מֹאזְנַיִם

אשר רייך נפטר ביום 14 במאי 2025, מאחרוני ענקי הספרות והתרבות שצמחו בארץ החל בשנות השישים של המאה הקודמת. עיקר כוחו ופרסומו היו בשירה העברית, בתקופה שהיה קשה להתבלט על רקע צמיחתם של יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, יונה וולך, דליה רביקוביץ וחבריהם. גם הללו חיפשו את דרכם בצילם של יהודה עמיחי, נתן זך, חיים גורי, אשר גם הם התמודדו עם השפעתם המאגית של נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג. בתוך מערבולת רב דורית זו, בה ניסה כל משורר למצוא את דרכו ואת שפתו המיוחדת, בלט אשר רייך בשירתו הייחודית אשר ינקה גם ממקורות ילדותו כבן למשפחה חרדית בירושלים תוך שילובה בשפה העברית המתחדשת. הוא היה מוערך ומעורה בעולם הספרות בישראל ועם השנים גם בעולם ובעיקר באירופה. זאת, בין השאר, בהיותו אוטודידקט אשר למד בכוחות עצמו שפות זרות, בעיקר גרמנית, והתעניין וקרא רבות מספרויות העולם. בשלב מסוים בחייו החל לתרגם ופעל רבות לקירוב השירה הגרמנית המודרנית ללבבות אוהבי השירה בישראל.

   אשר רייך היה אחד מעורכי "מאזניִם" שהשאיר חותם על הקוראים ועל הבאים אחריו. הוא ערך את "מאזנים" כעשר שנים לסירוגין. בשיחות שהיו לי עימו חזר וציין את הקשיים שעברו עליו בתקופתו כעורך. בשנת 1982 הכניס מדור חדש ל"מאזנים" בשם "הנשיקה מבעד למטפחת", שעיקרו היה השוואת תרגומי שירה לעברית. מדור זה מצא את דרכו לעיתון "הארץ" ואף לספר בשם זה שיצא בשנת 2001 בהוצאת "עם עובד".

   אשר היה איש רעים להתרועע: יין, אוכל טוב וצחוק, הומור ובדיחות, משחקי לשון. היכרותי האישית עם אשר ורעייתו אלישבע שתבדל"א החלה רק לפני כעשרים שנים. הרקע ההונגרי המשותף שלנו, ואולי תכונות נוספות, חיברו בינינו לידידות עמוקה ומשפחתית. פטירתו היא גם אבדה אישית בשבילי. אשר רייך אומנם נפטר אבל לא מת. הוא ימשיך לחיות בליבנו ובאגודתנו עוד שנים רבות.