיִם לְטוֹבַת
פֶּז'ֹו שֶׁנָּתְנָה לָךְ אִמֵּךְ) וְרַק פְּרָט אֶחָד נוֹתַר לָךְ לְבָרֵר: לְאָן לְהוֹבִיל

אֶת הָרְכִישָׁה הַחֲדָשָׁה: לְבֵית הוֹרַיִךְ (חָזַרְתְּ לָגוּר שָׁם, בַּמִּרְפֶּסֶת,
אַחֲרֵי שֶׁבַּעַל הַבַּיִת שֶׁל סָבָתֵךְ, שֶׁהָיְתָה דַּיֶּרֶת מוּגֶנֶת בְּעִסְקַת
דְּמֵי מַפְתֵּחַ, גִּלָּה שֶׁנֶּכְדָּתָהּ הַבְּכוֹרָה גָּרָה עִמָּהּ, וְהֵקִים מְהוּמָה)
אוֹ אֵלַי. וְזֶה מָה שֶׁשָּׁאַלְתְּ אוֹתִי בְּשִׂיחַת הַטֵּלֵפוֹן הַהִיא מִשּׁוּק

הַפִּשְׁפְּשִׁים. וּמָה עָנִיתִי אֶפְשָׁר לְנַחֵשׁ. הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ נַעֲרוֹן שֶׁמֻּזְמָן
לְהִתְגּוֹרֵר בְּאַרְמוֹנָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה. וְכָךְ עָבַרְתְּ לָגוּר אִתִּי, בְּגִבְעָתַיִם.

המכתבה

בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה (אַחֲרֵי שֶׁקָּרָאת אֶת הַשִּׁיר, וְחִיַּכְתְּ,
וְדִבַּרְנוּ עָלָיו) אֲנִי מֵבִין שֶׁלֹּא דִּיַּקְתִּי: הַמַּעֲבָר שֶׁלָּךְ
לְגִבְעָתַיִם לֹא הִתְרַחֵשׁ בְּבַת אַחַת, פִּתְאֹם, בְּמַעֲשֶׂה
אֶחָד: קְנִיָּה שֶׁל מִכְתָּבָה. הַמַּעֲבָר הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר

אִטִּי – תְּחִלָּה, לִפְנֵי הַמִּכְתָּבָה, הוּא הִתְרַחֵשׁ כְּמוֹ
מֵאֵלָיו, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שֵׁם, בְּלִי שֶׁדֻּבַּר אֲפִלּוּ, אַךְ
גַּם אַחַר כָּךְ – כְּשֶׁהַמִּכְתָּבָה כְּבָר מָצְאָה לָהּ מָקוֹם
בִּמְעוֹנָהּ הֶחָדָשׁ – מַסַּע הַנְּדוּדִים שֶׁל חֲפָצַיִךְ לְמִשְׁכַּן

הָאוֹהֲבִים שֶׁלָּנוּ נִמְשַׁךְ טִפִּין־טִפִּין, בַּעֲדִינוּת מֻפְלֶגֶת,
בְּלִי מַאֲמָץ כִּמְעַט. רַק עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין שֶׁאֵרוּעֵי הַיּוֹם
הַהוּא – הַקְּנִיָּה, שִׂיחַת הַטֵּלֵפוֹן, הוֹבָלַת הַמִּכְתָּבָה עַל
גַּג מְכוֹנִיתֵךְ, הֲפוּכָה, רַגְלֶיהָ מוּנָפוֹת אֶל עַל, הַעֲלָאָתָהּ

הַזְּהִירָה בַּמַּדְרֵגוֹת – לֹא הָיוּ אֶלָּא מֶחְוָה שֶׁל יֹפִי, כּוֹחַ,
בַּעֲלוּת: לֹא עָלַי (אִם כִּי גַּם עָלַי קְצָת, בֶּטַח), גַּם לֹא
עַל הַשֻּׁלְחָן הַמְּכֻנֶּה כָּאן מִכְתָּבָה, אֶלָּא עַל חַיֵּינוּ יַחַד,
עַל הֶחָלָל הַמִּתְמַלֵּא בְּאַהֲבָתֵנוּ – מֶחְוָה שֶׁל שֻׁתָּפוּת.

הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ יָפָה, הַמִּכְתָּבָה: כְּבָר אָז יָכֹלְתִּי לָחוּשׁ מִבַּעַד לָהּ
אֶת כָּל הַיֹּפִי שֶׁתָּבִיאִי לְחַיַּי, וְאֶת הַיְּדִיעָה שֶׁיֵּשׁ לִי פַּרְטְנֵרִית, בַּת זוּג.

הריב הראשון

זֶה הָיָה הָרִיב הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּנוּ וְהַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁרָאִיתִי אוֹתָךְ בּוֹכָה. הַכֹּל בִּגְלַל צֶבַע: הַדִּירָה
בְּגִבְעָתַיִם הָיְתָה צְבוּעָה בְּמִין יָרֹק בֵּית חוֹלִים
מְזַעְזֵעַ שֶׁעָשָׂה לָךְ רַע, אֲבָל לָךְ הָיְתָה תָּכְנִית:

קָנִית צֶבַע לָבָן, מִבְרָשׁוֹת, הִרְחַקְתְּ אֶת הָרָהִיטִים
וְהַסְּפָרִים וּשְׁאָר הַחֲפָצִים מֵהַקִּירוֹת, כִּסִּית הַכֹּל
בִּסְדִינִים וְגִיַּסְתְּ אוֹתִי לַמְּלָאכָה. אֶלָּא שֶׁדַּוְקָא
אֶצְלִי מַשֶּׁהוּ פִּתְאוֹם הִסְתַּבֵּךְ אוֹ נִקְרַע: סֵרַבְתִּי
לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה. הַשֵּׁד הַהוּא, הַצֵּל, הָאֵל הַזָּר, פָּרַץ
מִמֶּנִּי וְעָשָׂה אוֹתִי טִפֵּשׁ וְיַלְדוּתִי. אֵין לִי מֻשָּׂג
לָמָּה. שְׁנֵינוּ לֹא זוֹכְרִים מָה הָיְתָה הָעִלָּה לְפֶרֶץ
הַכַּעַס הַמּוּזָר, לָרִיב, לַדֶּלֶת הַנִּטְרֶקֶת, לַעֲרִיקָה

שֶׁלִּי מִשְּׂדֵה הַקְּרָב. לְמַעַן הָאֱמֶת אֶת הָעֲרִיקָה אַנְ'לֹא
זוֹכֵר אֲבָל מְנַחֵשׁ שֶׁהָיְתָה: הָיָה עָלַי לְהֵעָלֵם לִזְמַן מָה
כְּדֵי שֶׁהַמַּרְאֶה הַמֻּפְלָא יִתְגַּלֶּה לִי פִּתְאוֹם כְּשֶׁאָשׁוּב:
רֹב הַקִּירוֹת כְּבָר לְבָנִים וְאַתְּ עוֹמֶדֶת שָׁם, מֻכְתֶּמֶת

צֶבַע וּדְמָעוֹת, צוֹבַעַת וּבוֹכָה. וּמֵאָז, בְּכָל פַּעַם שֶׁהַמַּרְאֶה צָף
בְּזִכְרוֹנִי, אֲנִי מוּצָף לְרֶגַע בְּבוּשָׁה שֶׁמִּתְמוֹסֶסֶת לְתוֹךְ אַהֲבָה.

Come Rain or Come Shine

אַתְּ מְמַעֶטֶת מְאוֹד לִבְכּוֹת, וְלָכֵן כָּל בֶּכִי שֶׁלָּךְ
הוּא סִימָן, נְבוּאָה, צַו. וְהַצַּו תָּמִיד אוֹתוֹ צַו:
תִּרְאֶה אוֹתִי, אֵלִי. אֲנִי זוֹכֵר בֶּכִי אֶחָד שֶׁנֶּחְרַת
בִּי לָנֶצַח, כְּמוֹ שְׁבוּעָה, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאָמַרְתְּ

לִי אָז, בֵּין הַדְּמָעוֹת: תִּרְאֶה אוֹתִי, אֵלִי. בְּלַהַט
אָמַרְתְּ, בְּלֵב נִשְׁבָּר, בִּדְחִיפוּת: תִּסְתַּכֵּל עָלַי רֶגַע.
וַאֲנִי כָּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה זֶה לִרְאוֹת אוֹתָךְ, נָתִי,
גַּם כְּשֶׁאֲנִי עִוֵּר מִכַּעַס, עֶלְבּוֹן אוֹ טִפְּשׁוּת. קֹדֶם

לִרְאוֹת, רַק אָז לְהֵרָאוֹת. קֹדֶם לִזְכֹּר, רַק אָז
לְהִזָּכֵר. קֹדֶם לִקְרֹא בִּשְׁמֵךְ, רַק אָז לְהִקָּרֵא.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ. מְחַיֶּכֶת אוֹ בּוֹכָה. בַּטּוֹב וּבָרַע.
זֶה גַּם הַשִּׁיר שֶׁלָּנוּ, זוֹכֶרֶת? "אֲנִי אוֹהַב אוֹתָךְ כְּמוֹ

שֶׁאַפְ'חַד לֹא יֹאהַב אוֹתְךָ, בַּטּוֹב וּבָרַע. מְאֻשָּׁרִים
יַחַד, אֻמְלָלִים יַחַד, בַּטּוֹב וּבָרַע. אָז, כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ,
לֹא הָיִית בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי רְצִינִי, אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲבָל אַל
תְּנַסִּי אוֹתִי – אֶהְיֶה לְצִדֵּךְ תָּמִיד, אִם תַּרְשִׁי לִי.

הַשָּׁמַיִם יִהְיוּ מְעֻנָּנִים אוֹ בְּהִירִים. לִפְעָמִים הַכֶּסֶף יִהְיֶה
אִתָּנוּ, לִפְעָמִים לֹא. אֲבָל תָּמִיד אֶהְיֶה אִתָּךְ, בַּטּוֹב וּבָרַע."