מֹאזְנַיִם

עמנואל – פרי האמונה / מוטי פוגל

כתמים חומים ירוקים נימרו את דופנות האסלה בדפוס לא אחיד. עמנואל השתהה לרגע, מדמה לזהות בהם תבניות מוכרות. הנה, שם אפשר לראות פרצוף, וכאן צב או ארנבת, אך לפני שהספיק להתעמק בתווי פניה של בת הים שוב היטלטלה קיבתו, וגל חדש של שאריות אוכל ומיצי קיבה עלה והציף את האסלה. קלקול קיבה ארור, עמנואל מנסה להיזכר אם אכל בשבוע האחרון משהו יוצא מגדר הרגיל. מצד אחד, חוסר הניקיון בפלאפל השכונתי תמיד הטריד אותו. מצד שני, שנתיים שהוא אוכל שם מדי יום חמישי, ועד כה לא סבל מכאבי בטן חריגים, וגם אם דרסו חתולים בעיסת הפלאפל, שלושה ימים כבר חלפו מאז המנה האחרונה – בלאפה, עם חצילים מטוגנים וכרוב, בלי חריף ובלי חמוצים – וכאבי הבטן הולכים ומתגברים, במיוחד בשעות הבוקר, לאחר שהוא מתעורר משינה טרופה. שאול, השותף שלו, התלונן אתמול שהוא נמצא יותר מדי זמן בשירותים ושגם לאנשים אחרים יש צרכים.

  והשינה הטרופה, האם גם היא אשמת הפלאפל? חלומות מוזרים תוקפים אותו כבר חמישה ואולי אפילו שישה שבועות. עמנואל, רווק, כבר בן עשרים ושמונה ועדיין לא שכב עם אישה. הוא אינו זוכר את חלומותיו, אבל בבוקר הוא קם בהרגשה שחולל.

  "אתה בסדר?" שאלה אותו מרים כשנכנס שעה וחצי מאוחר יותר למשרד רואי החשבון שבו הם עובדים יחד מאז שסיים את תקופת התמחותו.

  "כן, בטח. למה?" ענה עמנואל, ומסב את פניו ממנה. הדם מלהיט את לחייו, כאילו יכולה מרים לראות את חלומותיו.

  "אתה נראה עייף, והפנים שלך חיוורים."

  "בקושי ישנתי בסוף השבוע, שכחתי לכוון מזגן לפני שבת, והיה לי חם נורא," אומר עמנואל ואינו מעז להביט במרים. הוא יודע שלעולם לא יהיה ביניהם משהו. לעולם לא יוכל להתחתן עם חילונית, דתל"שית לא כל שכן. ואפילו נחמדה וטובת לב כמו מרים. כיצד יחליטו בענייני שבת, כשרות, טוהרת המשפחה, חינוך הילדים? אומנם כבר שמע על זוגות מעורבים, אבל כשהגבר חילוני והאישה דתייה – את זה עוד אפשר להבין, האישה היא מרכז הבית, והיא קובעת את סדריו, ויש בכך אפילו מעין חזרה למוטב של הגבר, אבל להפך? קשה. עמנואל מסלק מדעתו את מראה מרים עומדת מתחת לחופה ושותה מכוס היין שהוא מגיש לה, גל בחילה נוסף מכה בו, והוא ממהר לשירותים הקומתיים.

*

עמנואל נוחר, מצונף בשמיכה הכחולה, שוכב על צד שמאל, כפי שהרגיל את עצמו מילדות, וריר שקוף ובתולי מכתים את הסדין, התכול אף הוא.

  "עמנואל."

  עמנואל ממשיך לנחור. סוף סוף הצליח להירדם, לא בקלות יוותר על השינה המתוקה.

  "עמנואל."

  מתוך חלום, עמנואל נאנח. "אבל אמא, היא לא דתייה."

  "עמנואל," המלאך מטלטל אותו. "עמנואל. התעורר!"

  "מה? שׂרֵפה? מי?" מזדקף עמנואל בבת אחת במיטתו. "איפה זה? מי אתה?"

  "הירגע עמנואל, הירגע. בשורה לי אליך. בשורה חשובה."

  "אבל מי אתה?"

  "זה לא חשוב, עמנואל. זה לא חשוב. כאמור, בשורה לי אליך. כאבי הבטן יחלפו בקרוב. פלא החיים נוצר בקרבך, אומנם כעת הוא עדיין לא גדול יותר מראש סיכה, גרגר אורז, אבל לא זמן רב יחלוף ובטנך תתעגל, שדיך יתמלאו. בעוד כמה חודשים תתחיל להרגיש את תנועות העובר. פלא החיים, עמנואל. הנה הוא אדם."

  לו היה מתמצא עמנואל במדריכי היריון ולידה, היה יודע שבשורה זו נלקחה, כמעט כלשונה, מאחד המדריכים הפופולריים, אך עמנואל, כידוע, אינו נשוי ואין לו בת זוג. מעולם לא קרא מדריך היריון, וכשהגיעו בדף היומי למסכת נידה, דילג.

  "אבל… אבל…" הוא מגמגם, "אורז?"

  "בגודל של גרגר אורז, עכשיו, ובקרוב – עובר שלם, אצבעות, לב, כליות, שלפוחית שתן."

  "שלפוחית שתן?" ממלמל עמנואל.

  "אל תדאג, אין עשיית צרכים בזמן ההיריון."

  "היריון?"

  "ואז לידה, ובעזרת השם – ילד בריא."

  וכך נמשכת השיחה. המלאך, אם היה זה מלאך ואולי נביא, רופא, שליח מהשוק, משיא עצות בענייני היריון ולידה, ועמנואל פוער פיו כדג זהב באקווריום ומשמיע מיני צלילים ושאלות כמו מתי? ומה? ומי? והיכן? ומדוע?

  "אבל אני לא נשוי."

  "להתראות עמנואל, השחר עולה ועליי ללכת."

*

בבוקר, כשהתעורר, נזכר עמנואל בחלום המוזר ויודע שלא היה מלאך, כי אם אדים שעלו מקיבה דואבת. אומנם כשהיה ילד, אביו אמר לו שמשפחת קצנלבוגן היא מצאצאי דוד המלך וגם מצד אימו, משפחת שאלתיאל, ובנערותו חלם שאליהו הנביא מתגלה אליו ומושח אותו למשיח. אבל כשיצא מהישיבה הבין שחלומות לחוד ומציאות לחוד. והעולם זקוק גם לרואי חשבון. כמובן, הוא מקפיד על כל המצוות, אינו מזלזל אפילו באותן מצוות קלות שאדם דש בעקבו. אולם הוא אדם מבוגר ויודע להבחין בין מציאות לדמיון. וזה, הדבר הזה, רק חלום, הזיה. וכשהוא חושב על זה, המלאך נראה כמו השומר בחניון שבעבודה. עמנואל מחליט לשכוח מהעניין.

  ואכן כצפוי, הבחילות חלפו, ועמנואל התברך בליבו שהייתה זו רק תקופה קשה, כנראה לחץ של סוף שנה. אולם שמחתו לא ארכה ימים. רגישות חדשה ומוזרה התפתחה באזור החזה, וכן, הפטמות שלו גדלו. עמנואל בדרך כלל אינו שם לב לגופו. לא יפה במיוחד, לא מכוער. עד כה מעולם לא הקדיש לפטמותיו תשומת לב כלשהי, לא לטוב ולא למוטב. הן היו שם, כמו ציפורניים, כמו שערות, משהו שצריך להסתיר. אפילו כשהלך לבריכה, בשעות הנפרדות כמובן, העדיף להישאר בחולצה. אבל כעת הן בולטות וצועקות לו את היותן. להתעלם מהן כבר אי אפשר, שני עיגולים חומים ורחבים בחזית גופו, רגישים למגע, ועליו להודות שאף נעימים.

  מילדות התרגל עמנואל לבוז לנצרות ולאותו סיפור מוזר על אלוהים שעיבר אישה בתולה ואז נטש אותה ואת בנו. הוא עדיין מתקשה להאמין, אבל זה אינו סיפור אלא מציאות. והראיה – ארבעה חודשים חלפו, והכול קרה כפי שכתוב בספרים וכפי שבישר המלאך. הרגישות בחזה, התעגלות הבטן, התמלאות השדיים.

  בחסות החורף הסתיר את גופו המתעבה בבגדים רחבים, אבל כשהתהפך הטבור החוצה התפלל עמנואל וביקש שיבוא שוב המלאך ויסביר לו מה עליו לעשות.

  וכבר באותו לילה, השומר מהחניון, ואולי באמת היה זה מלאך אלוהים, ניצב עליו.

  "עמנואל. נשלחתי לענות על שאלותיך. במידת האפשר, כמובן."

  עמנואל שותק. מה ישאל. מאיפה יתחיל?

  "איך זה יכול להיות?"

  "איך מה יכול להיות? ההיריון? מה אתה שואל בעצם, עמנואל? האם אלוהים יכול לעשות הכול? אלוהים שברא את העולם, שברא את פי האתון ובארה של מרים ובני אדם שחושבים שהם חכמים גדולים, גם אבנים בכליות שאי אפשר להרים, גם יבחושים קטנים מזמזמים וצבים זקנים ולווייתן לשחק בו. אתה מאמין בו, עמנואל?"

  "כן, אבל…"

  "כמובן, אבל," נדמה שהמלאך אינו רווה נחת משאלותיו של עמנואל, "הייפלא דבר מאלוהים? ברצותו מכתת וברצותו ממוטט. מי שם פה לאדם, הלוא אלוהים. הנה החליט בורא עולם, מלך מלכי המלכים, לתת לך ילד, ואתה שואל כיצד זה אפשרי?"

  "אני מתכוון, למה?"

  "למה? בשביל זה קראת לי? לשאול למה? נסתרות דרכי האל. לכל דבר יש סיבה, והכול לטובה."

  "אבל מה אני אמור לעשות עם בו? אני מתכוון, בילד."

  "ברית מילה אם זה בן. ואם בת, לשיקול דעתך. האם תרצה לדעת את מין העובר? יש כאלה שמעדיפים להיות מופתעים. אבל מניסיון, זה מקל מאוד לדעת מראש. אני גם ממליץ על הנקה, לפחות בחודשים הראשונים. ובנוגע לחינוך, חשוב מאוד לטפח בילד, או בילדה, תחושת מסוגלות וביטחון עצמי. דרך ארץ ומידות טובות עדיפים על פני הישגיות. עם זאת, צריך לזכור שילדים זקוקים למסגרת ברורה ולגבולות. לדעת מה מותר ומה אסור. מחקרים מראים שארוחת צהריים חמה משפרת את האינטליגנציה של הילד בעד שמונה נקודות האחוז."

  "אני מתכוון… אני לא כל כך מבין בנצרות…"

  אבל המלאך השומר כבר נגוז, ועמנואל נותר עם השאלות.

*

הושענא הייתה ילדה רגילה לגמרי. כולם אמרו שהיא דומה לאבא שלה, אבל שיש לה האוזניים של אמא. ההורים אומנם התלוננו על המהירות שבה אורגנה החתונה וקצת עיקמו את הפרצוף כשהזוג חזר מירח הדבש עם תינוקת. "למה לא סיפרת שהיא בהיריון," אמרה אמא של עמנואל לעמנואל, "תגיד את האמת, היא הכריחה אותך להתחתן איתה?" אבל מרים באמת הייתה אמא נהדרת, אפילו בשבתות.

  זה סיפור אופטימי. לא כל ילדיו של אלוהים מתים על הצלב.