דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
שירים / רון דהן
הָעוֹלָם הַזֶּה יֵלֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת
בְּיֹפִי שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר
כְּמוֹ יֶלֶד הַמֵּגִיחַ מִתּוֹךְ חֲלוֹם
עֵינֵי הָעֵגֶל נִפְקָחוֹת לְאַט אֶל
רִצּוּד קַרְנֵי הָאוֹר בָּאִישׁוֹן הַכֵּהֶה
בְּיֹפִי כֹּה גָּדוֹל וְאַדִּיר יֵלֵךְ עַד שֶׁנֶּחְדַּל לְהַלֵּל
אֶת הַיֹּפִי כִּי נֵדַע: זֶה סוֹפֵנוּ וְלֹא אַחֵר,
וְלֹא יְאַחֵר אֲפִלּוּ נִימָה.
בַּאֲשֶׁר אֵלַי, אֲנִי עוֹד שׁוֹהֶה בָּרִקּוּד
הָאִטִּי אִתָּךְ, הָאוֹר הַכָּחֹל מִתְאָפֵר וְהוֹלֵךְ
פַּת לֶחֶם אֲחֻזָּה בְּכַף יָדִי, גּוּף בְּגוּף נִמְהָל
עַד לְסוֹף, עַד לְסוֹף הַיֹּפִי
שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר בָּעוֹלָם.
*
אֲנִי וּמֶרִי-לוּ מְדַבְּרִים עַל אַהֲבַת אֵם,
לָהּ אֵין לִי יֵשׁ, זֶה כָּל הַסִּפּוּר.
וְלָכֵן אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְקַשֵּׁר לְאִמָּהּ וּלְהוֹדוֹת
לָהּ שֶׁבִּזְכוּתָהּ בִּתָּהּ יוֹדַעַת לֶאֱהֹב כָּכָה.
וְלָכֵן אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְקַשֵּׁר לְאִמִּי וְלִצְעֹק
עָלֶיהָ שֶׁבִּגְלָלָהּ אֲנִי יוֹדֵעַ לֶאֱהֹב כָּכָה.
אֲנִי וּמֶרִי-לוּ מְטַיְּלִים לִפְנוֹת עֶרֶב בִּשְׂדוֹת
הַתִּירָס שֶׁל עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
זְהַב הָאוֹר רוֹכֵן כְּלִטּוּף עַל רֹאשֵׁנוּ
הַיּוֹם אֲנַחְנוּ אֶצְלָהּ
מָחָר נִסַּע אֵלַי
זֶה כָּל הַסִּפּוּר. זֶה כָּל
הַסִּפּוּר.