מֹאזְנַיִם

ילד כושי / ארי ליברמן

דקל אמרה לא אומרים כושי אומרים שחור ואני אמרתי מה זה משנה תני לו לשתות הוא בטח צמא והיא אמרה איכסה לא רוצה הוא יביא לי קורונה עדן נתנה לו מהפפסי שלה אבל הוא לא שתה ואני אמרתי הוא עוד תינוק צריך להביא לו חלב ועדן אמרה מה פתאום תינוק הוא בן שלוש לפחות ואני אמרתי אז למה הוא לא מדבר ודקל אמרה הוא לא יהודי הוא לא מבין אותנו אז שאלתי אותו איך קוראים לך ילד איפה אמא ואבא איפה אתה גר שנחזיר אותך הביתה אבל הוא כמו גולם רק המשיך לחייך כאילו יש לו על מה לחייך אני ודקל יצאנו לחפש כושים לראות אם מישהו מכיר את הילד הזה ועדן שמרה עליו אבל לא מצאנו שום כושי רק הודי אחד שלא רצה לדבר אתנו אז אמרתי די אני מתקשרת לאמא שלי אבל לא הייתה תשובה ודקל אמרה לא צריך לערב הורים אנחנו כבר נחזיר אותו לבית שלו כשהוא שמע את זה הוא התחיל לבכות ועדן אמרה שהוא לא רוצה לחזור לשם ואסור להחזיר אותו להורים שלו שנטשו אותו באמצע הרחוב מגיע להם לשבת בכלא על זה ורק כשנתתי לו חתיכה מהמקופלת שלי הוא נרגע זלל הכול וגם רצה עוד אז נתתי לו מה שנשאר אמרתי טוב אני לוקחת אותך אליי הביתה וזהו אבל דקל אמרה לא פייר שהוא יבוא אלייך הביתה למה לא אליי אז הסכמנו שנחזיר אותו לבית שלו ועוד פעם התנפלנו עליו תגיד כבר איפה אמא ואבא איפה אתה גר איך קוראים לך בכלל למה אתה לא מדבר מה אתה חירש אילם ולרגע חשבנו שהוא באמת חירש אילם כי הוא רק מחייך ומחייך כאילו יש לו על מה לחייך אז אמרתי די אנחנו לוקחים אותך עכשיו לבית שלך ועדן אמרה מאיפה את יודעת איפה הוא גר בכלל ואני אמרתי איפה הוא כבר יכול לגור אצל הכושים בדרום שם ליד תחנה מרכזית נלך נחפש בטוח נמצא שם מישהו שמכיר אותו אז נתתי לו יד ועדן לקחה יד שנייה והתחלנו ללכת ברחוב אלנבי עד הסוף כל הדרך התווכחנו איזה שם ניתן לילד אני רציתי לקרוא לו שמעון על שם סבא שלי שמת לפני שנולדתי אבל דקל ועדן אמרו איכס שמעון זה שם של זקנים דקל הציעה בילי ואני אמרתי מה פתאום בילי מגעילה אחת בילי זה שם של כלבים ומרוב ויכוחים הוא נשאר בסוף בלי שם וכבר הגענו לאזור של הכושים אמרתי לו נו תראה לנו איפה הבית שלך באיזה רחוב אתה גר ופתאום הוא פלט את המילה הראשונה שלו מקופלת מרגע שפתח את הפה לא סתם אותו רק מקופלת אמר מקופלת מקופלת מקופלת אז נכנסתי לקיוסק וקניתי לו מקופלת אבל לפני שנתתי לו אמרתי קודם אתה מספר לנו איפה אתה גר אבל הוא לא הבין אותי או שהוא באמת לא ידע איפה הוא גר אז התחלנו לחפש כל כושי שעבר ברחוב שאלנו אותו אם הוא מכיר את הילד הזה ואף אחד לא ידע עד שהגענו לרחוב אחד שהיה שם סניף של הדואר וממול הייתה מספרה ומהמספרה הזאת יצא כושי אחד גבוה כזה רזה עם צלקת על המצח בא אלינו והתחיל לדבר עם הילד בשפה שלהם והילד פרץ בבכי הכושי התחיל לצרוח עליו ועם יד אחת חטף אותו כמו שמרימים תיק מהרצפה ולקח אותו והילד בוכה ובוכה ואנחנו עמדנו שם כמו מפגרות למה לא רצנו אחריהם אני לא יודעת עדן אמרה זה בטח אבא שלו אבל מי יודע מי בכלל האיש הזה ובדרך הביתה קצת בכיתי אמרתי שלא היינו צריכות להביא אותו לשם היינו צריכות לקחת אותו למשטרה ודקל אמרה מה פתאום המשטרה הייתה מגרשת אותו ישר מהארץ ומאז שזה קרה חזרתי אני לבד כמה פעמים לאזור של הכושים לרחוב ההוא איפה שהדואר אבל את הילד לא מצאתי וגם לא ראיתי את ההוא עם הצלקת במצח שהוא בטוח לא אבא שלו הייתי עומדת מחוץ למספרה מציצה פנימה לראות אם הילד שם עד שפעם אחת יצא כושי אחד גם כן רזה גבוה אבל לא אותו אחד שאל מה אני רוצה ואני ברחתי