מֹאזְנַיִם

שירים / חגית בת-אליעזר

חֲגִיגָה

אֶקְנֶה לִי בָּלוֹן בְּתוֹךְ בָּלוֹן
כִּי יֵשׁ מָחָר לָאֱנוֹשׁוּת

וְגַם לְזֵכֶר פְּגִישָׁתֵנוּ
שֶׁהָיְיתָה טוֹבָה כִּפְלַיִם:
שָׂמַחְנוּ גַּם לְהִפָּרֵד.

הַמַּצָּב סְתָו

הַשָׁנָה נוֹבֶלֶת
מַשִּׁירָה יָמִים
הִיא אֵינָהּ חוֹזֶרֶת
מֶשֶׁךְ חַד שְׁנָתִי

עֵץ מַתְחִיל שַׁלֶּכֶת
אֵין בֹּו עֶצֶב כְּלָל
תּוֹדַעַה גּוֹרֶמֶת
צַעַר לָאָדָם

לַמֶּרְחַקִּים

הָרְאִיָּה
הַחוּשׁ הַמּוֹבִיל
כְּמוֹ כֶּלֶב נְחִיָּה מְאֻמָּן
הָלְאָה מֵעַצְמִי
אֶל הַקַּל הַיָּפֶה וְהַשּׁוֹנֶה