מֹאזְנַיִם

סיפור / סיגל בן יאיר

אַתָּה אִמָּא שֶׁלִּי וַאֲנִי לוֹמֶדֶת לְדַבֵּר
בַּשָּׂפָה שֶׁלְּךָ וְאַתָּה מְלַמֶּדֶת אוֹתִי לָלֶכֶת
כִּי אַתָּה דּוֹאֶגֶת לִי כִּי אַתָּה אִמָּא שֶׁלִּי וַאֲנִי
אוֹמֶרֶת אַחֲרֶיךָ בָּה וְדָה וְאַתָּה מְחַבֶּקֶת אוֹתִי
וְאוֹהֶבֶת אוֹתִי וַאֲנִי עוֹשָׂה
אֶת הַתְּנוּעוֹת שֶׁלְּךָ, שֶׁל הַפָּנִים שֶׁלְּךָ, וְאַתְּ מְסַפֵּר
לִי סִפּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁנָה כְּדֵי שֶׁאֵרָדֵם
בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ מִלְמוּלִים, לֵילוֹת שֶׁל מִלְמוּלִים