דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
ויסלבה שימבורסקה – תרגומים חדשים. תרגם מפולנית: רפי וייכרט
אל שירי שלי / ויסלבה שימבורסקה
בַּמִּקְרֶה הֲכִי טוֹב,
שִׁירִי שֶׁלִּי, יִקְרְאוּ אוֹתְךָ בִּתְשׂוּמֶת לֵב,
יְפָרְשׁוּ וְיִזְכְּרוּ.
בַּמִּקְרֶה הַגָּרוּעַ
רַק יִקְרְאוּ.
אֶפְשָׁרוּת שְׁלִישִׁית –
אָמְנָם תִּכָּתֵב
אֲבָל כַּעֲבֹר רֶגַע תֻּשְׁלַךְ לַפַּח.
עוֹמֶדֶת בְּפָנֶיךָ עוֹד אֶפְשָׁרוּת, רְבִיעִית –
תֵּעָלֵם לֹא-כָּתוּב,
מְגַרְגֵּר לְעַצְמְךָ דְּבַר-מָה בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן.
מתוך הזיכרונות/ ויסלבה שימבורסקה
פִּטְפַּטְנוּ לָנוּ
וּפִתְאוֹם הִשְׁתַּתַּקְנוּ.
אֶל הַמִּרְפֶּסֶת נִכְנְסָה נַעֲרָה,
אֵיזוֹ יְפֵהפִיָּה,
יָפָה מִדַּי לְשַׁלְוַת שְׁהוּתֵנוּ כָּאן.
בַּשְׁיָה הֵעִיפָה מַבָּט מְבֹהָל בְּבַעֲלָהּ.
כְּרִיסְטִינָה הֵנִיחָה מוּכְנִית אֶת כַּף יָדָהּ
עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל זְבִּישֶׁק.
אֲנִי חָשַׁבְתִּי: אֲצַלְצֵל אֵלֶיךָ,
בֵּינְתַיִם – אֹמַר – עוֹד אַל תָּבוֹא,
צְפוּיִים כַּמָּה יָמִים שֶׁל גֶּשֶׁם.
רַק אַגְנְיֶשְׁקָה, אַלְמָנָה,
קִדְּמָה אֶת פְּנֵי הַיְּפֵהפִיָּה בְּחִיּוּךְ.
מחשבות שפוקדות אותי ברחובות סואנים / ויסלבה שימבורסקה
פָּנִים.
מִילְיַארְדֵי פָּנִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
וְכָל אֶחָד נִבְדָּל, כָּךְ נִדְמֶה,
מֵאֵלֶּה שֶׁהָיוּ וְשֶׁיִּהְיוּ.
אֲבָל הַטֶּבַע – לֵךְ תָּבִין -–
אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁעָיַף מֵעֲבוֹדָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת
חוֹזֵר עַל רַעְיוֹנוֹת קוֹדְמִים
וּמַעֲנִיק לָנוּ פָּנִים
שֶׁנִּלְבְּשׁוּ בֶּעָבָר.
אוּלַי חוֹלְפִים עַל פָּנֶיךָ אַרְכִימֶדֶס בְּגִ'ינְס,
קַתֵרִינֶה הַגְּדוֹלָה בִּבְגָדִים יָד שְׁנִיָּה,
אֶחָד מִן הַפַּרְעוֹנִים עִם תִּיק וּמִשְׁקָפַיִם.
אַלְמְנַת הַסַּנְדְּלָר הַיָּחֵף
מִוַּרְשָׁה הַקְּטַנָּה,
הָרַב-אָמָּן מִמְּעָרַת אַלְטָמִירָה
עִם נֶכְדוֹתָיו בְּדַרְכָּם לְגַן חַיּוֹת,
הַוַּנְדָּל הַמְּתֻלְתָּל בְּדַרְכּוֹ לַמּוּזֵאוֹן
לְהִתְפַּעֵם קְצָת מִן הַיְּצִירוֹת.
אֵיזֵשֶׁהֶם חַלְלֵי-קְרָבוֹת מִלִּפְנֵי מָאתַיִם מֵאוֹת,
מִלִּפְנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת,
מִלִּפְנֵי חֲצִי מֵאָה.
מִישֶׁהוּ הוּבַל כָּאן בְּכִרְכֶּרֶת זָהָב,
מִישֶׁהוּ בַּטְּרַנְסְפּוֹרְט לַהַשְׁמָדָה,
מוֹנְטֶסוּמָה, קוֹנְפוּצְיוּס, נְבוּכַדְנֶצַּר,
הָאוֹמְנוֹת שֶׁלָּהֶם, הַכּוֹבְסוֹת וְסֶמִירָמִיס,
שֶׁדּוֹבֶרֶת רַק אַנְגְּלִית.
מִילְיַארְדֵי פָּנִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
פָּנֶיךָ שֶׁלְּךָ, שֶׁלִּי, שֶׁל מִי –
לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע.
אוּלַי הַטֶּבַע חַיָּב לְשַׁקֵּר,
וּכְדֵי לְהַשִּׂיג, וּכְדֵי לְהַסְפִּיק
מַתְחִיל לָדוּג אֶת מָה שֶׁשָּׁקַע
בְּמַרְאַת נְשִׁיָּה.
