מֹאזְנַיִם

חברים, זוהי עת צרה ליעקב. מלחמה בחוץ חברים, כפי שאתם יודעים היטב, אני מתפלל לרפואתם של כל הפצועים שלנו, לעילוי נשמתם של כל ההרוגים שלנו השם ייקום דמם, לחזרתם המהירה של כל החטופים והחטופות, השם ישמור עליהם ויציל אותם במהרה בימינו אמן. באמת, חברים יקרים שלי, הדרום בוער, הצפון בוער, ואנחנו כאן ברכבת הזו, שנוסעת לה מבאר שבע שבדרום ועד נהריה המופגזת שבצפון. בעזרת השם. הרשו לי להציג את עצמי חברים, אני קצת נרגש, אציג את עצמי במילים קצרות. אני בדרכי אל העיר הגדולה תל אביב. קצת נרגש, כמו שאמרתי, לא יודע מה להגיד לכם חברים. המצב קשה, קשה מאוד, ואני מתפלל יום יום שעה שעה שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו רפואה וישועה. הצפון ריק חברים שלי, והדרום גם הוא ריק, והחיילים שלנו יורים ונלחמים ונהרגים לא עליכם ואנחנו כאן ברכבת, נוסעים מהדרום לצפון. עת צרה ליעקב.

   אני לא תל אביבי חברים, אבל אני נאלץ הפעם לעזוב את הרכבת בתל אביב. אתם יודעים, אני אישית אומנם מהצפון אבל לא מספיק מהצפון, ככה שלא פינו אותי מאימת הטילים והרקטות באופן רשמי, כפי שפינו את הצפוניים באמת. בעיריית תל אביב, בגלל שאנחנו לא מפונים רשמיים, טוענים שמבחינת החוק לא מגיעים לנו שירותי שינה בהוסטל. מחייבים אותנו, חברים, מאה שישים ועוד כמה שקלים לארוחות, כדי לאכול ערב היום ומחר בוקר. צר לי להגיד לכם שאני לא יכול לכסות את הסכום הזה חברים, אני מצטער שאני צריך להודיע לכם את זה. אני כבר לא צעיר כמו שאתם יכולים לראות חברים, שיבה כבר זרקה בזקני, עיניכם הרואות, גם הבלורית כבר לא מה שהייתה פעם. סך הכול אדם פשוט, חברים, אדם פשוט וזקן וערירי. אני לא יכול לבקש את הסכום הזה מבן אדם אחד, זה קצת הרבה. אולי כמה אנשים ביחד. מטוב ליבכם ומרצונכם הטוב, אם תוכלו להתנדב ולעזור, שאוכל למצוא מקום מרגוע, מנוח לכף רגלי כמו שאומרים. אם אפשר חברים, אתם לא חייבים לי שום דבר, מה שמהלב יחזור אליכם במזל טוב. תודה רבה. הרבה תודה. תודה לך. גם לך. שהכול יחזור אליכם במזל טוב. תצליחו בכל דבר. מי שיכול להשתתף בחלק חברים, אני מאוד מודה, שהכול יחזור אליך במזל טוב. הנה כאן בבקשה, בתוך הכובע. תגיעו לשלום חברים, אל הבית שלכם החם, הנעים, אל הילדים שלכם הטובים. בשורות טובות ומשמחות מעמקי ליבי, תודה רבה. הרבה מזל. חברים יקרים, מי שיכול להשתתף בחלק. מה שמהלב יחזור אליכם במזל טוב. קצת נרגש לבקש, המצב קשה ביותר ואני ערירי. השם יברך אתכם. אתם נדיבים כל כך חברים, תדעו לכם.

   אני רואה פה לפניך מקום פנוי אדוני, אם אדוני יסכים ויואיל אולי אשב כאן לפוש עד לתחנה בתל אביב, מה יגיד אדוני? אני מאוד מודה לו, באמת, זה יהיה בסדר אם אפרוש את הדברים שלי ככה על השולחן, שאוכל למנות את מעותיי? אלו מעות קדושות, מעות גמילות חסדים של עם ישראל. אדוני מסכים, ברוך השם, אדוני ניחן בטביעת עין ובלב נדיב, מייד ראיתי, כן כן.

   פעם – אדוני ישמע סיפור צדיקים ויועיל לו ודאי, סיפור על גמילות חסדים – פעם היה שוחט אחד זקן ברמת גן, רבי ירחמיאל, שהיה השוחט הזקן ביותר והצדיק ביותר שאדוני יוכל להעלות על דעתו. כן כן, רבי ירחמיאל היה שמו. בעל חסדים היה, זך וישר, בעל עינא פקיחא, תמיד רואה את צרת כלל ישראל ויודע להושיט יד. ראה אותי שאני בחור צעיר עולה חדש שאין לו מקצוע, שאין לו פרנסה, בא ולימד אותי שחיטה, הוציא לי תעודה, הכניס אותי לעבודה אצלו במשחטה, ברמת גן. את כל ההלכות הוא לימד אותי, כל מה שהיה צריך, כולל ניקור והלכות בדיקה והכול. באיזו רחמנות הוא היה שוחט, רבי ירחמיאל, היית צריך לראות. איך אהב את הפרות. למשל הוא, רבי ירחמיאל, כשהיה בודק את הריאה היה מנפח אותה ככה כמו שמנפחים, אדוני יודע? אדוני ראה פעם איך מנפחים ריאה? אז ככה, בהמה ששוחטים אותה צריך לבדוק שהריאה שלה שלמה, שאין בה נקב קטן, סרכה, ככה כתוב בגמרא הקדושה, ולשם כך, כלומר תלוי, אם אדוני אשכנזי או ספרדי, לא שאני מבקש לחטט כמובן, רק מצד ההלכה, בקיצור לא משנה בדיוק מאיזו עדה אדוני, עיקר העניין הוא שבשביל ספרדים שאוכלים בשר חלק צריך לנשוף בריאה לבדוק והוא, השוחט הצדיק רבי ירחמיאל, היה לוקח את הריאה ונושף בה, ככה, והיית רואה איך הריאה מתנפחת, כל הסימפונות מתנפחות, מתמלאות אוויר, ככה בהקפדה גדולה היה נושף לנפח את הריאה, שלא להכשיל את ישראל, בהקפדה וברחמנות, ואז היה אוטם את הפתח ומקשיב, ואם הייתה סרכה לא עליכם היה אפשר לשמוע את האוויר יוצא בזרם דק, והוא, פניו היו מתכרכמות, והוא היה אומר ככה: כמו שהאוויר יוצא מהריאה, ככה הנשמה יוצאת מהגוף. והיה מסביר את זה לפרות, משמיע להן את זרם האוויר הדק ומסביר, תמיד היה מדבר עם הפרות ומסביר להן. צדיק כזה, תלמיד חכם כזה. מה קרה לאדוני? אדוני מתחלחל מן המחשבה, הא? אדוני צמחוני? סליחה ומחילה אדוני, סליחה ומחילה, זה הלב נעשה גס עם השנים. אני שנים עבדתי בבית המטבחיים ברמת גן בזכות רבי ירחמיאל הצדיק, ה׳ ייקום דמו. כן כן, הייתי שוחט, אבל כבר שנים לא, היה מקרה פעם, לא משנה בדיוק.

   לאדוני יש ילדים? ברוך השם, רק נחת ובריאות, אם יסכים אדוני אני אברך את הילדים שלו, שיהיו בריאים ושמחים וצדיקים, ותלמידי חכמים, ואם בנות, לאדוני יש בנות? כמה בנות? אהה, ברוך ה׳, שלוש בנות! בנות הן עיקר הברכה, ככה אני אומר. אדוני יודע שאני מוהל, כן, גם שוחט וגם מוהל, כשצריך כמובן, לא תמיד, אז דווקא כמוהל אני אומר לו – בנות! תשאל מה הקשר, אדוני שוחט או מוהל? מה הקשר בין השניים? אז אני אגיד לך מה הקשר, יש קשר, קודם הייתי שוחט, אחר כך נעשיתי מוהל, שאני אומר, האדם בשר מן האדמה, זה הקשר, מה לעשות, לא נעים לא נעים אבל ככה זה, בשר מן האדמה.

   לי עצמי יש גם כן בת, יפה כלבנה הבת שלי, באמת, ברה כחמה, אסתר, גרה אצלי, בביתי, איזו שאלה, הגיע לפרקה ואני עדיין לא הצלחתי להשיא אותה, זאת האמת, ולא שלא ניסיתי, אבל אלו ימים קשים לישראל, המבחר, אתם יודעים, דליל ולא איכותי. מה אדוני אומר? אני אמרתי שאני ערירי? התכוונתי ערירי מבחינה כללית, אני מרגיש ערירי, לא חס ושלום ערירי ממש בגוף. מרגיש ערירי. עם ישראל בצרה הרי. אדוני יודע שמלחמה בחוץ. כולנו עריריים. ואני, לחתן אני זקוק, אולי אם אדוני פה היה פנוי הייתי מנסה לעניין אותו, אבל מכיוון שאמר שבנות יש לו שיערתי שהוא איננו פנוי, כך שיערתי, אם כי אין לדעת, ואם פנוי אז שלוש בנות על הראש של הבת שלי, שעדיין בחורה, אני לא יודע. וגם אדוני פה נראה משכיל משהו, אקדמאי, לא רופא במקרה נכון? נו, אני צריך חתן תלמיד חכם, שפיץ מה שקוראים בישיבות, שפיץ, כזה אני צריך, כי הבת שלי שפיץ בעצמה. זה נכון. אין כמוה, ברה כחמה. כן, ביראת שמיים יש לה מה להתחזק קצת, זה נכון, ובצניעות גם לא היו כולם שבעי רצון ממנה תמיד בסמינר, לא אני כמובן, אני תמיד הייתי שבע רצון מאוד, בת יפה כזאת, חכמנית כזאת, אשת חיל. כן. גם מבשלת טוב מאוד, אנחנו יושבים לנו בסעודת שבת, אוכלים מהבשר הטוב, היא אומרת לי אבא, תשיר את הזמירה שאני אוהבת. אחר כך לפעמים היא יוצאת, לא עליכם, כן, אמרתי ביראת שמיים היא לא מה שהיה פעם, גם בצניעות, מודרנית קצת, אבל מי מחזיק במה שהיה פעם, אתם יודעים. אוהבת לרקוד אסתר. לכן נסעה שמה בשמחת תורה, לדרום. רגע אנחנו פה בתל אביב, עוד מעט נתניה, אני ברשותך צריך לעבור לקרון הבא, להכריז על מרכולתי. לא, פה אני לא יכול, פה כבר הכרזתי, צריך ככה, איך אומרים, דם חדש, יהודים רוצים לתת צדקה, מעות של גמילות חסדים, לא נמנע מהם, נכון? צדקה תציל ממוות. אדוני ירצה אולי להתלוות אליי, לשמור לי על התיק? איפה הוא יורד? אה בנהריה? טוב מאוד. יש לנו עוד זמן אז.

   חברים, זוהי עת צרה ליעקב. מלחמה בחוץ חברים, הרשו לי להציג את עצמי חברים, אני קצת נרגש, אציג את עצמי במילים קצרות. אני לא נתנייתי חברים, אני מן הצפון, אבל לא מספיק מהצפון, ככה שלא פינו אותנו באופן רשמי. בעיריית נתניה, בגלל שאנחנו לא מפונים, טוענים שמבחינת החוק לא מגיעים לנו שירותי שינה בהוסטל. מחייבים אותנו, חברים, מאה שישים ועוד כמה שקלים לארוחות, כדי לאכול ערב ובוקר. צר לי להגיד לכם שאני לא יכול לכסות את הסכום הזה חברים, אני מצטער כל כך. אני אדם פשוט וערירי. אני גם לא יכול לבקש את הסכום הזה מבן אדם אחד, זה קצת הרבה. אולי כמה אנשים ביחד. מטוב ליבכם ומרצונכם הטוב, אם תוכלו להתנדב ולעזור, מה שמהלב יחזור אליכם במזל טוב.

   תודה רבה שהתלווית אליי, הנה כאן פנוי, נוכל להמשיך ולשוחח, אנשים טובים, אנשים נדיבים. ממה דיברנו? אה, מרבי ירחמיאל, השוחט. מרבי ירחמיאל ומעם ישראל. רבי ירחמיאל זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. אני גם הייתי שוחט שם עד שתפסו אותי, ישבתי קצת, זה נכון, לא נעים להודות אבל האמת עבר הרבה זמן מאז, אז אספר לך כהולך רכיל מגלה סוד. יום אחד תפסו אותי שהייתי לוקח מעשר מהבשר לעשות נקניק. לא היה בסדר כל העניין, אני יודע, כן, ובאמת אני מתבייש מאוד, מאוד מתבייש, אבל ככה היה, מודה ועוזב ירוחם, ככה אומרים בתורה הקדושה. הייתי לוקח מהבשר קצת, מהשומן קצת, שם מלח ופלפל, מכין נקניקים ותולה בחדר חשמל לייבש, לא חשבתי שמישהו יראה. אחרי שהיו מתייבשים הייתי לוקח הביתה את הנקניקים, הייתי גר שם ברמת עמידר במאחורה של בית הכנסת של הרומנים, למטה שם, אדוני מכיר? עדיין אני שם למעשה, למה אמרתי הייתי אני לא יודע. הייתי מכין להם נקניקים לקידוש, לבית הכנסת, וזה היה במובן מסוים כמו שכר דירה, כלומר, לא במובן מסוים, זה היה שכר הדירה בעצם. בקיצור עד שנהייתה השריפה בבית המטבחיים בארון חשמל ופתחו אותו ומצאו הארון חשמל מלא נקניקים תלויים. זה רבי ירחמיאל הצדיק גילה, כמה כעסתי, ובאמת ישבתי על זה שנים רבות שם בחד גדיא. אז זהו, כשיצאתי חשבתי אולי אם אהיה מוהל זה יעזור. איזה, קדחת, בשר מן האדמה. שום פרנסה ושום כלום ואיך אני אביא בשר לבת שלי, אסתר. אסתר היא אוהבת לרקוד היא אוהבת, וביראת שמיים אמרנו יש מה לעבוד עוד, כן? הלכה שנה שעברה בשמחת תורה אמרה הולכת לרקוד שמה בדרום, עם כל עם ישראל, במסיבה איפה שהיה האסון, כן כן, ככה אמרה. אמרה אבא אני אכין הכול, נאכל בערב, נשמח בתורה, ואז אני יוצאת, השם ירחם, בחג. איזה אסון, איזה אסון, כל הצעירים האלה, ברחו, רצו. מהר מהר בשדות. רצה רצה איתם, רצה וצילמה, התמונה זזה מהר מהר. ראיתי, ודאי גם אדוני ראה בחדשות, הסתתרה עם כל הצעירים, כל הצעירים הצדיקים, כולם רצו רצו, הסתתרו, באו מחבלים ירו הרגו, ברגע האחרון בא מישהו אסף לקח הביתה. אי אפשר להסתכל ואי אפשר להפסיק להסתכל, ודאי גם אדוני ראה בסרטון. מאז בבית היא נשארת, לא יוצאת, לא באה. השם ישמור. הנה הגענו לתחנת נתניה, רגע ברשותך, פרנסה. אולי יתלווה אליי אדוני לקרון הבא, דם, דם טרי, כמו שאומרים, נוסעים לחיפה, מעות של גמילות חסדים. תודה רבה לך, באמת, הנה זה התיק שלי פה.

   עת צרה ליעקב. חברים, מלחמה בחוץ, קצת נרגש, מילים קצרות. אני לא חיפאי חברים, אני מן הצפון, אבל לא מספיק מהצפון, לכן אומרים לנו בעיריית חיפה שמבחינת החוק לא מגיעים לנו שירותי שינה. מחייבים אותנו מאה שישים ועוד כמה. צר לי להגיד לכם שאני לא יכול לכסות את הסכום, אני מצטער, אני אדם פשוט, חברים, אדם פשוט וערירי מן הצפון אבל לא מספיק מן הצפון. קצת הרבה. אולי כמה אנשים ביחד. מטוב ליבכם ומרצונכם הטוב, אם תוכלו להתנדב, מה שמהלב יחזור אליכם במזל טוב.

   הנה, בוא נשב, ברוך השם, יש פה מקום. אתה יהודי שיודע להקשיב אני רואה, רואים בעיניים, זה נכון ההערה שלך, כלומר כל מה שאתה אומר, אמת לאמיתה, אמרתי ערירי ובאמת אני לא ערירי, אמרתי מהצפון ובאמת אני לא מהצפון. עמידר זה ברמת גן, ורמת גן זה לא בצפון. מה אתה עושה ככה עם היד? אמרתי, זה נכון, אנשים אומרים הרבה דברים. כלומר, כל עם ישראל מפונים. אבל כן, זה לא בסדר, צריך להודות על האמת, נכון? תפסת אותי, מצאת מקום חרפתי, כמו שאומרים. אדוני ניחן בטביעת עין והוא צדיק ואני רשע. ובאמת הא ראיה, ישבתי בחד גדיא, לא מעט שנים. לא מספיק מהצפון אמרתי ובאמת לא מהצפון בכלל, משיכון עמידר אני, מרמת גן, מרכז הארץ לכל דבר ועניין. אבל אדוני יודע, אני מהשתתפות עם כלל ישראל אמרתי ככה, הרי כולנו ראינו את החדשות, ואת הסרטונים, ואיך רצו כולם, כל הצעירים, ופרנסה צריך, כן? אדוני יודע, ניכר בו, אם יורשה לי, שטביעת עין יש לו, איך תפס אותי, ככה, בכוח ההקשבה שלו, רואים שיש לו, שניחן בזה, מתת גדולה, כישרון אפשר לומר, וגם אני נסחפתי קצת, מה אומר ומה אדבר, רואים יהודי של צורה והלב נפתח, זה נכון. לב יודע צרת נפשו, וכל עם ישראל, כולם מפונים, כולם סחופים ודוויים. אז אמרתי בחביוני נפשי, אמרתי מה זה משנה, אני מפונה או מישהו אחר מפונה, מישהו אחר נזקק או אני נזקק, עם ישראל צריכים פרנסה, וצדקה תציל ממוות, והרי באמת גם אני נזקק, ומה זה משנה אם אליי יגיע הכסף או אל מישהו אחר יגיע, מה זה משנה? כל ישראל חברים, ופרנסה צריך, כן? אדוני מסכים אני רואה. ודאי גם אדוני ראה סרטונים. ילדות יפות בורחות בשדות, בורחות מיריות, מתחבאות. ילדים יפים מתים, כולנו ראינו. הלב נשבר. אז מה אם שיקרתי? הרי אדוני יודע, שקר הם חיינו, שקר העולם. יהודי פותח אינטרנט, רואה, לא יודע מה קרה, למי קרה, מי יורה על מי, מי משקר, מי אומר אמת, פייק ניוז בכל מקום, כמו שאומרים, רק הלב, לב יודע צרת נפשו, של כל ישראל הכוונה. לב נשבר באמת, לא בשקר, נשבר באמת. אני יהודי ערירי, אדוני מבין, ופרנסה אין. מי רוצה שאת בנו ימול מוהל שהוא גם שוחט? את מלאך המוות ייקחו ולא שוחט. ועוד פושע, שישב. ואני, מאז סילקו אותי מהמשחטה שם ברמת גן, מאז המקרה עם רבי ירחמיאל, לבד נשארתי. לא, מי יש לי? לא, לא, אסתר איננה ידידי, ברוך דיין האמת, איננה. אמרתי שהציל אותה מישהו? שהיא בביתי? שיקרתי, גם בזה שיקרתי. כמה יפה הייתה, בסרטון, רצה רצה, כולם רצו, ככה זה נראה. ודאי אדוני גם ראה סרטונים. עת צרה ליעקב. ברוך תהיה, אתה ובנותיך, תודה רבה, זה בסדר, המקום ינחם את כולנו, הנה אנחנו מתקרבים לתחנה אחרונה, ולי יש פה עוד סיבוב אחד לעשות. ברשותך, מחילה. אולי ירצה אדוני להתלוות אליי לקרון האחרון?

   חברים, מלחמה, קצת נרגש. אני לא נהרייני חברים, אני מן הצפון, אבל לא מספיק מהצפון. לכן אומרים בעיריית נהריה, מבחינת החוק, מחייבים אותנו, חברים, מאה שישים ועוד כמה, אני מצטער. פשוט וערירי מן הצפון, אבל לא מספיק מן הצפון. מטוב ליבכם, אם תוכלו, תחנה אחרונה רבותי, כולכם תחזרו עכשיו אל הבתים שלכם רבותי, אל המשפחות שלכם, אל הילדים היפים שלכם, מה שמהלב יחזור אליכם במזל טוב.

   תודה, ידידי, תודה. אני גם כן יורד פה, כמובן, תחנה אחרונה. ואז יש לי לחכות כאן כמה וכמה רגעים ואז לקחת את הרכבת חזרה, הביתה, לרמת גן, לעמידר. אני אדם ערירי אדוני. ואתה אדוני, אתה ניחן בטביעת עין, את זה אפשר לומר מייד, הלב יודע, קצת נרגש אדוני, באמת. על מה יש לך להצטער? איזו בת? אני אדם ערירי אני אומר לך, ידידי, שיקרתי, זה נכון, אני מרמת גן, אבל לגבי זה לא שיקרתי. אין לי אף אחד בעולם ומעולם לא היה לי, אף לא אחד בעולם כולו. מי תרצה להתחתן עם מוהל שאיש איננו רוצה שימול, מי תרצה שוחט שהוא גם רוצח. מי תתחתן עם מלאך המוות, מי תישן עם חלף למראשות המיטה. לא, אין לי בת, לא הייתה לי בת, לא זכיתי. רק סרטונים ראיתי וחשבתי, אם רק הייתה לי בת הכול היה אחרת. רק רבי ירחמיאל היה לי וגם לו מה עשיתי השם ירחם, בחלף, מוליך ומביא, איך מצאו אותו שמה בארון החשמל. עשיתי וישבתי כמה שישבתי שם, באגף התורני. לפני שנה השתחררתי. עת צרה ליעקב, אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין. רק הכאבים נשארו, כאבים של כל עם ישראל.

   הנה סיפרתי מרת נפשי לפניך אדוני, אדוני ודאי מבין, בינת הלב יש לו, רואים בעין, השיגרון אוחז בפרקים, והכאב אוחז בלב, והאדם אוחז בחיים כמו יבלית, וסרכה יש הרי, והנשמה לאט היא יוצאת, ואנחנו כאן, ברכבת הזאת, בשר מן האדמה. נקניקים מתנדנדים בארון. ככה זה, קמים בבוקר עולים על הרכבת דרומה לבאר שבע, יורדים בבאר שבע עולים על הרכבת צפונה לנהריה, מגיעים לנהריה עולים על הרכבת חזרה דרומה, ואז הולכים לאט לאט עד עמידר. שעה הליכה בערך מהתחנה עד הבית. נושמים אוויר, להיטיב עם הלב. בין כה וכה לישון לא ישנים. זה מה יש. תודה שהאזנת לי אדוני, אין לי איש להשיח לפניו את נפשי אדוני, ואתה נתת לי דבר גדול אדוני, אוזן קשבת, לב מבין, דבר גדול, כישרון גדול. מה שמהלב יחזור אליך במזל טוב אדוני, יחזור לו אל הבנות שלו. שלוש הוא אומר. אני אתפלל עליהן. מה שמהלב יחזור אליכם במזל טוב.