מֹאזְנַיִם

מר ויזלטיר (סונטה מרודה) / שחר-מריו מרדכי

מַר וִיזֶלְטִיר רָאָה מוּל עֵינָיו אֶת הַמָּוֶת
תּוֹפֵס אֶת הַגְּבֶרֶת אַלְמוֹזְלִינוֹ בִּגְרוֹנָהּ.
הָאֶקְדּוֹחָן הַזָּקֵן הַזֶּה מוֹנֶה כָּל יָמָיו אֶת
שְׁנוֹתָיו שֶׁל מְשׁוֹרֵר; חַיָּל צָעִיר; אֵם זְקֵנָה.

אֶקְדּוֹחָן זָקֵן מוֹטֵט אֶת הַגְּבֶרֶת אַלְמוֹזְלִינוֹ
דַּוְקָא בַּמִּטְבָּח, כְּשֶׁנִּשְּׂאוּ בְּרִחוּף הַשִּׁיר וְהַתַּבְלִין.
אֲבָל מַר-מָוֶת, רָעֵב בְּלִי שֹׂבַע, שִׂחֵק אֵן-דֵּן-דִּינוֹ;
וּמָר וִיזֶלְטִיר הִתְמוֹטֵט. בְּחֻפְשָׁה. בְּבֶּרְלִין.

בֶּן 75 נִמְשָׁה מְשׁוֹרֵר-מַר מִמְּצוּלוֹת הַמָּוֶת
בִּידֵי בִּתּוֹ. וְשָׁב לְבֵיתוֹ. וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל
אֻלְפָּן הַטֶּלֶוִיזְיָה. שָׁם קָרָא שִׁיר עַל זְקֵנָה

בַּת 75 שָׁנָה; שַׂחְיָנִית שֶׁבִּקְּשָׁה לִטְבֹּעַ בַּיָּם הַתִּיכוֹן.
"זֹאת אִמִּי", גִּלָּה מַר וִיזֶלְטִיר בְּשִׂיא הָרֵאָיוֹן.
וְאַחֲרֵי לֶכְתּוֹ עוֹד גְּבֶרֶת אַלְמוֹזְלִינוֹ תְּרַחֵף וְעוֹד שַׂחְיָן יִסָּחֵף

וְעוֹד נֵצֵא לְמִלְחָמָה בִּלְבָנוֹן