מֹאזְנַיִם

בין מקומות בין הזמנים* / רות פוירשטיין

*מתוך "ספר שכחה וגאולה: חזיון בארבע מערכות לבמה בלתי-אפשרית", העתיד לראות אור

תמונה שנייה

בתוך בטנה של האם. יושבים הרות, אלוהים, חתול ואחר.

א
וְתַעֲמֹד הָעִיר מִזַּעְפָּהּ, וַתִּשְׁכַּח אֶת הִפּוּכָהּ,
וּמַהוּ מַטָּה מַהוּ מַעְלָה, מַהוּ סֵבֶל מָה בְּרָכָה.
הַלֵּילוֹת אֲרֻכִּים אַךְ אֲרֻכָּה הַשִּׁכְחָה
עוֹד יוֹתֵר. אָרֹךְ לִצְפּוֹת בַּחוּץ
וְאֵין שָׁם אִישׁ עוֹבֵר,
אוֹ לְפָחוֹת אֵין אִישׁ־מַמָּשׁ
אוֹ בָּאִישׁוֹן אֵינוֹ מֻרְגָּשׁ.
אָרֹךְ הָרַעַשׁ הַלָּבָן, אָרֹךְ
הַשֶּׁקֶט אַף יוֹתֵר.

ב
יָכֹלְתִּי לְהִשָּׁבַע כִּי הִתְרַחַשְׁתְּ, עִירִי
כִּי בְּלֵילוֹת אֲרֻכִּים שֶׁל קַיִץ הִצְטַנְּפוּ בָּךְ הָאוֹרוֹת
כְּרִבְבוֹת כּוֹכָבִים. כִּי הוּאֲרָה זָוִית פָּנֵינוּ מִן הַצַּד הַמְּרֻחָק
וּצְלִיל קוֹלֵנוּ צָלַל וְנִדְחַק אֶל מַנְגִּינָה
שֶׁנִּרְקְמָה בַּצַּפְצָפוֹת, וְהִדְהֲדוּ הָאֳרָנִים.
כִּי תַּחַת כָּל אִישׁוֹן הִתְעַבֵּינוּ: אוֹפַנִּים חֲשׁוּכִים
בִּתְזוּזַת כְּמוֹ־אַקְרַאי. כִּי מָחוֹל בַּאֲבָנַיִךְ, בֶּהָרִים הַדּוֹמְמִים
הָיָה בָּהִיר, בִּלְתִּי־נִרְאֶה, דּוֹחֵק רַגְלַיִם וּזְרוֹעוֹת
אֶל תְּזָזִית, לְפַסֵּל אוֹתָךְ אֲוִיר.

יָכֹלְתִּי לְהִשָּׁבַע כִּי הִתְרַחַשְׁתְּ, אַךְ עַתָּה אֵינֵךְ אֶלָּא רֵיחַ
שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ עוֹלֶה. עֻבְדּוֹת בְּלֹא תּוֹכָן הַחַי
אָנוּ אוֹמְרִים אוֹתָךְ, וּבִשְׂפָתֵינוּ הַמִּלָּה הַחֲלוּלָה
בָּהּ טֶרֶם נֶאְמַרְתְּ, וְכָל מִילָה אֵינֵךְ נֶאֱמֶרֶת עָמוֹק
יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל תּוֹךְ גְּרוֹנֵנוּ.
אֲנַחְנוּ נְקִיִּים מִמֵּךְ, אַךְ לֹא כְּתִינוֹקוֹת
כִּי אִם כְּנִדּוֹנִים שֶׁהוּסְרָה מֵעַל גְּרוֹנָם הַמַּאֲכֶלֶת.
וּכְבָר פָּרְחָה מֵהֶם נַפְשָׁם וְלֹא תָּשׁוּב, אַף כִּי הַגּוּף
דָּמוֹ זוֹרֵם וְעַפְעַפָּיו הַמּוּרָמִים.
אָנוּ גְּרוּמִים מִמֵּךְ, מֵעֹל הָרְחוֹבוֹת הָעֲמוּסִים,
מִן הַנִּסִּים שֶׁל מֹחַ שַׁחַר הַמַּפְצִיעַ־פַּרְצוּפִים
וּתְרָפִים צוֹחֲקֵי מִשְׁמָר, וּשְׂרָפִים בְּבֹקֶר קַר
וְאָנָה נֶעֱלַם רִשּׁוּמֵךְ, אֵיכָה נִמְחָה וְלֹא חָזַר?

עִירִי הַחֲלוֹם
הַהֲפוּכָה אֶל הֶעָפָר
הַטְּבוּעָה מִבְּלִי יָשִׁיר בָּךְ אַף
קוֹלוֹ שֶׁל הֶעָבָר, כַּמָּה נִשְׁבַּעְתִּי תְּמוּנָתֵךְ
אֶל תּוֹךְ־תּוֹכִי, כַּמָּה נִצְרַפְתְּ בְּיֵשׁוּתִי,
הֵיאַךְ עַתָּה הֻחְלַפְתְּ־קְלִפָּה וּמִדְּמוּתִי
הַאִם אוּכַל לְהַעֲלוֹת שׁוּב אֶת זִכְרֵךְ?

אחר:
עֵת לֶאֱהֹב עַד אֵין מִלִּים, וְעֵת לְהִצְטַעֵר
עֵת הַגָּלוּת מַכָּה בָּשָׂר, וְעֵת לְהִזָּכֵר
עֵת לְהַרְחִיק עַד אֵין כּוֹכָב, וְעֵת לְהִתְעוֹרֵר
עֵת קוֹל כִּנּוֹר בַּחֲלוֹמֵךְ, וְעֵת הַקּוֹל עוֹבֵר
עֵת זֶה הַזְּמַן, הַזְּמַן מַמָּשׁ, וְעֵת בִּזְמַן אַחֵר

וְעַתָּה הוּא הַזְּמַן
הֲקִיאֵנוּ לִוְיָתָן מֵרַחְמְךָ
יוֹם זִכָּרוֹן הוּא, יוֹם רַק עוֹד מְעַט
בְּרָכָה.

מערכה שנייה

תמונה ראשונה
אצל עזאזל.

וַתָּקֵא הָאֵם אֶת דַּיָּרֵי בִּטְנָהּ אֶל הַיַּבָּשָׁה. וַיָשׁוּב הָאֵל אֶל מְרוֹמָיו, וַיִמְחֶה הֶחָתוּל אֶגְלֵי זֵעָה מִשַּׂעֲרוֹתָיו, וְהָרוּת אֶת עֵינֶיהָ תְּכַסֶּה מִפְּנֵי הָאוֹר הַבּוֹהֵק בְּלָבָן. וּשְׁתִיקָתוֹ שֶׁל הַמִּדְבָּר חָזוּת הַכֹּל. הָאַחֵר לְבַדּוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְהַיְשִׁיר הַמַּבָּט: "אַתְּ יוֹדַעַת – בָּאת אֵצֶל עֲזָאזֵל".

אֵצֶל עֲזָאזֵל כָּל דָּבָר הוּא שְׁנַיִם: זֶה, וְזֶה נוֹסָף בְּשֵׁם אַחֵר. אִם תּוּכַל לְהַבִּיט בְּזֶה הַנּוֹסָף מִבְּלִי הִתְעַוֵּר, אוּלַי יִקְרֶה דְּבַר מָה (גָּדוֹל? אוּלַי בִּלְתִּי־חָשׁוּב כָּל כָּךְ?) אַךְ הַמַּבָּט מוּסָט מֵעִם עַצְמוֹ וְעַד מְהֵרָה אֵינְךָ זוֹכֵר מִמָּה בִּקַּשְׁתָּ לַחֲמֹק. הַמַּיִם טוֹבִים לִשְׁתִיָּה, הָאֲדָמָה טַרְשִׁית אַךְ רַחֲבַת יָדַיִם, אִלְמָלֵא הָיָה זֶה שְׁנַיִם הָיִיתָ נוֹתַר כָּאן (אוּלַי לְתָמִיד). אַתָּה נוֹסָף עַל עַצְמְךָ – פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק וְאָז נֶחֱרַד מִן הַפִּרְצָה, מַשְׁוֶה כָּל עֵת אֶת הַנּוֹסָף לְעֻמָּתְךָ. וְרַק הַיּוֹפִי לֹא טוֹרֵד מְנוּחָתְךָ (לֹא כְּמוֹ בְּכָל מָקוֹם אַחֵר) וְרַק הָרֵיחַ יֶשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהִזָּכֵר כִּי אֲרָעִי הוּא הַמָּקוֹם אֵלָיו הִגַּעְתָּ (אֲרָעִי, וּבְכָל זֹאת נִצָּב בְּלִי סוֹף בַּנְּחִירַיִם). שָׁמַיִם גְּדוֹלִים וְשָׁמַיִם זֵהִים שֶׁאֵינָם גְּדוֹלִים כְּדֵי כָּךְ. פְּנֵי מַלְאָךְ לְכָל זְבוּב וּלְכָל זְבוּב בַּעַל זְבוּב וּלְכָל בַּעַל בְּעָלִים מִשֶּׁלּוֹ שֶׁמַּחְלִיטִים הַסִּבּוּב מֵעַל הַמַּיִם כֵּיצַד יֵעָשֶׂה (וּמִי בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְאֵינְךָ יָכוֹל עוֹד לְהַבִּיט). הִנֵּה הַזְּמַן נִדְבָּק לַזְּמַן הַנּוֹסָף לְעֻמָּתוֹ, וּמִזֶּהוּתָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן בֵּינֵיהֶם אַתָּה נִצָּב – זְמַן אַרְנָב וּזְמַן צָב שֶׁבְּכָל זֹאת זֵהִים הֵם וּדְבוּקִים: הַבֹּקֶר אִטִּי עַד אֵין סוֹף לוֹ, חוֹלְפִים הַיָּמִים בְּמָעוֹף מְטֹרָף. וְהָאוֹר הוּא אוֹר נוֹסָף שֶׁאֶת הָאוֹר הַקּוֹדֵם טָרֹף טָרַף, וְהוֹתִירוֹ בִּרְפָאִים: הָרְדִידוּת שֶׁבַּצְּלָלִים, הֵן רְדוּפֵי אוֹר הֵן חִוְּרִים (וְכָךְ יִדְהוּ גַּם הַמְּטִילִים).

אֵצֶל עֲזָאזֵל יֵשׁ הַסֵּבֶל וְיֶשְׁנָהּ הַתְּרוּפָה. וּבְאִם בָּאָה רוּחַ קָדִים (וְתָמִיד בָּאָה רוּחַ קָדִים) בָּא גַּם הַקִּיקָיוֹן וְזֶה הַנּוֹסָף לְכַסּוֹתְךָ. כִּי אִם בַּקִּיקָיוֹן תָּבוֹא תּוֹלַעַת (וְתָמִיד תָּבוֹא בַּקִּיקָיוֹן תּוֹלַעַת) וַתַּךְ הַקִּיקָיוֹן, אֲזַי מִיָּד קִיקָיוֹן הַנּוֹסָף.

קיקיון אחד:      הֲלֹא חָרָה לָךְ עָלַי?
הרות:              חָרָה עַד מָוֶת, אַךְ מִיָּד שׁוּב לֹא חָרָה.
קיקיון נוסף:     וּמַדּוּעַ יֶּחֱרֶה לָךְ עָלַי, הֲרֵי עֲדַיִן, הֲרֵי אֲנִי
קיקיון אחד:      הֲרֵי אַחֵר! שֶׁתּוֹלַעַת לֹא נָגְסָה בִּקְרָבָיו
                      הֲלֹא חָרָה לָךְ עָלָיו – עַל הוּא, הָאֶחָד
                      שֶׁתּוֹלַעַת נָגְסָה בִּקְרָבָיו?
קיקיון נוסף:     וְלוּ יֵשׁ מִי שֶׁאֵין הַתּוֹלַעַת… אֵין מוּטָב?
הרות:              מוּטָב.
                      מוּטָב מִבְּלִי הַצַּעַר, מוּטָב שֶׁלֹּא יִכְאַב.
                      וְאִם זֶה שֶׁאַחֲרָיו לֹא יִכְאַב אָז מוּטָב
                      הוּא, וְלֹא הַזֶּה שֶׁלְּפָנָיו.
קיקיון אחד:      אֵין זֶה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁיִּגָּנֵז כְּאֵבִי
                      בְּלֹא שֶׁיֶּחֱרֶה.
קיקיון נוסף:     וְאֵין זֶה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁיֶּחֱרֶה תַּחַת צִלִּי.
קיקיון אחד:      אֵין זֶה מִטֶּבַע הָאָדָם שֶׁאֶשָּׁכַח.
קיקיון נוסף:     אֵין זֶה מִטֶּבַע הָאָדָם שֶׁתִּזָּכֵר.

וְהַתּוֹלַעַת מְסַיֶּמֶת לִזְלֹל הַקִּיקָיוֹן הָרִאשׁוֹן – מַהֵר מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁכָּל זֶה יִהְיֶה אוּלַי־כְּלַל־לֹא־הָיָה. וּמִטֶּבַע הַדְּבָרִים, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַנִּזְלָל, לֹא מוּטָל הוּא בַּבָּמָה וְלֹא נִשְׁאָל:
הרות:              הַאִם אַתָּה הוּא?
קיקיון נוסף:     הוּא אֲנִי
הרות:              הוּא מַמָּשׁ?
קיקיון נוסף:     אֲנִי מַמָּשׁ
הרות:              הֲלֹא יָבַשְׁתָּ
                      פַּעַם, אֲהוּבִי?
                      הֲלֹא הִתְחוֹלֵל
                      עָמֹק בִּקְרָבֶיךָ הָאָסוֹן?
                      הֵן יָפִים עֲנָפֶיךָ, עָלֶיךָ רַבִּים כָּרִמּוֹן,
                      הֵן גְּאוֹן־הַמִּדְבָּר אַתָּה, תָּאָרְךָ וְצִלְּךָ
                     וְקוֹל אוֹן גְּדִילָתְךָ — רַק בָּם יְדֻבַּר,
                      אַךְ הֲלֹא נִשְׁבַּר גַּבְּךָ בְּתֹם־יוֹם חֹשֶׁךְ־אֶחָד?
                      וְרוֹאָה אֲנִי הַחֹלִי בְּצִלְּךָ. הֲלֹא נֶחֱרַכְתָּ
                      מִשְּׁמָשׁוֹת אוֹ נֶאֱכַלְתָּ בִּצְרָחוֹת? אֲהוּבִי,
                      הֵן יָפֶה אַתָּה, יָפֶה וְחָסוֹן וְשָׁבִיר,
                      הֲלֹא תַּחְשֹׁשׁ?
קיקיון נוסף:     וְכִי מָה יֵשׁ לַחְשֹׁשׁ? הָאָסוֹן
                      תָּמִיד נָס אֶל עֵבֶר אָחוֹר
                      תָּמִיד יֵשׁ דּוֹר שֶׁגּוּפוֹ עַלִּיז
                      וְיָמָיו טְבוּעִים בְּרוּחַ נַחַת
הרות:              הָרוּחַ… הָרוּחַ קָדִים הִיא!
קיקיון נוסף:     הָרוּחַ בְּקֹשִׁי, רַק כַּמָּה אֵדִים
הרות:              אַךְ אָחוּשׁ בָּהּ, בָּרוּחַ,
                      נוֹשֶׁבֶת גַּם דֶּרֶךְ צִלְּךָ
                      כְּמוֹ הָיָה עָשׂוּי חֹר —
קיקיון נוסף:     צִלִּי הוּא אוֹר, צִלִּי בְּרָכָה
הרות:              אַתָּה כָּאן, אַךְ כִּמְעַט כְּבָר אֵינְךָ
                      חָרָה לִי תַּחַת צִלְּךָ
                      עַד מָוֶת חָרָה!

הַמָּוֶת אֵינֶנּוּ מַגִּיעַ, אַךְ שׁוּב בָּאָה הַשָּׁעָה
  וּמַשַּׁב קָדִים מַשִּׁיב אֶת הָרוּת וְרֵעֶיהָ מֵאֵצֶל עֲזָאזֵל
  אֶל עֵבֶר הַרְחֵק.

הצעה לשיר:
הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינֵינוּ מוֹתִיר הַחֲלוֹם בַּחוֹף הָאַחֵר
וְשַׂמְנוּ סְפִינָה עֲגוּנָה בֵּין לֵאוּת הַמַּבָּט אֶל הַיָּם וּבֵין שָׁם
הָרוֹחֵק וְעוֹבֵר. עָרְפֵּנוּ יַעֲשֶׂה וְיִשְׁמַע:
הַלָּבָן וְהַטַּל, הַשּׁוֹשַׁן וְהַשְּׁמָמָה.

תמונה שנייה
בארץ נשיקה.

שָׁנִים רַבּוֹת חוֹלְפוֹת בְּטַלְטֵלָה אֵצֶל הָרוּחוֹת, חוֹלְפוֹת בֵּין מַשָּׁב לְמַשָּׁב. בֵּין רוּחוֹת הַדָּרוֹם לְצִנַּת הַצָּפוֹן, בֵּין גִּיחַת אֵד־מִזְרָח וּלְחִישַׁת מַעֲרָב. תְּמוּנוֹת תְּמוּנוֹת עוֹבְרוֹת מֵאֵצֶל הָרוּחוֹת – הֶעָבִים מִתְפַּקְּעִים מֵרְאוּת אֲדָמָה: לֵב הַשְּׁזִיף מִתְחַלֵּף בְּשַׁיֶּרֶת הָרִים בְּעִיר־רַבָּה וּבִדְבָרִים לְהוּטִים כְּבַרְזֶל, בְּאִישׁ עֵינוֹ רַכָּה אֶל עָל, בְּפַרְדֵּסִים צְלוּלֵי־עָלֶה, בְּצַעַר בַּיִת מְרֻחָק וּשְׁבִיל נִשְׁחָק מֵהִלּוּכִים. וְכֹה יִצְטַלְּלוּ הַתְּמוּנוֹת בִּנְפִילָתָן זוֹ עַל גַּב זוֹ, וְכֹה יַרְחִיבוּ זוֹ אֶל זוֹ אֶת מַבָּטָן, כְּמוֹ לְפוּתוֹת בְּמָחוֹל שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת, וְלֹא נִרְאָה בָּן אֶלָּא מִשָּׁעָה בָּהּ נִצְרָפוֹת הַתְּמוּנוֹת בִּמְחִצָּתָן שֶׁל הָרוּחוֹת.

וְכִכְלוֹת כָּל אוֹתָן שָׁנִים אוּלַי תַּחְשֹׁב, אוּלַי תִּשְׁקֹל, כִּי יֶשְׁנָהּ תְּמוּנָה אַחַת בְּקַרְקָעִית תְּמוּנוֹת־כֻּלָּן. שֶׁאֵינָן מִתְפַּזְּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָאַחַת תַּחְזִיקָן, וְאֵינָן נִשְׁכָּחוֹת – מִפְּנֵי שֶׁבָּאַחַת חֶלְקָן. וְכִכְלוֹת הַשָּׁנִים כָּל תְּמוּנָה תִּשָּׁמַע כְּתַו מַזְעִיק לִבְּךָ אֶל מַנְגִּינָה, אוֹ כְּהֵד מֵאֵיזֶה נוֹף בְּרֵאשִׁיתִי שֶׁהִתְגַּלְגֵּל כַּחֲרוּזִים מִן הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַפְּרוּמָה. וְכִכְלוֹת הַשָּׁנִים עֵת תָּשׁוּב אֶל אֲדָמָה, כְּמוֹ נִשְׁלְמָה בְּךָ לְפֶתַע הַכְּמִיהָה הָאֲרֻכָּה, כְּשֶׁתָּו חֲשַׁאי (מִן הַשְּׁתִיקָה בָּהּ חַג) נוֹחֵת בְּךָ מַכָּה
   תֵּדַע, הִגַּעְתָּ אֵצֶל אֶרֶץ נְשִׁיקָה.

הרות:    כֵּיצַד אֵצֵא מִכָּאן, והַכֹּל כְבָר מֵת
            לְמִן הָרֶגַע שֶׁנִּשְׁלַם בּוֹ הַיֹּפִי בָּעַפְעַף,
            וְהֻתְּרָה הַנְּשִׁימָה הָאֲרֻכָּה אֶל בַּיִת
            וְגַרְגִּירֵי הָאָבָק בִּמְעוֹפָם הֶרְאוּ אֶת קֶצֶב
            הַטּוֹב כֻּלּוֹ, וּפָעֳלוֹ בַּהֲפִיכַת אֲוִיר לְחֹמֶר כָּה סָמִיךְ
            וְכֹה צָלוּל, עַד יִתְמַלֵּא בּוֹ מֶרְחָבָהּ שֶׁל אַהֲבָה:– כֻּלָּהּ
            תַּכְלִית – הַנְּשִׁיקָה הַחֲלָלִית – מָקוֹם בּוֹ כָּל נִבְרָא
            נִקְרָא לָשׁוּב שִׁיבָה אֶל אֲהוּבוֹ,
            עַד לֹא יַפְרִיד אוֹתוֹ דָּבָר מִתְּעוּפַת
            הַחֹמֶר הַיָּחִיד: לְהִקָּרֵא אוֹתוֹ הַשֵּׁם
            לְהִתְגַּשֵּׁם בְּאוֹתָן הַפָּנִים הָאֲהוּבוֹת.
האהוב:  אִם תַּבִּיטִי בִּי לֹא תּוּכְלִי לָשׁוּב
            מִן הָאַהֲבָה. כָּאן מִיתַת הַכּוֹכָבִים קְרֵבָה
            בְּאוֹתָהּ הַמְּהִירוּת שֶׁבָּהּ הָעַיִן תִּרְחַק –
            וְלָנֶצַח הַיּוֹפִי נִסְדָּק וְקוֹפֵא, וְלָנֶצַח
            הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּשְּׂפָתַיִם, כְּמוֹ הַטּוֹנִיקָה
            שֶׁל רֶצֶף הַצְּלִילִים. הִנֵּה, רְאִי –
            כֵּיצַד הָיָה הַכֹּל רָצוּף בְּאַהֲבָה
            וְהִתְהַוָּה בְּדֻגְמָתָהּ לְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן,
            לֹא יָדַע הָאִישׁוֹן אֶת הָאוֹר הָאַחֵר
            שֶׁמַּפְצִיעַ מֵעָתִיד אֶל הֶעָבָר–
הרות:    וְעַתָּה הַכֹּל נִגְמַר?
            וְכַמָּה עוֹד יוֹסִיף לְהִגָּמֵר?
האהוב:  עַד הַנֶּצַח, אִם תִּרְצִי. אִם תַּבִּיטִי בִּי
            לֹא תּוּכְלִי לָשׁוּב, אִם תִּהְיִי לְאֲהוּבָה.
הרות:    לֶהָבָה אַתָּה. אָחוּשׁ – אֲנִי פַּרְפַּר,
            וְכָל הַצַּעַר שֶׁנִּגְזַר מִסּוֹף מָהִיר
            הוֹפֵךְ בָּרָק אֶחָד מֻשְׁלָם
            בְּמַבָּטְךָ. הֲלֹא יִכְלֶה הַכֹּל
            וְרַק בְּךָ יִכְלֶה כְּגוֹרָל,
            רַק בְּךָ הַסּוֹף הוּא נֶצַח
            וּמִדַּת אַחְדוּת חָלָל. לִמְשֹׁךְ מִקָּצֶה הָאֶחָד
            שֶׁל הַחוּט אֶל רֵאשִׁית וּלְהַרְגִּישׁ מִיָּד
            אֶת שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת עוֹד לִרְקֹם,
            אוֹ אוּלַי יֵשׁ עוֹד מָקוֹם שֶׁיָּאִיר
            עֲתִידוֹ עַל פָּנַי
            כְּחוּט אַחֵר?
האהוב:  וְכָךְ הַצַּעַר מִשְׁתַּבֵּר מִדַּת אָדָם.

הרות:    וְכָךְ מִשְׁתַּבְּרוֹת פָּנֶיךָ, אֲהוּבִי,
            וּנְפוֹצוֹת כְּאַבְקָנִים אֶל קְצוֹת תֵּבֵל
            וּמִתְגַּלּוֹת בַּכֹּל וָכֹל – הַרְאֵנִי חוֹל, גָּלֵנִי אָן תִּפּוֹל,
            הָאֵבֶל עַל גּוּפְךָ הַמִּשְׁתַּפֵּל
            אֶל הָעוֹלָם, כּוֹבֵל עֵינַי – בְּכָל אֲשֶׁר אַבִּיט
            תִּשְׁכֹּן וַדַּאי, בְּכָל אֲשֶׁר תָּמִית אֶת דְּיוֹקָנְךָ
            יִהְיוּ עֵינַיִם נְצוּצוֹת, צִיּוּץ גּוֹזָל, הֶכְרֵחַ לִרְצוֹת
            לִכְרֹעַ אַרְצָה בִּנְשִׁיקָה.
            תִּשְׁקַע אֶל נֶצַח הַגְּפָנִים
            אֶל מַחְשְׁבוֹת מְאֻבָּנִים אֲשֶׁר יָקִיצוּ
            אֶת פָּנֶיךָ כְּפִתְאוֹם—
            וּבַפִּתְאוֹם הַזֶּה מַמָּשׁ, בְּעוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּקְרָשׁ
            בִּכְבֹד בְּשַׂר הָאוֹר עֲלֵי עֵינַי מְאֹד,
            וּבַפִּתְאוֹם שֶׁאֵין לוֹ קֵץ אַתָּה נוֹלָד־עוֹלָם
            עָלַי מֵנֵץ הָרֹאִי הַלּוֹחֵץ לִבִּי אֶל עוֹד
            מַרְאֶה וְעוֹד תַּדְמִית דָּבָר בָּהּ אֶל יָפְיִי תַּבִּיט
            תַּבִּיט בִּי מִכָּל אוֹת עוֹלָם עַד תִּתְגַּלֶּה —
            אֲהוּבִי הַנֶּעְלָם
            וְכָךְ פְּנֵי הָאָהוּב מִתְגַּלּוֹת (הַרְבֵּה פָּנִים, אֵינְסוֹף קוֹלוֹת)
            וְאֵין עוֹד שִׁיבָה מִן הָאַהֲבָה (בְּכָל אוֹת הָעוֹלָם תְּהִי שְׁלוּבָה)
            וְכָךְ מֻזְהָבָה מֵאֲהוּב כָּל־תֵּבֵל לֹא תֵּדְעִי מָה נוֹשֵׁק לָךְ וּמָה
            מִתְפַּלֵּל.

תמונה שלישית, כמעט
בין מקומות, בין הזמנים.

האם:    הֲלֹא בִּקַּשְׁתְּ לְהִתְקַדֵּם?
הרות:   הָעוֹלָם מִשְׁתַּקֵּם מִן הַצַּעַר
האם:    כֵּן. מִשְׁתַּקֵּם. וְרוֹקֵם רְחוֹבוֹת בִּצְעָדִים חֲדָשִׁים
הרות:   עוֹלוֹת בְּעֵינַי תְּמוּנוֹת: תַּחַת מִּדְרָכוֹת שׁוֹכֵן אֲגַם
           וּמְצַיֵּר תְּנוּעָתָם שֶׁל הַהוֹלְכִים וְהַשָּׁבִים, וּלְעוֹלָם
           עוֹלֶה הָאֲגַם עַל גְּדוֹתָיו אִי־נִרְאֶה –
           וּכְרָעָב שָׁקוּף מַכֶּה בַּאֲנָשִׁים–
האם:    הַאִם אַתְּ אֵם?
הרות:   אֵינֶנִּי אֵם
האם:    אִם כָּךְ אֵין לָךְ שְׁהוּת עִמָּנוּ בַּאֲגַם שֶׁאָנוּ חוֹלְמוֹת,
           שֶׁמִּמֶּנּוּ נִשְׁלֶה שְׁמוֹת הַיְּלָדִים
           וּמִיָּד נַחְתֹּם תְּמוּנָתוֹ
           בְּתִקְרָה–
הרות:   כֵּיצַד נִקְרָא לִי בְּשֵׁם, וְהַשֵּׁם מִמֵּימֵי הָאֲגַם
           וְלֹא נִסְתָּם מִגֵּאוּתוֹ, וְלֹא נִרְדָּם בִּי לְעוֹלָם עַד כִּי
           אֶקְרָא מִכָּל אוֹת הַתְּהוֹם–
האם:    הֲלֹא בִּקַּשְׁתְּ לְהִתְקַדֵּם?
הרות:   לְהִשְׁתַּקֵּם מִן הַצַּעַר
האם:    צַעֲרִי לֹא יְסַתֵּם, עַצְבִּי מִבֶּטֶן וְלֵדָה. בְּיוֹם גֹּרַשְׁתְּ
           מִבֵּין שָׁדַי בְּקוֹל פְּקֻדַּת הַזְּמַן עָלַיִךְ וְעָלַי
           אוֹ אָז נוֹלַד עִצְּבוֹנִי הָרָע־הַמַּר.
           לֹא חַוָּה וְאָדָם גַּב אֶל גַּב נוֹלְדוּ, לֹא הֵם הֻפְרְדוּ,
           הָאֵםהַבַּת הָיוּ הַזּוּג שֶׁבִּבְלִי דַּעַת הִתְהַלְּכוּ
           בִּשְׂדוֹת הָאֱלֹהִים הַמֻּזְהָבִים. בְשֵׁם אֶחָד נִקְרֵאנוּ,
           מַלְבּוּשׁ אֶחָד הָיָה עוֹרֵנוּ, וְזוֹ מִזּוֹ לְהִגָּמֵל
           הוֹרָה לָנוּ הָאֵל.
           הֲלֹא בִּקַּשְׁתְּ לְהִתְקַדֵּם? קָדִימָה הַרְחֵק
           מֵחֵיקָהּ שֶׁל הָאֵם – מִצַּעַר עָבָר אֶל יוֹם הַמָּחָר
           אֶל בְּשָׂרוֹ שֶׁל גֶּבֶר זָר, אֶל עָרִים זוֹהֲרוֹת,
           אֶל תְּמוּרוֹת לֹא אֵדַע, אֶל חִידָה
           לֹא יָכֹלְתִּי לִפְתֹּר, אֶל עוֹר שֶׁלָּךְ שֶׁכְּבָר מוֹרֶה
           אוֹתוֹת זְמַנֵּנוּ בְּעַצְמוֹ.
הרות:   בִתְּהוֹם הָאֲגַם שְׁתֵּינוּ זְקֵנוֹת
           שְׁתֵּינוּ נָשִׁים קְטַנּוֹת לְהַפְלִיא. מְחַכּוֹת
           לְבוֹא הָרֶחֶם הַבָּאָה שֶׁתִּשָּׂאֶנּוּ – זוֹ אֶל עֵבֶר זוֹ
           אוֹ לַמֶּרְחָק.
האם:    גַּם אִם הַצַּעַר לֹא נִשְׁחַק הֲרֵי יֵשׁ לוֹ מָקוֹם.
התהום: רֵיחַ וְלַיְלָה וְקַרְקַע וַחֲלוֹם.